אלול אין לי כח לאלול!? (1 צופה)

[יראת ה' היא חכמה]

אכן.
על זה דרשו רשימות אמרו על הא דהבעש"ט נולד בח"י אלול הוא מפני שהוא בא לעולם 'להחיות' את ה'אלול' - להכניס חיות בעבודת החודש אלול.
מעשה היה באיזה בית סוהר שישבו שם שלשה אנשים, אחד גילה מהלך כיצד לברוח מהמאסר. השני גילה מהלך כיצד להאיר את את חשכות בית הסוהר, כך שיהיה פחות צער לשבת שם. והשלישי גילה כי כל זה שהם יושבים בבית הסוהר הוא רק פרי דמיונם, ובאמת אין כאן בית סוהר ואין כאן חשכות כלל. אין צריכים עצות להאיר, ולא עצות לצאת.
הבעש"ט גילה דרך לעורר את הישנים משינתם, שכל העולם כולו וכל הרע שבהם מתמודדים, אינם רק פרי דמיונו של היצר, וצריכים רק לעורר את הישינים מחלומותם, ואז נתגלה שבאמת אנו נמצאים בעולם כולו אור וכולו טוב.
מי שאם כל זה רצה לבקש עצות כיצד לברוח מן המאסר, ולא לחיות חי בן חורין, הרשות בידו, ואין לנו שום טענות כלפיו.

לחץ כדי לכווץ...

הדברים נכונים,
אך האיך נתקשרו לבעש"ט ??

האם כל הבנה או שיטה נכונה ע"כ שהיא מנחלת הבעש"ט ?

 

[נהר מעדן]

הדברים נכונים,
אך האיך נתקשרו לבעש"ט ??

האם כל הבנה או שיטה נכונה ע"כ שהיא מנחלת הבעש"ט ?

לחץ כדי לכווץ...

כן, מכיון שעיקר חידושו של הבעש"ט נבנה על: "אני הוי' לא שניתי" – כלומר, הקדוש ברוך הוא נשאר יחיד ומיוחד בדיוק כפי שהיה קודם שנברא העולם, ואין בריאת העולמות העליונים והתחתונים פועלת בו שום שינוי או התפעלות חס ושלום. עיקר ההוכחה לכך הוא שהעולם אמנם נברא בבחינת "יש מאין", אך באמת ה"יש" הזה (כלומר, העולם הגשמי והנפרד) הוא כאין ואפס ממש לגבי הקדוש ברוך הוא, ו"כולא קמיה כלא חשיב" (הכל לפניו נחשב כלא כלום). מהות האלקות קיימת בארץ מן התחתית בדיוק כפי שהיא קיימת בשמים ממעל מן ההיבט של השוואת האור האלקי הפשוט. ובעוד שהספרי מוסר מתמודדים כיצד יכולים להאיר את העולם הרע, או כיצד יכולים לברוח מן הרע, בא הבעש"ט ומאיר שכל הרע הוא רק פרי דמיונו של היצר הרע, ובאמת לאמיתו במקורו ושורשו, אין הרע נחשב לרע כלל, ואדרבה, השורש המחיה אותו הוא טוב גמור, שכן "ממנו ית' לא תצא הרעות" ו"אין רע יורד מלמעלה". המשל המובא לכך מספר הזוהר הוא על מלך ששוכר זונה כדי לפתות את בנו. מטרתה הפנימית האמיתית של הזונה, כמו גם של הרע (שפועלים בבחינת "לשם שמים נתכוונו"), אינה להחטיא את הבן, אלא להיפך – שהבן יגבר עליה ויעמוד בניסיון, כרצון המלך. הרע הופך להיות "רע גמור" ודינים קשים רק כאשר הוא יורד ומשתלשל מטה מטה בסדר ההשתלשלות לעולם השפל. ותכלית כל הצמצומים שבראו את גוף האדם החומרי ומערכות הסטרא אחרא, היא אך ורק כדי שהאדם יילחם ברע, יכפה וישבור אותו (אתכפייא) ויהפוך אותו לטוב (אתהפכא). על ידי העלאת הנפש הבהמית, כוחות הגוף ולבושיהם לה' לבדו, מתגלה "יתרון האור מן החושך" (אור פנימי ועוצמתי הבוקע דווקא מתוך בירור החושך), ובכך מתממשת תכלית כל השתלשלות העולמות ליצור לה' "דירה בתחתונים".
לכן כמובן, הנמשל מתאים ביותר על שיטתו של הבעש"ט זי"ע.

 

[גלגולים]

@AI אוצר תוכל לסכם את האשכול?

 

[AI אוצר]

@AI אוצר תוכל לסכם את האשכול?

לחץ כדי לכווץ...

שלום רב, להלן סיכום הדיון שנערך בפורום סביב הקושי הרגשי עם חודש אלול:

### 1. הטענות העיקריות שהועלו בדיון:

• אלול כנטל רגשי ומכביד: טענה כי העיסוק בחרטה, חיטוט בעוונות והשוואה של האדם ל"מה שיכול היה להיות" יוצרים מועקה, בלבול וסבל, עד כדי רצון "לדלג" על החודש.
• אלול כזמן של קרבה ואהבה: טענה כי המהות האמיתית של אלול היא "אני לדודי ודודי לי" – חיזוק הקשר עם הקדוש ברוך הוא כאבא אוהב, ולא כזמן של פחד ודיכאון.
• ביקורת על הגישה ה"מפחידה": טענה שהדגשת הפחד והדין על ידי משגיחים ואנשי מוסר גורמת לריחוק ומחטיאה את המטרה של התחברות לבורא.
• גישת היראה והדין (הגישה הליטאית הקלאסית): טענה שאלול הוא אכן זמן מפחיד של משפט גורלי, וכל ניסיון לצייר אותו רק כזמן של אהבה הוא שטחי ומתעלם מהאמת של "יראת העונש".
• פתרונות מעשיים והדרגתיים: הצעה לעשות תשובה בשלבים ("צעדי צב"), לקבל קבלות קטנות מאוד ולא לנסות לתקן הכל בבת אחת בלחץ של רגע.
• תודעת תשובה כל השנה: טענה שהקושי נובע מכך שמחכים לאלול כדי להיזכר בתשובה; אם חיים בתודעה זו כל השנה, אלול הופך להזדמנות חיובית.

### 2. טועני הטענות (תיוג ניקים):

• הקושי והכובד הרגשי: הועלה על ידי פותח האשכול @אימתי.
• חוסר טעם בתשובה מכפייה: @הרב מרודוש
• אלול כזמן של "אני לדודי" וקרבת אבא: @אור זרוע לצדיק @שמחנו.
• הצורך בהדרגה וקבלות קטנות: @נהר מעדן (מצטט מקורות).
• תודעת תשובה לאורך כל השנה: @מכנדבי.
• אלול כזמן של פחד ומשפט (ביקורת על הגישה המרגיעה): @א. ל.
• ניתוח פסיכולוגי של הקושי (הגבלות ושינוי הרגלים): @אמרי פי, @יעקב 5
• הגישה החסידית (אלול של חיות ואור): @חסידישער כולל יונגערמאן @האיש השרוי בשמחה
  -
  ### 3. חילוקי דעות בולטים:
• יראה מול אהבה / פחד מול קרבה:
• המחלוקת המרכזית בדיון הייתה בין @א. ל. שייצג גישה של יראה צרופה ופחד מהדין, לבין @אור זרוע לצדיק ו-@שיל"ת שטענו שאי אפשר לגשת לדין בלי הקדמה של המלכה וקרבה.
• חסידים מול ליטאים: @הרב מרודוש ציין שקיים פער מובנה בגישות בין חסידים (שרואים באלול אור) לבין ליטאים (שחווים אותו כזמן של רעד), וטען שחסידים כלל לא מבינים את שאלת פותח האשכול.
• היחס לחוברות הסברה/חיזוק: @א. ל. יצא נגד חוברות ש"מרגיעות" את הציבור באלול וכינה זאת עיוות האמת, בעוד @שיל"ת טען שאם זה עוזר לאנשים להתחבר – שכרם רב.

### 4. שורת סיכום / מסקנה:
הדיון לא הסתיים במסקנה אחידה, אך עלתה ממנו הבנה כי ה"מזור" לסבל באלול טמון בשינוי הגישה (הסוויטש):
1. הבנה שהנפילה היא חלק מהעבודה ולא "פשלה" בלתי נסלחת (@יראת ה' היא חכמה).
2. אימוץ דרך של עבודה הדרגתית וריאלית במקום קפיצות מדרגה שיוצרות לחץ (@נהר מעדן ).
3. הכרה בכך שגם אם הדין מפחיד, הוא ניתן כחסד המאפשר להתנקות ולהתקרב מחדש.

פותח האשכול, @אימתי, סיכם בחלקו האחרון של הדיון שחלק מהתגובות סטו מהנושא, אך רבות מהן פתחו פתח יפה וחשוב לכניסה נכונה לחודש אלול.

מקור: AI אוצר

 

[התורה]

ממן העניין להביא זה:

הקוד הסודי של חודש אלול: למה הכלים שקנית לא באמת יעבדו?

מהו, בעצם, סוד המרקם של ימי הרחמים והסליחות? מדי שנה, עם דמדומי חודש אב ונשיבת רוחות אלול הראשונות, מתעוררת בלב אש עמומה, תערובת משונה של כמיהה עזה וירדה חרישית. אנו מביטים קדימה אל ימי הדין, נחושים לחולל את השינוי המיוחל, להמריא, להשתנות מן המסד...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[עוזי ומגני]

לדעתי אלול זה זמן מפחיד מתקרבים לקראת משפט בו על פי מעשי כל אחד יקבעו ענייניו (לשנה הקרובה , לכל החיים , לעוה"ז , ולעוה"ב - למר כדאית ליה)
וכל הדיבורים על מלכות על קירבת ה' וכו' הם דיבורים שטחיים שבזים לאינטלגנציה הגבוהה של הבחורים היום.

לחץ כדי לכווץ...

וודאי שהימים הם ימים נפלאים כי הרי העולם עובד על פי משפט ואוי לנו אם לא היה משפט כנודע מהרמח"ל כמה מקומות ואכמ"ל

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שכל מה שהוא לא אמת הוא שקר ומוביל לאבדון.
ונכון שבדור האחרון רבים חיים בתוך שטח אפור שהולך ומתרחב ולי אגב נראה שזה אחת הבעיות המרכזיות בדור.
וכמו שידוע שבכה הגר"ח "להוגה דעות בדין" לענ"ד די ברור שהוא לא התכוון להשקפה

לחץ כדי לכווץ...

למה ר"ה הוא יום המשפט?
מה הקשר בין התחלת השנה למשפט?
התשובה המובארת ברמח"ל,
שבר"ה הוא התחלה חדשה, חיים חדשים, ממילא הקב"ה רוצה לדעת, האם לתת לנו חיים חדשים?
אלו חיים הקב"ה יתן לנו? אם אלו כלים?
בשביל זה יש משפט,
סביב מה המשפט יסתובב? מה הנידון במשפט?
הקב"ה לא נותן לנו את החיים סתם, אלא כדי שנעבדהו ונקיים את מטרתינו בבריאה להמליכו עלינו,
ולפי מה הקב"ה מחליט אם אנחנו נמליך אותו כראוי עם הכלים שבידינו אם מגיע לנו שנת המלכה נוספת?
לפי איך שהשתמשנו עם הכלים שנתן לנו בשנה שעברה, אם ניצלנו אותם כדבעי, וודאי יתן לנו בשפע, ואם לא ח"ו..
ואם אדם יאחז בכל כוחו בר"ה, ויחליט אני משתנה, מכאן ולהבא אני ממליך את הקב"ה עלי, מקבל על עצמי עול מלכותו, וודאי הקב"ה יתן לו שנת חיים, ומלא טוב לעבודתו.
שכר ועונש.. זה לא קשור לר"ה ע"ז נדונים בשמיים לאחר המאה ועשרים..

 

[אורח]

בלת"ק [חלק קראתי]
נראה לי אלול השנה הסתדר בלעדיך, יש לו מספיק אלוליסטים
ולך אני ממליץ לא להכנס לאלול אלא להמשיך את זמן קיץ ביתר שאת וביתר עוז
אם פתאום אתה מוצא את עצמך מתפלל יותר טוב אל תיבהל גם בקיץ מותר להתפלל טוב
אם אתה מוצא את עצמך בסדר מוסר לא נורא יש הרבה שלומדים גם בסוף הזמן מוסר ולא קרה להם כלום
וכן הלאה
בהצלחה

 

[מנהיג]

פחד הוא דבר נהדר לחץ הוא בלתי נסבל,

 

[נהר מעדן]

זהו שהמשפט תלוי בהמלכה, וזה עוד צריך לשמח את האדם, (ובוודאי אין לזה שום סתירה להפחד והיראה, כי יראה הוא מצוה תדירית, וגם שמחה הוא הכרחי לעבודת ה' כמבואר במשנה ברורה בריש סימן א', ואין השכינה שורה, ואין רוח הקודש שורה על האדם אלא אם הוא בשמחה), זהו אפשר ללמוד מפרק בספר תהלים:
פרק צו: יִשְֹמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ: יב יַעֲלֹז שָֹדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר: יג לִפְנֵי יי' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ.
פרק צח: הָרִיעוּ לַיי' כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ: ה זַמְּרוּ לַיי' בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה: ו בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יי': ז יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ: ח נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ: ט לִפְנֵי יי' כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים.

 

[רבי]

פחד הוא דבר נהדר לחץ הוא בלתי נסבל,

לחץ כדי לכווץ...

פחד הוא לא נהדר.
אני לא רוצה לחיות בפחד.

 

[אור זרוע לצדיק]

פחד הוא לא נהדר.
אני לא רוצה לחיות בפחד.

לחץ כדי לכווץ...

פחד הוא דבר נהדר אבל תלוי כמה ואיך משתמשים איתו, ולהיכן מנתבים אותו

 

[אברך מישיבת מיר]

פחד הוא דבר נהדר לחץ הוא בלתי נסבל,

לחץ כדי לכווץ...

ליתר דיוק גם לחץ זה טוב, כי אם אדם לא יהיה לו לחץ לעשות דבר, הוא באמת לא יעשה כלום, אבל מתח זה לא טוב כי הוא גורם לעצבים.

 

[אברך מישיבת מיר]

פחד הוא לא נהדר.
אני לא רוצה לחיות בפחד.

לחץ כדי לכווץ...

פחד הוא דבר נהדר אבל תלוי כמה ואיך משתמשים איתו, ולהיכן מנתבים אותו

לחץ כדי לכווץ...

אם לא תחיה בפחד תעבור כביש בלי להסתכל אם מגיע מכונית, וכן תיסע לטייל בעזה, ועוד כל מיני דברים מסוכנים
אלא הענין כי פחד שמעודד עשיה עשייה הוא טוב ואף חובה, אבל פחד שמשתק ומאמם הוא לא טוב והוא אסור

 

[נהר מעדן]

בנאווארדיק היו מזמרים העיקר לא לפחד, והיו עובדים עבודה שלימה שלא לחיות בפחד. המקור לזה הוא כמדומה מליקוטי מוהר"ן ברסלב. גם מסופר שהצוואה שקיבל הבעש"ט מאביו לפני פטירתו היה שלא יתיירא ולא יתפחד משום דבר. וא"ת הפסוק צווח: אשרי אדם מפחד תמיד, כבר מקשינין זה בגמרא, ומתרצינן ההוא בדברי תורה כתיב, ופרש"י שמפחד שמא ישכח התורה, ומתוך כך חוזר תמיד על תורתו שלא ישתכח

 

[אברך מעמיק]

פחד הוא דבר נהדר לחץ הוא בלתי נסבל,

לחץ כדי לכווץ...

ליתר דיוק גם לחץ זה טוב כי אם אדם לא יהיה לו לחץ לעשות דבר לא יעשה אבל מתח זה לא טוב

לחץ כדי לכווץ...

אשמח אם מישהו יבאר כאן מה ההבדל בין פחד, לחץ, ומתח. ואולי אחר שתהיה הסכמה על ההגדרה של כל דבר, תהיה גם הסכמה על מה טוב ומה לא.

 

[אור זרוע לצדיק]

פחד הוא לא נהדר.
אני לא רוצה לחיות בפחד.

לחץ כדי לכווץ...

אתה הרי אומר בשבת לפניו נעבוד ביראה ופחד.

 

[אברך מישיבת מיר]

אשמח אם מישהו יבאר כאן מה ההבדל בין פחד, לחץ, ומתח. ואולי אחר שתהיה הסכמה על ההגדרה של כל דבר, תהיה גם הסכמה על מה טוב ומה לא.

לחץ כדי לכווץ...

לחץ - היינו דחף לעשות.
מתח - שיש עצבים לעשות דבר או למנע ממשהו.
פחד - זה הרגשה שמונעת מן האדם לעשות, או שממריצה את האדם לעשות.

 

[אברך מעמיק]

אתה הרי אומר בשבת לפניו נעבוד ביראה ופחד.

לחץ כדי לכווץ...

אם כבר הזכרת את זה, אז ראוי להזכיר את דברי הגמרא בברכות (ס, א):

"ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון חזייה דקא מפחיד אמר ליה חטאה את דכתיב (ישעיהו לג, יד) פחדו בציון חטאים אמר ליה והכתיב (משלי כח, יד) אשרי אדם מפחד תמיד אמר ליה ההוא בדברי תורה כתיב יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח אמר ליה יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב (איוב ג, כה) כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב".​

 

[וזכני לגדל]

מי שרוצה באמת להתחזק ולהנות מאלול מרומם ,
אני מציע לו שישמע את הסיפור המרגש של חצקלה מפי המזמר הרב שמואל גריינמן ,
ואני מבטיח לו שהאלול שלו ישתנה מהקצה לקצה עד חיבור ממשי לטאטע ,
מצרף

לחץ כדי לכווץ...

אייי...
גם אני מצטרף!! בעוז!!

חצקלה היקר! חצקלה היקר והמתוק! חצקלה יקירי!
אני מחכה לך!!!!!

 

[אברך מעמיק]

לחץ היינו דחף לעשות
מתח שיש עצבים לאד מדבר

לחץ כדי לכווץ...

אכן, אם זה באמת ההגדרה, אז אכן מסתבר שלחץ זה דבר טוב [אם כי יש לדון שדברים שנעשים בלחץ, יש להם מצד אחד תועלת מעשית ומצד שני חיסרון ברגשי הלב, אבל זה ענין בפני עצמו].​

אלא שיש כאלו שאצלם המילה לחץ כוללת גם לחץ משתק שמפריע לעשייה, וכנראה לזה כיון הרב @מנהיג או כעין זה.

פחד זה הרגשה שמנעת מן האדם לעשות

לחץ כדי לכווץ...

גם זה תלוי בהגדרות של בני אדם, כי לדוגמא חז"ל אמרו בברכות אשרי אדם מפחד תמיד - בדברי תורה כתיב. ופירש"י שם: "אשרי אדם מפחד תמיד שמא תשתכח ממנו שמתוך כך הוא מחזיר לשנותם תמיד". ורואים שיש פחד המביא לעשייה, וכלל הנראה כאשר מישהו אומר שפחד זה טוב, כוונתו פחד המוביל לעשייה, למרות שאצל מישהו אחר המושג 'פחד' נתפס אחרת.​

לכן לפעמים קשה לדון על טיב ורעת רגשות, לפני שלכולם ברור מה ההגדרה של אותו הרגש.