דביקות בד', כיצד? (מפוצל) (4 צופים)

[אור זרוע לצדיק]

מייסד החסידות הוא הבעש"ט, אבל מייסד שיטת ההתנגדות הוא לא הגר"א אלא משה רבינו.

לחץ כדי לכווץ...

גם למשה רבינו היו הרבה מתנגדים.

 

[בד קודש]

גם למשה רבינו היו הרבה מתנגדים.

לחץ כדי לכווץ...

לכן אמרתי שיטת ההתנגדות, ולא ההתנגדות.
את ההתנגדות לחסידות חידש הגר"א, (לא רק הוא אלא שהוא היה הכי גדול באותו דור) ולו מפני שהיא צברה תאוצה רק בימיו,
אך את שיטת ההתנגדות, את השיטה אותה מפרט הנפש החיים בהרחבה, לא היה לה מייסד או מחדש במהלך הדורות.
זה מה שקיבל בן מאב ותלמיד מרב במשך כל הדורות עד להופעתה של החסידות בימי הבעש"ט.

 

[יראת ה' היא חכמה]

לכן אמרתי שיטת ההתנגדות, ולא ההתנגדות.
את ההתנגדות לחסידות חידש הגר"א, (לא רק הוא אלא שהוא היה הכי גדול באותו דור) ולו מפני שהיא צברה תאוצה רק בימיו,
אך את שיטת ההתנגדות, את השיטה אותה מפרט הנפש החיים בהרחבה, לא היה לה מייסד או מחדש במהלך הדורות.
זה מה שקיבל בן מאב ותלמיד מרב במשך כל הדורות עד להופעתה של החסידות בימי הבעש"ט.

לחץ כדי לכווץ...

במחילה מהרב @בד קודש שיחי',
הדברים אינם מדויקים כל הצורך. בסוגיית החסידות ישנם ב' חלקים: א. ענין ההנהגה. ב. ההסתכלות על שורשי הדברים בצורה מסוימת.
בחלק השני, והיינו בשורש עניין החסידות נחלקו בזה ה'תניא' והגר"א במחלוקת מאד עמוקה ויסודית, ולא ניתן לומר שאחד מהם חידש והשני המשיך את מה שהיה, זו מחלוקת מאד עמוקה ברזי התורה ובשורש הענינים כולם. זו הייתה מחלוקת אקטיבית והיינו שכל אחד העמיד צד אחר, ולא שהיה בזה צד חידוש לאחד מן הצדדים, אלא שני הצדדים מחודשים מצד עצמם - והיינו מצד מה שהם מעמידים, אלו דברים שביסודם הם טמירים מאד ועומק אין סופי.
ובחלק הראשון שהוא ענין ההנהגה - בזה לכאו' בוודאי ששיטת החסידות היא כביכול 'המחדשת' [וידה על התחתונה], אך גם בזה הדברים לא מחודדים דיו בשביל להעמיד את הדבר כחידוש מוחלט, כיוון שהם תפסו בהרבה הנהגות וזוויות שדווקא המתנגדים הם אלו שזנחו עם השנים.

 

[אין עוד]

@בד קודש הנכבד.
את והב בסופה - סופה שנהיה אוהבים, אבל אני חייב לציין, שעל אף שדבריך מבוססים ומוצקים היטב, איני מצליח לעלות לרום מחשבותיך ולהבין את ההיגיון שבדבריך.
וכבר אמרו חז"ל שבעים פנים לתורה.
ואת זה כנראה ירשת מהחסידים, הקנאות והדביקות בדרך בה הינך הולך! כל הכבוד!!!
(כנראה שאתה נכד לחסידים, ואז גם נבין ששנה ופירש וכו')

 

[דבר היושר]

בלת"ק.

השגת קירבת אלקים באמצעות שירה ותזמורת וכדומה - היא לא אמיתית ולא מרימה לאף דרגות רוחניות, זה איזה שהוא התעוררות נפשית עמוקה שיכולה לחבר לכל דבר, גם אם היית בודהיסט או נוצרי היית חווה בעת ההתרגשות מהשיר איזה שהיא התעלות נשגבת (איני יודע אודות מה דיבר הגר"א - אני מדבר על כל סוגי השירים של היום).

קרבת אלקים מושגת באמצעות התנהגות בפועל כמותו, ניווט הרגשות בצורה מוקדשת ואלקית, ובעיקר להביא ולהסתכל על העולם בצורתו האלקית. עיסוק מירבי ככל הניתן בעשייה מסוג שלושת הדברים הללו - יהא האקט הכי גדול שייתכן לקרבת אלקים ואמיתית.

 

[יאשע בער]

בלת"ק.

השגת קירבת אלקים באמצעות שירה ותזמורת וכדומה - היא לא אמיתית ולא מרימה לאף דרגות רוחניות, זה איזה שהוא התעוררות נפשית עמוקה שיכולה לחבר לכל דבר, גם אם היית בודהיסט או נוצרי היית חווה בעת ההתרגשות מהשיר איזה שהיא התעלות נשגבת (איני יודע אודות מה דיבר הגר"א - אני מדבר על כל סוגי השירים של היום).

קרבת אלקים מושגת באמצעות התנהגות בפועל כמותו, ניווט הרגשות בצורה מוקדשת ואלקית, ובעיקר להביא ולהסתכל על העולם בצורתו האלקית. עיסוק מירבי ככל הניתן בעשייה מסוג שלושת הדברים הללו - יהא האקט הכי גדול שייתכן לקרבת אלקים ואמיתית.

לחץ כדי לכווץ...

נכון, אך לא מדויק.

ואשאל, האם אפשר להתקרב להשם באמצעות שמחה? והאם אפשר להתקרב אליו על ידי תשוקה? ודאי שכן,
והרי גם גוי שמח בפיצה שלו, וגם חילוני משתוקק לשווארמה,
אך השאלה היא לאן מנתבים את הרגש,

והוא הדין לענין שירה.

ואין כל כך ענין להתווכח על זה, כיון שזהו ענין שניכר בחוש ובמציאות לעין כל, כשבחור יושב באיזה זיץ מעורר - ואני מדבר על זיצים איכותיים בסגנון גריינמן ושות' - הוא מקבל הרהורי תשובה וחיבור להקדוש ברוך הוא, כל מי שחווה את זה יצא מחוזק.

 

[יראת ה' היא חכמה]

נכון, אך לא מדויק.

ואשאל, האם אפשר להתקרב להשם באמצעות שמחה? והאם אפשר להתקרב אליו על ידי תשוקה? ודאי שכן,
והרי גם גוי שמח בפיצה שלו, וגם חילוני משתוקק לשווארמה,
אך השאלה היא לאן מנתבים את הרגש,

והוא הדין לענין שירה.

לחץ כדי לכווץ...

נכון מאד,
ויש בזה גם נקודה יותר פנימית, השירה כידוע מקורה בנשמה, ההנאה מ'שיר' שהוא דבר לא ממשי ופיזי, ה'קול' אולי נחשב כדבר פיזי, אך ההנאה והתחושה שיש בזה היא דבר ערטילאי ורוחני, וכשאדם נמצא במקום הזה - הוא מתחבר בצורה חזקה מאד לעצמו, לפנימיות שלו ולרצון האמיתי שלו, ולכן זה גורם להרהורי תשובה וכדו'.

ואין כל כך ענין להתווכח על זה, כיון שזהו ענין שניכר בחוש ובמציאות לעין כל, כשבחור יושב באיזה זיץ מעורר - ואני מדבר על זיצים איכותיים בסגנון גריינמן ושות' - הוא מקבל הרהורי תשובה וחיבור להקדוש ברוך הוא, כל מי שחווה את זה יצא מחוזק.

לחץ כדי לכווץ...

גילוי נאות,
גם אני זכיתי לחוות את זה לאחרונה, וזו חוויה מאד מרוממת ומשפיעה.
זר לא יבין את זאת....

 

[עמוסיך]

השגת קירבת אלקים באמצעות שירה ותזמורת וכדומה - היא לא אמיתית ולא מרימה לאף דרגות רוחניות, זה איזה שהוא התעוררות נפשית עמוקה שיכולה לחבר לכל דבר, גם אם היית בודהיסט או נוצרי היית חווה בעת ההתרגשות מהשיר איזה שהיא התעלות נשגבת (איני יודע אודות מה דיבר הגר"א - אני מדבר על כל סוגי השירים של היום).

לחץ כדי לכווץ...

ממש המום מהנכתב, הפוך מכל מאמרי רבותינו בעניין מעלת השירה, אפילו שאני לא יודע מהיכן להתחיל - אעשה בע"ה מאמר בעניין!
מעלת השירה ביהדות
וכן! מעלת השירה היא בכל מצב ובכל שיר, כמובן שגם הפסול שלה... והעומק שניתן לרדת עקב שירים פסולים [וכנ"ל שירי הדור המטופשים אליהם כיוון מר]

והרי גם גוי שמח בפיצה שלו, וגם חילוני משתוקק לשווארמה,

לחץ כדי לכווץ...

הכיצד זה עובד ה' ידמה בין הנאה של הנפש הבהמית לבין השגתה של שמחה רוחנית?! זה לא עניין של ניתוב, זה עניין של מקור [כמובן שכל דבר ניתן לנתב כמו שכתבתם אבל כבר במקור יש הבדל תהומי בין מוזיקה לבהמיות האכילה...

מידת ההסתפקות - מדוע היא יסוד היהדות

וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ ... וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ ... שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ... וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ פירש רש"י "כשהייתה עוברת על פתחי תורה... יעקב רץ... עוברת על פתחי עכו"ם, עשו מפרכס לצאת". רבקה מבולבלת, והלכה לשאול את הצדיקים שם...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[דבר היושר]

ממש המום מהנכתב, הפוך מכל מאמרי רבותינו בעניין מעלת השירה, אפילו שאני לא יודע מהיכן להתחיל - אעשה בע"ה מאמר בעניין!

לחץ כדי לכווץ...

אני אומר לך את האמת לאמיתה.

כשאני יוצא מאיזה קומזיץ או ערב שירה (עם שירי קמפה, שטינמץ, פריד, בן דוד, היל ושאר ירקות) אני נמצא בהתעוררות רגשית (שיכולה לגרום לי להרבה פעולות רגשיות מכל סוג) ולא חווה חוויה שקשורה לאיזה משהו אלקי (כמו שאמרתי - הבודהיסט יחווה את אותו חוויה כמו שלך במדויק - רק לכיוון הדתי שלו...).

מעלת השירה הנזכרת היא לדעתי נשגבת מהעובדות כיום.

מה אעשה שהעובדות הם שכל תיאורי ההתעוררות הרגשיות בשירים לא משקפים שום דבר? מה נעשה שאף בחור לא באמת התקדם באיזה שהוא תחום בעקבות שמיעת שירים מרגשים? מה ניתן לעשות כשאין שום הסבר שיוכל להסביר כיצד חוויה רגשית - אמוציונלית לוהטת - מצליחה לקדם לאקט של דביקות בהשי"ת?

 

[עמוסיך]

אני אומר לך את האמת לאמיתה.

כשאני יוצא מאיזה קומזיץ או ערב שירה (עם שירי קמפה, שטינמץ, פריד, בן דוד, היל ושאר ירקות) אני נמצא בהתעוררות רגשית (שיכולה לגרום לי להרבה פעולות רגשיות מכל סוג) ולא חווה חוויה שקשורה לאיזה משהו אלקי (כמו שאמרתי - הבודהיסט יחווה את אותו חוויה כמו שלך במדויק - רק לכיוון הדתי שלו...).

מעלת השירה הנזכרת היא לדעתי נשגבת מהעובדות כיום.
מה אעשה שהעובדות הם שכל תיאורי ההתעוררות הרגשיות בשירים לא משקפים שום דבר? מה נעשה שאף בחור לא באמת התקדם באיזה שהוא תחום בעקבות שמיעת שירים מרגשים? מה ניתן לעשות כשאין שום הסבר שיוכל להסביר כיצד חוויה רגשית - אמוציונלית לוהטת - מצליחה לקדם לאקט של דביקות בהשי"ת?

לחץ כדי לכווץ...

מצטרף לכל מילה! אבל א"א להתכחש לאמת.
אכן
בדור רדוד זה ישנה בעייה אמיתית, הרגש כבוי וכהה, בשביל סליחות צריך גיטרה, בשביל הלל צריך הרכב מורחב של אנדלוסיה... אם הצלחת לחדור לרגש היהודי זה אולי דרך שירה וגם זה התפוגג ונעלם לו אי שם...
עצוב אמיתי ונוגע ללב האבן
מר צודק שאם אין כוונה להתעלות כמובן שלא תהיה כזו!

אגב, מה שכתבת בעניין הבודהיסט, לולי דמיסתפינא הייתי משבחו!
מי שלומד לעומק את דברי רבותינו מבין שהבודהיסט [בעניין הסיגוף] נמצא בדרך הנכונה! הוא מנותק מן הארציות שגוררתו לעבירה והיפך הרוחניות הזוך השכל הטהור וכו'
כבר עמד על זה רבינו בחיי בחובות הלבבות, שאילו היה לחכם בעל השכל - תורה, הרי שהיה מנצח ליצה"ר, אלא שאין מציאות בלי תורה ומשו"ה אינם הדרך הנכונה, ואין לי כוח להאריך בזה, בעניין אפלטון ואריסטו וכו' ובוודאי שהמצוי בסוגיא מבין לעומקה.

 

[דבר היושר]

מצטרף לכל מילה! אבל א"א להתכחש לאמת.
אכן
בדור רדוד זה ישנה בעייה אמיתית, הרגש כבוי וכהה, בשביל סליחות צריך גיטרה, בשביל הלל צריך הרכב מורחב של אנדלוסיה... אם הצלחת לחדור לרגש היהודי זה אולי דרך שירה וגם זה התפוגג ונעלם לו אי שם...
עצוב אמיתי ונוגע ללב האבן
מר צודק שאם אין כוונה להתעלות כמובן שלא תהיה כזו!

אגב, מה שכתבת בעניין הבודהיסט, לולי דמיסתפינא הייתי משבחו!
מי שלומד לעומק את דברי רבותינו מבין שהבודהיסט [בעניין הסיגוף] נמצא בדרך הנכונה! הוא מנותק מן הארציות שגוררתו לעבירה והיפך הרוחניות הזוך השכל הטהור וכו'
כבר עמד על זה רבינו בחיי בחובות הלבבות, שאילו היה לחכם בעל השכל - תורה, הרי שהיה מנצח ליצה"ר, אלא שאין מציאות בלי תורה ומשו"ה אינם הדרך הנכונה, ואין לי כוח להאריך בזה, בעניין אפלטון ואריסטו וכו' ובוודאי שהמצוי בסוגיא מבין לעומקה.

לחץ כדי לכווץ...

אני מסכים עם ההסכמה, כמובן,

אבל לא הבנתי כיצד הקושי המהותי נענה, כלומר - היאך חוויה רגשית תשיג אקט של דביקות בהשי"ת? דביקות בהשי"ת מושגת בצורה אינטלטואלית - ולא בצורה רגשית שקיימת גם לבעלי חיים.

 

[יושב אהל]

בלת"ק.

השגת קירבת אלקים באמצעות שירה ותזמורת וכדומה - היא לא אמיתית ולא מרימה לאף דרגות רוחניות, זה איזה שהוא התעוררות נפשית עמוקה שיכולה לחבר לכל דבר, גם אם היית בודהיסט או נוצרי היית חווה בעת ההתרגשות מהשיר איזה שהיא התעלות נשגבת (איני יודע אודות מה דיבר הגר"א - אני מדבר על כל סוגי השירים של היום).

קרבת אלקים מושגת באמצעות התנהגות בפועל כמותו, ניווט הרגשות בצורה מוקדשת ואלקית, ובעיקר להביא ולהסתכל על העולם בצורתו האלקית. עיסוק מירבי ככל הניתן בעשייה מסוג שלושת הדברים הללו - יהא האקט הכי גדול שייתכן לקרבת אלקים ואמיתית.

לחץ כדי לכווץ...

ספר חסידים (מרגליות) סימן יח​

שורש התפלה שמחת לב בהקב"ה

שנאמר (דהי"א ט"ז י') התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה'

ולפיכך היה דוד מלך ישראל מנגן בכנור על כל תפלותיו וזמירותיו,

כדי למלאות לבבו שמחה באהבתו של הקדוש ברוך הוא.

 

[אברך מעמיק]

השגת קירבת אלקים באמצעות שירה ותזמורת וכדומה - היא לא אמיתית ולא מרימה לאף דרגות רוחניות, זה איזה שהוא התעוררות נפשית עמוקה שיכולה לחבר לכל דבר, גם אם היית בודהיסט או נוצרי היית חווה בעת ההתרגשות מהשיר איזה שהיא התעלות נשגבת (איני יודע אודות מה דיבר הגר"א - אני מדבר על כל סוגי השירים של היום).

לחץ כדי לכווץ...

השירה היא 'כלי להתחברות' ולא מעבר לכך, ולכן היא מהווה כלי להתחברות של כל רעיון אותו יביעו על ידי השירה, הן לחיבור רגשי לעבודת האלוקים כמו שנאמר על שירת הלויים, או להבדיל אאל"ה לכתות ועבודות זרות [וכמאמר בת פרעה לשלמה כך מנגנים לפני ע"ז פלונית וכו'].

אלא שכחלק מהיותה כלי, ובתוספת העובדה שהיא נוגעת ברגש ומעוררת שילהוב רוחות, ממילא טמון בה בעצם הוויתה החיסרון שתיארת:​

כשאני יוצא מאיזה קומזיץ או ערב שירה (עם שירי קמפה, שטינמץ, פריד, בן דוד, היל ושאר ירקות) אני נמצא בהתעוררות רגשית (שיכולה לגרום לי להרבה פעולות רגשיות מכל סוג) ולא חווה חוויה שקשורה לאיזה משהו אלקי (כמו שאמרתי - הבודהיסט יחווה את אותו חוויה כמו שלך במדויק - רק לכיוון הדתי שלו...).

מעלת השירה הנזכרת היא לדעתי נשגבת מהעובדות כיום.

מה אעשה שהעובדות הם שכל תיאורי ההתעוררות הרגשיות בשירים לא משקפים שום דבר? מה נעשה שאף בחור לא באמת התקדם באיזה שהוא תחום בעקבות שמיעת שירים מרגשים? מה ניתן לעשות כשאין שום הסבר שיוכל להסביר כיצד חוויה רגשית - אמוציונלית לוהטת - מצליחה לקדם לאקט של דביקות בהשי"ת?​

לחץ כדי לכווץ...

אלו הם אכן דברים אמיתיים, ואין ספק כי רגש סוער לפעמים רק מביא נזק, ולא בהכרח מביא להתקדמות אלא לסערת רוחות רגעית.

אבל עם זאת כן חשוב לי להדגיש, כי אכן יש מקום לשירה כדבר נלווה לעבודה מעשית, שכחלק מחיבור 'מעשי' לדברים שכליים, הדבר יתלווה בניגון שיש בכוחו לגעת ברבדים נוספים בנפש, שמועילים לאדם בחיבור הוויתו הרגשית גם כן למעשיו השכליים, אבל חלילה לנו לעורר את הדבר הזה כענין בפני עצמו, ולהעצים את הרגש בלי שהוא מגיע רק לתוספת לעשייה שהיא היא החיבור האמיתי כדבריך:​

קרבת אלקים מושגת באמצעות התנהגות בפועל כמותו, ניווט הרגשות בצורה מוקדשת ואלקית, ובעיקר להביא ולהסתכל על העולם בצורתו האלקית. עיסוק מירבי ככל הניתן בעשייה מסוג שלושת הדברים הללו - יהא האקט הכי גדול שייתכן לקרבת אלקים ואמיתית.

לחץ כדי לכווץ...

ואולי מטעם זה דין השירה שבמקדש שייך ל'עבודה' ומוגדר בחז"ל כ'עבודת עבודה' כי אין בו מטרה עצמית, אין ערך בהלהטת רגשות שבדרך כלל מותירים לאחר מכן תחושת 'ריק' כידוע, אלא הוא צריך להיות רק נלווה לעשייה, או ללמידה שכלית עיונית.

ואכן, כאשר השירה משמשת ככלי להשגת רעיונות שכליים אלוקיים, וכיוצא בזה, על שירה כזו אמרו שהיא מביאה לידי רוח הקודש [והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה'], והעיקר הוא ההתחברות להשגת ענין או לעשיית דבר [ואני מדבר על עשייה שכלית, ולא על עשייה הנובעת מתוך בלבול הנפש כתוצאה מהתעוררות הרגש, וד"ל. ועל זה כמדומני נאמרו בראשונים דברים על 'מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ' היינו שצריך להתפיס אותה בחפץ מעשי].

ובגלל כל הסיבות המבוארות לעיל, באופן אישי, כאשר אני שומע שירים אני משתדל שזה יהיה התמקדות שכלית במילים, והמנגינה רק תהווה רקע וכלי להיכנס אל עולם ההתבוננות, ולדעתי זה משנה באופן מהותי את השפעת השירה.​

 

[אברך מעמיק]

השירה היא 'כלי להתחברות' ולא מעבר לכך, ולכן היא מהווה כלי להתחברות של כל רעיון אותו יביעו על ידי השירה, הן לחיבור רגשי לעבודת האלוקים כמו שנאמר על שירת הלויים, או להבדיל אאל"ה לכתות ועבודות זרות [וכמאמר בת פרעה לשלמה כך מנגנים לפני ע"ז פלונית וכו'].

לחץ כדי לכווץ...

בזה גם מובן מדוע חמורה מאוד שמיעת שירים פסולים, כי כמו שהם כלי להתחבר לקדושה, כך הם כלי להתחבר לצד השני... ומן הראוי לציין כאן את דברי חז"ל על אחר כי הסיבה שיצא לתרבות רעה (חגיגה טו:) משום שזמר יווני לא פסק מפיו.

ובנותן ענין לציין מה שכתבתי בענין בעבר:
אמרו חז"ל (חגיגה טו:) "אחר מאי [-מפני מה לא הגנה תורתו עליו], זמר יווני לא פסק מפומיה אמרו עליו על 'אחר' בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו".
ויש להתבונן בכמה ענינים, חדא מה הוא הענין של 'זמר יווני שלא פסק מפיו' ומדוע דבר זה גורם ליצhאה לתרבות רעה עד כדי שבא למצב 'שהיה יודע כח הקב"ה ומתכוון למרוד בו' (ראה מדרש איכה פתיחתא דחכמי), ועוד יש להתבונן מדוע הזכירה הגמרא רק כדבר שולי שהיו ספרי מינים נושרים מחיקו, והרי דבר זה הוא עוון חמור מאוד, עד אשר אמר רבי עקיבא (סנהדרין צ. עיי"ש) כי 'הקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא'!

ונראה כי הנה ישנם יחידים אשר שרי להם לעיין בספרי מינין לידע מה להשיב לאפיקורס, כמאמר רבי אלעזר בן ערך (אבות ב, יד) 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס' ובודאי כי גם אחר טען כי עיקר טעמו בקוראו דברים אלו הוא רק למען לדעת להשיב לדבריהם ולא חס ושלום לקבל דבריהם ולהאמין להם, אמנם, כאשר אדם עוסק בספרי מינים על מנת לדעת להשיב על דבריהם, עליו לגשת אל העיון בדברים מתוך שנאה ודחיה, מתוך ריחוק ומיאוס, אבל אם הוא יהנה ויתחבר אליהם בודאי יושפע, ולא יועיל מה שניגש ללומדם כדי לדעת מה להשיב על דבריהם.
ובזה נבין את שני חלקי הדברים שסיפרו לנו חז"ל על אחר, כי מכך שהיה זמר יווני לא פוסק מפיו יודעים אנו כי אהבה הייתה טמונה בלבו אל דברי היוונים, ועל כן הושפע מדבריהם כי אם היה מלא שנאה לדבריהם לא היה מושפע מהם.

ולענינו נלמד, כמה ניגון יכול לחבר את האדם לנושאים הכלליים בהם הוא עוסק במהלך חייו.​

 

[אברך מעמיק]

אלו הם אכן דברים אמיתיים, ואין ספק כי רגש סוער לפעמים רק מביא נזק, ולא בהכרח מביא להתקדמות אלא לסערת רוחות רגעית.

לחץ כדי לכווץ...

דבר זה הוא ענין כללי בעבודת ה', שצריך לזכור ולהזכיר כי הרגש הוא כלי בבניין האדם [-וממילא בעבודת ה'], ואינו דבר בעל מטרה עצמית, למרות שרק דרכו מערכת ההפעלה של האדם עובדת...

ולכן באופן כללי, חשוב תמיד שהרגש יהיה נלווה לדבר מעשי, ולא מרחף באויר בחוסר שייכות לרעיון שכלי, או לפעולה מעשית.

 

[אברך מעמיק]

[ואני מדבר על עשייה שכלית, ולא על עשייה הנובעת מתוך בלבול הנפש כתוצאה מהתעוררות הרגש, וד"ל. ועל זה כמדומני נאמרו בראשונים דברים על 'מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ' היינו שצריך להתפיס אותה בחפץ מעשי].

לחץ כדי לכווץ...

חשוב לי להדגיש בענין הזה נקודה דקה. הרבה פעמים מדברים על כך שצריך להתפיס את הרגש במעשה, אבל הצורה בה מעמידים את הדברים לדעתי קצת מוטעית. ואפרש:
לאחר אירוע שירה מרגש, שההתפעלות והרגשות עולים על גדותיהם, יהיו מי שיגידו שראוי עכשיו להתפלל 'מעריב' בכוונה, או לקבל איזו קבלה כדי שהדבר יתממש על דבר מעשי, כדי שזה יתחבר למציאות (הדבר מצוי בעיקר באירועי נשים, אבל הסימפטומים שלו קיימים גם אצל גברים). אבל לדעתי הדבר הוא עלול מאוד לגרור טעויות, וזאת מפני שכל פעולה היוצאת מכח רגש בכוחה לחזק את אותו רגש המניע את הפעולה, ולכן רגש של בלבול וסערת רגשות יתבטא ב'מעריב סוער' או ב'קבלה חזקה' שבדרך כלל לא באמת תואם את מצבו של האדם. ובמקום להפוך את הרגש לכלי, עוד מחזקים את הסערה שהוא יוצר...
לכן, לדעתי, הדרך הנכונה היא אך ורק להתמקד ברעיון מסוים מוגדר, שכלי, או בפעולה מסוימת מעשית שתשקיט את סערת הרגשות ולא תעורר אותו, ובאמת העיקר הוא להיכנס למהלך זה לכל אורך המאורע עצמו, ולא לאחר מכן, שאז קשה מאוד להבדיל בין פעולה שכלית המרגיעה ומיישבת את הנפש, לבין פעולה שהיא בסך הכל הפועל יוצא של הרגש הסוער שלא מוצא מנוח...​

 

[אברך מעמיק]

ובגלל כל הסיבות המבוארות לעיל, באופן אישי, כאשר אני שומע שירים אני משתדל שזה יהיה התמקדות שכלית במילים, והמנגינה רק תהווה רקע וכלי להיכנס אל עולם ההתבוננות, ולדעתי זה משנה באופן מהותי את השפעת השירה.

לחץ כדי לכווץ...

יש בזה גם נושא רחב שייך למושג של מנגינה עם מילים או בלי מילים, שמנגינה בלי מילים מסעירה יותר את הרגש, ויש ליתן לב לזה.
אמנם גם למנגינה בלי מילים יש מקום, אם האדם עושה זאת כדי להתמקד ברעיון מסוים ומוגדר שהוא עוסק בו, תוך שהמנגינה משמשת כליווי בלבד.

ודבר זה הוא גם פתח להבין את ההבדל בין מנגינות שחוברו לצורך מילים מסוימות, וכתוצאה מהם, שרב כוחה לחבר את האדם ל'תוכן המושכל' שבהם, כי הם שייכים ונובעים מתוכם, לבין מנגינה שמודבקת על מילים ללא קשר אחד לשני.

ונקודה אחרונה, באופן כללי הענין הזה שייך להבנת ההבדל בין שירה של מאמרי חז"ל ופסוקים, לבין שירה של מילות הזמרים. והיינו, כי הרבה פעמים שירה של מילים מאנשים - אפילו יראים ושלימים - היא מכניסה אחרים לעולם הרגש שלהם, לחוויות, וזה גורם לרגש לסעור בתוך עצמו, במקום לרומם את האדם אל עבר מושג שכלי, ומאפשר לשירה רק להיות כלי אל רעיון גבוה יותר, כמו כאשר המילים רק מהווים מסגרת לדברי חז"ל או פסוקי התורה.
כמובן שיש בזה הרבה חילוקים דקים, וזה תלוי הרבה במילים, ובמנגינה, ועוד, אבל כמדומני כי שורשי הדברים מבוארים כאן ולפי ההגדרות האלו, ייקל להגדיר בכל שיר מה הוא פועל בנפש, ויוכל לעזור לאדם לענות לעצמו האם שיר מסוים טוב בשבילו במצבו המסויים, או להיפך.​

 

[יאשע בער]

דביקות בהשי"ת מושגת בצורה אינטלטואלית - ולא בצורה רגשית שקיימת גם לבעלי חיים.

לחץ כדי לכווץ...

ומה אתה חושב? שלבודהיסטים אין תורה רציונלית? אני מאמין שגם הם דבקים בבודהה בעזרת השכל.
השי"ת נתן לכל בני האדם בעולם כלים שווים, וכל אחד מנתב את זה להיכן שהוא רוצה, וכשם שאתה מבין שזה שעובדי האלילים דבקים באליל שלהם בצורה שכלית, זה לא סותר את העובדה שאני אדבק בהשי"ת בצורה שכלית, כמו כן תבין לענין שירה.

 

[בד קודש]

במחילה מהרב @בד קודש שיחי',
הדברים אינם מדויקים כל הצורך. בסוגיית החסידות ישנם ב' חלקים: א. ענין ההנהגה. ב. ההסתכלות על שורשי הדברים בצורה מסוימת.
בחלק השני, והיינו בשורש עניין החסידות נחלקו בזה ה'תניא' והגר"א במחלוקת מאד עמוקה ויסודית, ולא ניתן לומר שאחד מהם חידש והשני המשיך את מה שהיה, זו מחלוקת מאד עמוקה ברזי התורה ובשורש הענינים כולם. זו הייתה מחלוקת אקטיבית והיינו שכל אחד העמיד צד אחר, ולא שהיה בזה צד חידוש לאחד מן הצדדים, אלא שני הצדדים מחודשים מצד עצמם - והיינו מצד מה שהם מעמידים, אלו דברים שביסודם הם טמירים מאד ועומק אין סופי.
ובחלק הראשון שהוא ענין ההנהגה - בזה לכאו' בוודאי ששיטת החסידות היא כביכול 'המחדשת' [וידה על התחתונה], אך גם בזה הדברים לא מחודדים דיו בשביל להעמיד את הדבר כחידוש מוחלט, כיוון שהם תפסו בהרבה הנהגות וזוויות שדווקא המתנגדים הם אלו שזנחו עם השנים.

לחץ כדי לכווץ...

שטויות.
ישנם דברים שנחלקו בהם ראשונים, ועד להופעת החסידות, אצל כולם ההכרעה הייתה כדרך אחת ובאה החסידות ושינתה את המהלך.
אבל מלבד אלו, הכל אלו חידושים של החסידות.
תורה לשמה,
עבירה לשמה,
דביקות מעל תורה,
התקשרות לצדיק,
הנחלת תורת הנסתר לכלל,
ואלי עוד כמה ששכחתי.

אין שום זווית בחסידות שהמתנגדים "זנחו" אלא שהם תמיד העמידו את הדברים בסולם ערכים שהיה מקובל עד אז, ובאה החסידות ונתנה את אור הזרקור על מה שהיה אמור להיות משני כלפי הדברים האחרים.

 

[בד קודש]

@בד קודש הנכבד.
את והב בסופה - סופה שנהיה אוהבים,

לחץ כדי לכווץ...

ודאי!

אבל אני חייב לציין, שעל אף שדבריך מבוססים ומוצקים היטב, איני מצליח לעלות לרום מחשבותיך ולהבין את ההיגיון שבדבריך.
וכבר אמרו חז"ל שבעים פנים לתורה.

לחץ כדי לכווץ...

אם אכן דברי מבוססים מוצקים היטב, אין שום סיבה שלא להבינם...
אתה יכול לחלוק, אבל אנא הבא מקורות לדבריך.

ואת זה כנראה ירשת מהחסידים, הקנאות והדביקות בדרך בה הינך הולך! כל הכבוד!!!

לחץ כדי לכווץ...

אין סיבה שהחסידות תנכס לעצמה גם את הקנאות והדביקות.
הגר"א היה קנאי כנגד החסידות הרבה יותר ממני...

(כנראה שאתה נכד לחסידים, ואז גם נבין ששנה ופירש וכו')

לחץ כדי לכווץ...

אני נין ונכד לאדונינו הגר"א, אמנם מאחד הצדדים אני גרר' במקור...