אב תשפ"ו ברכת המצוות איך נשים מברכות 'וציונו' במצות עשה שהזמן גרמא? (1 צופה)

[אברך מישיבת מיר]

יש לעיין איך נשים מברכות לדעת ר"ת על מצות עשה שהזמן גרמא הרי אינן מצוות במצוות אלו וא"כ אינן יכולות לומר 'וציונו'.

ומצאתי בקובץ שעורים (קדושין אות קמ"ג) שכתב בזה דבר חידוש, דלעולם הציווי אף במצוות שהזמן גרמא היה גם לנשים דהם היו בכלל המצוה, אלא שאין נענשין בביטולן, ולכן יכולים לומר 'וציונו'.

 

[אברך מישיבת מיר]

יש לעיין איך נשים מברכות לדעת ר"ת על מצות עשה שהזמן גרמא הרי אינן מצוות במצוות אלו וא"כ אינן יכולות לומר 'וציונו'.

ומצאתי בקובץ שעורים (קדושין אות קמ"ג) שכתב בזה דבר חידוש, דלעולם הציווי אף במצוות שהזמן גרמא היה גם לנשים דהם היו בכלל המצוה, אלא שאין נענשין בביטולן, ולכן יכולים לומר 'וציונו'.

לחץ כדי לכווץ...

כעת ראיתי דיעוי' בספר שו"ת ארץ צבי (פרומר) חלק ההגהות בהגהותיו על השו"ת אבני נזר סי' ע"ט סק"ט עמ' שכ"ח שהביא בשם כתבי האר"י שאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא משום שנפטרת בעשיית הבעל, ע"ש. נמצא דאף נשים בכלל הציוי.

 

[נהנה מקושיא טובה]

כעת ראיתי דיעוי' בספר שו"ת ארץ צבי (פרומר) חלק ההגהות בהגהותיו על השו"ת אבני נזר סי' ע"ט סק"ט עמ' שכ"ח שהביא בשם כתבי האר"י שאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא משום שנפטרת בעשיית הבעל, ע"ש. נמצא דאף נשים בכלל הציוי.

לחץ כדי לכווץ...

מענין מאוד האיך היא יוצא, מדין אשתו כגופו?
ולמה דוקא במצוה שהזמן גרמא היא יוצא ולא בשאר המצות?

 

[אברך מעמיק]

ומצאתי בקובץ שעורים (קדושין אות קמ"ג) שכתב בזה דבר חידוש, דלעולם הציווי אף במצוות שהזמן גרמא היה גם לנשים דהם היו בכלל המצוה, אלא שאין נענשין בביטולן, ולכן יכולים לומר 'וציונו'.

לחץ כדי לכווץ...

זה מוזכר שם בשם הראב"ד, לא? ואאל"ט מוזכרת שם שיטה נוספת בראשונים שכיון שהגברים מצווים באופן כללי, נשים יכולות לומר וציוונו ביחס לעם ישראל.

 

[למה זה תשאל לשמי?]

יש לעיין איך נשים מברכות לדעת ר"ת על מצות עשה שהזמן גרמא הרי אינן מצוות במצוות אלו וא"כ אינן יכולות לומר 'וציונו'.

ומצאתי בקובץ שעורים (קדושין אות קמ"ג) שכתב בזה דבר חידוש, דלעולם הציווי אף במצוות שהזמן גרמא היה גם לנשים דהם היו בכלל המצוה, אלא שאין נענשין בביטולן, ולכן יכולים לומר 'וציונו'.

לחץ כדי לכווץ...

כבר קדם בשאלה זו חד מקדמאי, ה"ה ר' יעקב ממרויש בעל שו"ת 'מן השמים' וז"ל: '
שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל מי שמברך להן על תקיעת שופר אם יש עבירה בדבר ואם הוי ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות ואם לאו.
והשיבו, וכי אכשיר דרי, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ולך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וברכו את ה' אלהיכם, והעד מגילה וחנוכה, ופירשו לי מה מצינו במגילה וחנוכה מאחר שהיו באותו הנס חייבות בהם ומברכות עליהם, ובלולב נמי מצינו סמך לדבר שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים, ובשופר נמי אמרינן שאמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם, זכרונות שיבא זכרון אבותיכם לפני לטובה, ובמה, בשופר, והנשים נמי צריכות שיבא זכרונן לפניו לטובה, לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידן'. ע"כ.
ועי' בתשובות יוסף אומץ לחיד"א (פב) שכתב דאילו היה רואה השו"ע את ד' השו"ת הנ"ל היה פוסק כוותיה!.

 

[הוראת-שעה]

מונח לי שבר"ן כתוב דהוי ציויי דעלמא וכעין שכתבו הראשונים בברית ותורה ברכות כ:

 

[אברך מישיבת מיר]

מונח לי שבר"ן כתוב דהוי ציויי דעלמא וכעין שכתבו הראשונים בברית ותורה ברכות כ:

לחץ כדי לכווץ...

נכתוב את הדברים כפי שכתוב בקובץ שעורים
תחילה הביא הקובץ שעורים לשון הר"ן שכתב דמשו"ה נשים מברכות על מ"ע שהז"ג כיון דאנשים נצטוו ואינהו נמי שייכי במצוות שהרי נוטלות עליהן שכר, שפיר יכולות לומר וצונו ונראה מדברי הר"ן דצריך לצירוף שני הטעמים.

וכתב עלה הקובץ שעורים ואינו מובן איזה טעם יש בזה שאנשים נצטוו שיכולות לומר וצונו והטעם השני גם כן צ"ע דנהי שמקבלות שכר כאינו מצווה ועושה מכל מקום הרי לא נצטוו ואיך יכולות לומר וצונו.

ועל כן מפרש הקובץ שעורים על פי הראב"ד שביאר שנשים רשאים לסמוך שכך נתנה בתורה, לאנשים חובה ולנשים רשות והנשים דומיא דאנשים לכל מ"ע שהזמן גרמא וא"כ יכולות לומר וציונו מהאי טעמא ובזה מבאר דברי הר"ן הנ"ל.

 

[במה אברך]

רק מעלה כאן רעיון דהרי יש מצוות בגדר של מצווה ועושה ויש מצוות של כמי שאינו מצווה ועושה וידוע בגמ' שיש עדיפות גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה וממילא גם על מי שאינו מצווה ועושה יש מצווה לאחר מעשה וא"כ גם על זה הקב"ה ציוונו שמי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר

 

[פנחס ע]

על בסיס קודמי החשובים בעצם הרעיון הוא שמברכות "וציונו" שהכוונה שמקיימות מצוה כשמקיימות? ושפיר קרוי וציוונו

 

[במה אברך]

על בסיס קודמי החשובים בעצם הרעיון הוא שמברכות "וציונו" שהכוונה שמקיימות מצוה כשמקיימות? ושפיר קרוי וציוונו

לחץ כדי לכווץ...

אמת לאמיתה

 

[רבי דוד]

מציאה מעניינת מצאתי בביאור הלכה סי' ק"צ ד"ה יטעום שכתב דלמעשה אין לתת לנשים לברך על מעז"ג רק שאין למחות בידיו,
ופלא גדול על מי הליטאים נסמכים (הרמ"א פו' שאפשר לברך, אבל מהביה"ל שם נראה שאף ברמ"א זה לא היה פשוט לו)

 

[החפץ חיים]

ומצאתי בקובץ שעורים (קדושין אות קמ"ג) שכתב בזה דבר חידוש, דלעולם הציווי אף במצוות שהזמן גרמא היה גם לנשים דהם היו בכלל המצוה, אלא שאין נענשין בביטולן, ולכן יכולים לומר 'וציונו'.

לחץ כדי לכווץ...

מה הפשט בדברי הקובץ שיעורים הרי לשון במשנה בקידושין שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ולא משמע במשנה שהם רק פטורות מעונש ועוד מדובר כאן על עשה שאין בביטול עשה עונש בידי אדם ולא מסתבר שהמשנה דברה על עונשים בידי שמים

 

[החפץ חיים]

כעת ראיתי דיעוי' בספר שו"ת ארץ צבי (פרומר) חלק ההגהות בהגהותיו על השו"ת אבני נזר סי' ע"ט סק"ט עמ' שכ"ח שהביא בשם כתבי האר"י שאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא משום שנפטרת בעשיית הבעל, ע"ש. נמצא דאף נשים בכלל הציוי.

לחץ כדי לכווץ...

דבר זה חידוש גדול מה תאמר באשה שאין לה בעל שגם אותה המשנה פטרה ולא חילקה בין הנשים
ועוד איך שייך במצוות שבגופו שלא מועיל שליחות שהאשה נפטרת במצוה של בעלה

 

[פנחס ע]

מציאה מעניינת מצאתי בביאור הלכה סי' ק"צ ד"ה יטעום שכתב דלמעשה אין לתת לנשים לברך על מעז"ג רק שאין למחות בידיו,
ופלא גדול על מי הליטאים נסמכים (הרמ"א פו' שאפשר לברך, אבל מהביה"ל שם נראה שאף ברמ"א זה לא היה פשוט לו)

לחץ כדי לכווץ...

על המנהג, והנח להם לישראל וכו' ומנהג ישראל תורה. וידוע שגם המשנ"ב עצמו בחלק דברים נהג אחרת ממש"כ בגלל שכך היה המנהג!

 

[מבקש תורה]

עכשיו ראיתי את הנושא הזה,
ותמהתי על ת"ח דכאן שאינם מזכירים דברי תוס' בעירובין צו ע"א ד"ה דילמא סבר.
וז"ל:
דילמא סבר לה כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות - מכאן אר"ת דמותר לנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אף על גב דפטורות כמו מיכל בת שאול שהיתה מסתמא גם מברכת אף על גב דר"מ ור' יהודה פליגי עליה כדאמר בסמוך קיימא לן כר' יוסי לגבי תרווייהו ואף על גב דסתם מתני' דאין מעכבין את התינוקות מלתקוע דלא כר' יוסי דמשמע הא נשים מעכבין כדאמר בסמוך אפ"ה מעשה רב דמיכל בת שאול ואשתו של יונה ועובדא דפרק אין דורשין (חגיגה דף טז:) דהביאנוהו לעזרת נשים כדי לעשות להם נחת רוח ועוד הביא ראיה מהא דאמר רב יוסף בפרק החובל (ב"ק דף פז.) מעיקרא מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מפקדנא ועבידנא כו' ואם במקום שפטור ועושה אסור לברך אם כן אמאי קאמר דהוה עביד יומא טבא והלא מפסיד כל הברכות של כל המצות וק' ברכות בכל יום ולא חשיב ברכה לבטלה כיון שמברך על המצוה שעושה אף על פי שפטור ומיהו אין ראיה מסומא לאשה דסומא מיחייב מדרבנן ומ"מ היה שמח רב יוסף משום דמדאורייתא לא מיפקד ועביד כדמוכח קצת בערבי פסחים (דף קטז:) דקאמר סומא פטור מלומר אגדתא ופריך מרב יוסף ומרב ששת שהיו אומרים הגדה ומוציאין בני ביתם ומשני דקסבר מצה בזמן הזה דרבנן משמע דמיחייבי מדרבנן ולכך היו יכולים להוציא אחרים ומיהו יש לדחות דאפי' רשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן דמברך לאביו בפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) ועולה למנין ז' ומוציא אחרים מידי מגילה לר' יהודה כדאמר במסכת מגילה (דף יט:) אבל יש לדקדק בפרק הקורא מעומד (מגילה דף כד.) ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע משמע הא ראה אף על גב דהשתא נסתמא פורס על שמע אף על גב דלר' יהודה סומא פטור מכל המצות אלא ודאי מיחייב מדרבנן ויכול לומר קדשנו במצותיו וצונו כיון דמחייב מדרבנן כדאמרי' בפ' במה מדליקין (שבת דף כג.) היכן צונו מלא תסור אבל אשה דאינה מיחויבת אפי' מדרבנן במצות עשה שהזמן גרמא כדמוכח בהדיא בפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) גבי נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה ובריש סוכה (דף ב:) גבי הילני המלכה היכי מצי למימר וצונו ואין לתמוה דסומא חייב מדרבנן ואשה פטרו לגמרי דהחמירו חכמים בסומא משום דהוי ממין בר חיובא ועוד שלא יראה כעו"ג אם היה פטור מכל המצות אבל לאשה כי פטורה נמי לגמרי ממצות עשה שהזמן גרמא אכתי מחויבת בכל שאר מצות וממה שהאשה עולה למנין ז' ומברכת קריאת התורה אף על גב דפטורה מתלמוד תורה כדאמר בפ"ק דקדושין (דף כט.) ובריש בכל מערבין (לעיל דף כז.) אור"ת דאין זו ראיה דברכת קריאת התורה לאו משום מצות תלמוד תורה שאפי' בירך ברכת הערב נא או נפטר באהבה רבה חוזר ומברך תדע דבמקום שאין לוי כהן קורא במקום לוי ומברך אף על פי שכבר בירך בקריאה ראשונה ומקטן דמברך ברכת המזון אף על פי שהוא פטור אין ראיה לאשה דקטן אתי לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשא.

וכן בתוס' ר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא רבי.
וז"ל:
הא רבי יהודה הא רבי יוסי - אומר ר"ת אף על גב דסתם מתניתין כרבי יהודה הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו ומעשה רב דהמוצא תפלין (עירובין דף צו. ושם) מיכל בת שאול היתה מנחת תפלין ואשתו של יונה שהיתה עולה לרגל וההוא עובדא דפרק אין דורשין (חגיגה דף טז: ושם) דהבאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים כדי לעשות נחת רוח לנשים ומותרות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אף על גב דפטורות מן דבר המצוה ההיא ומתעסקות בהן כמו מיכל בת כושי שהיתה גם מברכת ותדע דאמרינן פרק החובל (ב"ק דף פז.) אמר רב יוסף מעיקרא אמרי מאן דאמר הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן דלא מיפקדנא ועבידנא ואם במקום דפטור מן הדבר ועושהו אסור מלברך אם כן אמאי עבידנא יומא טבא והלא היה מפסיד ברכות ציצית ולולב ותפילין ומגילה ונר חנוכה וסוכה והבדלה וקדוש היום וברכות של ק"ש שחרית וערבית וכל הברכות כולן ואמרינן בפ' המניח (שם דף ל.) האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות ועוד אמרינן פרק ערבי פסחים (פסחים דף קטז:) סומא פטור מלומר ההגדה ופריך מרב יוסף ורב ששת דהוי אמרי אגדתא כל חד וחד בביתיה ומדמוציא אחרים ידי חובתן שמע מינה דמחייבין ומשני משום דקסברי מצה בזמן הזה דרבנן אבל ממה שהיו מברכין לא מדקדק מידי שמע מינה היכי דפטירי שרי לברוכי ומשום דמברך ברכה שאינה צריכה וקעבר משום בל תשא ליכא דההיא דרשה דרבנן דהא אמר בפרק מי שמתו (ברכות דף כא.) ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר וקורא ולא אסרינן מספק משום לא תשא ומוציא שם שמים לבטלה דאסרינן בפ"ק דתמורה (דף ג. ד.) מדכתיב את ה' אלהיך תירא הני מילי בלא ברכה ומיהו אין כל כך ראיה מסומא לאשה דאע"ג דסומא פטור מדאורייתא מדרבנן מיהו חייב כדמוכח ההיא דערבי פסחים דמשני קסברי רב ששת ורב יוסף מצה בזמן הזה דרבנן ולכך היו יכולין להוציא אחרים ש"מ דאינהו נמי מדרבנן וכיון דמחייבי מדרבנן יכולין לברך כמו בנר חנוכה וכל מצות דרבנן ומיהו יש לדחות דרשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן דמברך לאביו בפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) ועולה למנין שבעה ומוציא אחרים ידי חובתן במגילה לר' יהודה כדתנן במגילה (דף יט.) אבל יש לדקדק מדתנן בפרק הקורא את המגילה עומד (שם דף כד. ושם) ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע משמע הא ראה אף על גב דנסתמו עיניו פורס ואמאי והא פוטר רבי יהודה סומא מכל המצות שבתורה בפרק החובל (ב"ק דף פז.) אבל אי מדרבנן חייב ניחא ומש"ה היה שמח רב יוסף במאי דמדאורייתא לא מיפקד ועביד משום הכי היה יכול לברך בכל מצות ויכול לומר וצונו כיון דמחייב מדרבנן כדקאמר בפ' במה מדליקין (שבת דף כג.) היכן צונו מלא תסור אבל אשה אפילו מדרבנן לא מיחייב' אמצות עשה שהזמן גרמא כדמוכח בפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) גבי נשים חייבות בקדוש היום דבעי למימרא מדרבנן ופריך עלה [דא"כ] כל מצות עשה שהזמן גרמא ניחייבו מדרבנן ולענין סוכה מוכח בהדיא בריש סוכה (דף ב:) דאפילו מדרבנן לא מיחייבא היכי אמרה וצונו ומיהו בירושלמי משני שינויא אחרינא אקושיא דרבי יהודה אדר' יהודה דכל שלא ראה מאורות דפריך לה בירושלמי ומשני לה ביושב בבית אופל כך אני אומר היושב בבית אופל לא יפרוס על שמע משמע שר"ל שלא ראה מאורות מימיו שנולד במערה ואינו סומא ובמגילה נמי פריך לה בירושל' עלה דההיא ואין גרסות הירושל' מכוונות לא במכות ולא במגילה ומיהו בגמ' דידן במגילה (דף כד:) לא משמע הכי אלא משמע דמיירי בסומא ממש דמפרש טעמא דר' יהודה משום דאינו נהנה מן המאורות ומפרש ורבנן אית ליה הנאה כר' יוסי שראה סומא ואבוקה בידו ואמר לו בני אבוקה זו למה אמר לו כל זמן שאבוקה זו בידי רואין אותי בני אדם ומצילים אותי מן הפחתים ומן הברקנים ובאדם שרואה יפה אלא שנולד במערה ולא ראה מאורות מעולם לא שייך האי טעמא ולפי מה שפי' דסומא חייב מדרבנן ואשה פטורה יש ליתן טעם בדבר דהחמירו רבנן בסומא משום דהוי מינא דבר חיובא ועוד שלא יראה כנכרי דאם פטרת ליה בכל מצות נמצא דאינו נוהג בתורת ישראל כלל אבל אשה אי פטרת לה בכל מצות עשה שהזמן גרמא יש עדיין מצות דמחייבת בהו ור"י ב"ר יהודה מביא ראיה דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא מדאמרינן (מגילה דף כג.) הכל עולה למנין שבעה ואפי' אשה ואפי' קטן ואף על גב דאשה אינה מצווה לעסוק בתורה כדאמר בפרק קמא דקדושין (דף לד.) ובריש בכל מערבין (עירובין כז.) ואור"ת דאין זו ראיה דברכת התורה לפניה ולאחריה לאו משום תלמוד תורה שאפילו ברך ברכת הערב נא או נפטר באהבה רבה חוזר ומברך תדע במקום שאין לוי כהן קורא במקום לוי ומברך אף על פי שכבר ברך בקריאה ראשונה ועוד דאיכא למימר דהא דאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילים לברך כדאיתא בפרק הקורא את המגילה עומד (דף כא.) תנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה והאידנא כולהו מברכין גזירה משום הנכנסים ומשום היוצאים ומיהו עולין למנין שבעה משמע בסוף שבעה ומקטן דמברך ברכת המזון אף על פי שהוא פטור אין ראיה לאשה דקטן בא לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשא.​

ויעוי' עוד בסמ"ג עשין סימן מב.
וז"ל:
אבל זהו דבר תימא מהו וציונו בדבר שאינה מחוייבת לא מדאורייתא ולא מדרבנן דהא מאי דמברכין אמצות דרבנן היינו כדמפרש בפרק במה מדליקין (שבת כג, א) גבי נר חנוכה היכן ציונו מלא תסור אבל נשים במצות עשה שהזמן גרמא אפילו מדברי סופרים (נשים)י פטורות כמו שמוכיח בפרק מי שמתו בברכות (כ, ב) גבי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה (תו' בר"ה שם):

והאריכו בזה בראשונים.

 

[בן פטורא]

יש לעיין איך נשים מברכות לדעת ר"ת על מצות עשה שהזמן גרמא הרי אינן מצוות במצוות אלו וא"כ אינן יכולות לומר 'וציונו'.

ומצאתי בקובץ שעורים (קדושין אות קמ"ג) שכתב בזה דבר חידוש, דלעולם הציווי אף במצוות שהזמן גרמא היה גם לנשים דהם היו בכלל המצוה, אלא שאין נענשין בביטולן, ולכן יכולים לומר 'וציונו'.

לחץ כדי לכווץ...

(לא עיינתי עתה בד"ק של גרא"ו ועל בסיס המונח בזכרוני בדבריו ארשום במחילת כת"ר הרמה ) עדיין לא איפרק מחולשא הלא הענישה נובעת היא מגופו של ציווי לפחות מלקות כאשר הודיענו הגרא"ו גופא ובמה נידונות הם כסמוכות על שלוחנו של ציווי אתמהה ויש עמדי דברים בישובו של רא"ו ובעיקר העניין אך יודיעוני נא יושבי שער היפה דנתי ?

 

[אברך מישיבת מיר]

על בסיס קודמי החשובים בעצם הרעיון הוא שמברכות "וציונו" שהכוונה שמקיימות מצוה כשמקיימות? ושפיר קרוי וציוונו

לחץ כדי לכווץ...

והנה ראיתי כעת בברכת אברהם גיטין מ ע"א שהביא מה שכתב הגרי"ז שהברכה אינה על הציווי של הגברא אלא על עצם המצוה שהצטוו ועל כן י"ל כנ"ל שהאשה יכולה לברך על זה מאחר שהיא חלק מכלל ישראל אלא דיש לעיין לפ"ז האם עבד יכול לברך מאחר שאינו חלק מכלל ישראל שקדושתו פחותה מישראל, וצ"ע.

 

[שלמה בן דוד הכהן]

יש לעיין איך נשים מברכות לדעת ר"ת על מצות עשה שהזמן גרמא הרי אינן מצוות במצוות אלו וא"כ אינן יכולות לומר 'וציונו'.

ומצאתי בקובץ שעורים (קדושין אות קמ"ג) שכתב בזה דבר חידוש, דלעולם הציווי אף במצוות שהזמן גרמא היה גם לנשים דהם היו בכלל המצוה, אלא שאין נענשין בביטולן, ולכן יכולים לומר 'וציונו'.

לחץ כדי לכווץ...

גם מצוות שהם רשות אנחנו מברכים כגון הברכה על מצוות שחיטה ... אנחנו לא מחוייבים אלא רשות ובכ''וז מברכים וציוונו ... וה''ה יש לומר כאן אליבא דר''ת