לעומת זה, יש פחד אשר מקורה טהור והוא מדריגה העליונה של הצדיקים, וזה לשון הערבי נחל (ספר על התורה לבעל הלבושי שרד):
ואלו ב' מיני יראה הם נגד יראת ה', שיש מי שכבר הגיע למדרגת שויתי ה' לנגדי תמיד, והוא כמשל השר העובד המלך אשר בעמדו לפני המלך כל גופו מרתת ומזיע מרוב פחד, וזה נקרא פחד לפי שרואה המלך בעיניו, וכשהוא בביתו אינו מרתת, רק מורא יש לו מהמלך בהיותו יודע כי שלטנותו עליו וירא ממנו עבור על דבריו, ואין זה נקרא רק יראה, ויראה זו תועיל רק לענין שאינו עובר על ציווי המלך.
כך הענין פחד מהש"י, מי שיודע שהש"י מלא כל הארץ כבודו כמבואר בש"ע א"ח סימן א', זה יש לו פחד מהש"י כי קרוב הוא אל המלך ועומד לפניו וכל גופו מרתת, וזהו נקרא פחד והיינו יראת רוממות, ויש מדריגה פחותה שאין נדמה לו תמיד במחשבתו שעומד לפני המלך, אלא שאף על פי כן יודע ששלטנותו ומלכותו עליו וירא מעשות עבירה, וזה אינו נקרא פחד רק יראה, ויראה זו תועיל ג"כ שעי"ז הולך בדרכי השם, ורוב בני אדם אי אפשר להיות להם תמיד יראת רוממות, רק לפעמים כששכלו חזק ומתבונן ביראת ה', אבל על הרוב אין בו רק יראה כהירא מדבר רחוק ממנו כנ"ל, ואמר הכתוב (משלי כח, יד) אשרי אדם מפחד תמיד דייקא, והוא מדריגת צדיקים הגדולים אשר כל ימיהם ביראת הרוממות.
וזה לשון התומר דבורה:
אמנם היראה העקרית ליראה את ה׳ והוא שיחשוב בג, דברים. האחד להיות גדולתו של יוצר הכל על כל נמצא והרי האדם ירא מן הארי מן הדוב מן האנס מן האש ומן המפולת ואלו הם שלוחים קטנים ולמה לא יירא מן המלך הגדול ויהיה פחדו על פניו מגדולתו ויאמר האיך יחטא האדם הנבזה לאדון רב כזה והרי אלו היה דוב יאכלהו, ואלו הקב״ה סובל עלבון וכי מפני זה לא יירא מפחדו וגדולתו. הב, כאשר ידמה השגחתו תמיד שהוא צופה ומביט בו והרי העבד ירא מרבו תמיד בהיותו לפניו והאדם תמיד לפני הבורא ועינו פקוחה על כל דרכיו יירא ויפחד היאך יראהו מבטל מצותיו.
ובשייכות החיות לחיות בפחד נגד ה' וזה סניף מההמלכה לה' מבואר מהבעש"ט בספר כתר שם טוב וז"ל: שיהיה באמת דהיינו שיהיה ביראה ואהבה כי בלתי יראה ופחד לב אין זה רק חיצונית אהבה כי כל מה שאדם עובד ועוסק בתורה בלתי יראה ר"ל פחד הלב ר"ל שתפול עליו פחד בלב מן הש"י ובלתי זה הכל הוא מבחוץ. אבל ביראה נאמר זה השער לה' כי מי שבא בשער שהמלך בו נופל עליו יראה בטבע. כן האדם כשנופל עליו פחד הש"י בליבו סימן הוא שנכנס במחשבתו בשער המלך וזהו מדת מלכות כי כן מדת המלכות ב"ו.
וזה לשון רבי צדוק הכהן בצדקת הצדיק אות קסח: הפחדים של האדם הוא מן החטאים כמשז"ל (ברכות ס.) וכמ"ש פחדו בציון וגו' והפחדים הם ממש יסורי גיהנם עי' ראב"ד על ס' יצירה בענין יסורי גיהנם. ודבר זה הוא המתקת הדינים כמשז"ל (שם ה. וזח"ג קנג סע"א) וזה מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממתקין העונות. והחטאים והדינים והיסורים הכל דבר אחד כמשז"ל (ב"ב טז.) יורד ומסית עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה. והרי אז"ל (בר"ר פ' נ) אין מלאך א' עושה ב' שליחות היינו דהמלאך נקרא כח אותו דבר [וכמ"ש במ"נ ויציבא מילתא גם מטעם חכמי האמת במ"ש במק"א] וכל כח וכח מיוחד בפ"ע. וע"כ דזה הכל ענין א' ובעולם הכסא ששם מלך יושב על כסא דין נקרא דינים ובעולם המלאכים נקרא חטאים כמשז"ל (מ"ר איכה א' ו) מתיש כח פמליא של מעלה. ולמטה יסורים. והמתקת החטאים הוא המתקת הדינים. וע"י התשובה אז נעשה המתקת הדינים בשרשם. כי השורש הכל בלב ועיקר תשובה בלב זה נקרא המתקה בשורש. וזהו ג"כ הפחד בד"ת דשרי שמפחד על מה שעבר על ד"ת. וכמ"ש בעזרא שהעם רעדו מאוד על העבירה ולא שמפחד מפני מילי דעלמא זהו אשרי. כי הוא המתקה בשורש דאתהפיך מרירו למתוק שהפחד עצמו שמחה כמ"ש בתדב"א רבא (ר"פ ג) אני שמחתי מתוך יראתי וזה א"א רק ביראת ה' אבל בשאר יראות רק מביא לידי שמחה אח"כ:
ואמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ורש"י על הפסוק 'אשרי אדם מפחד תמיד' כתב: דואג מעונש ובכך מתרחק מעבירה.
ואלו ב' מיני יראה הם נגד יראת ה', שיש מי שכבר הגיע למדרגת שויתי ה' לנגדי תמיד, והוא כמשל השר העובד המלך אשר בעמדו לפני המלך כל גופו מרתת ומזיע מרוב פחד, וזה נקרא פחד לפי שרואה המלך בעיניו, וכשהוא בביתו אינו מרתת, רק מורא יש לו מהמלך בהיותו יודע כי שלטנותו עליו וירא ממנו עבור על דבריו, ואין זה נקרא רק יראה, ויראה זו תועיל רק לענין שאינו עובר על ציווי המלך.
כך הענין פחד מהש"י, מי שיודע שהש"י מלא כל הארץ כבודו כמבואר בש"ע א"ח סימן א', זה יש לו פחד מהש"י כי קרוב הוא אל המלך ועומד לפניו וכל גופו מרתת, וזהו נקרא פחד והיינו יראת רוממות, ויש מדריגה פחותה שאין נדמה לו תמיד במחשבתו שעומד לפני המלך, אלא שאף על פי כן יודע ששלטנותו ומלכותו עליו וירא מעשות עבירה, וזה אינו נקרא פחד רק יראה, ויראה זו תועיל ג"כ שעי"ז הולך בדרכי השם, ורוב בני אדם אי אפשר להיות להם תמיד יראת רוממות, רק לפעמים כששכלו חזק ומתבונן ביראת ה', אבל על הרוב אין בו רק יראה כהירא מדבר רחוק ממנו כנ"ל, ואמר הכתוב (משלי כח, יד) אשרי אדם מפחד תמיד דייקא, והוא מדריגת צדיקים הגדולים אשר כל ימיהם ביראת הרוממות.
וזה לשון התומר דבורה:
אמנם היראה העקרית ליראה את ה׳ והוא שיחשוב בג, דברים. האחד להיות גדולתו של יוצר הכל על כל נמצא והרי האדם ירא מן הארי מן הדוב מן האנס מן האש ומן המפולת ואלו הם שלוחים קטנים ולמה לא יירא מן המלך הגדול ויהיה פחדו על פניו מגדולתו ויאמר האיך יחטא האדם הנבזה לאדון רב כזה והרי אלו היה דוב יאכלהו, ואלו הקב״ה סובל עלבון וכי מפני זה לא יירא מפחדו וגדולתו. הב, כאשר ידמה השגחתו תמיד שהוא צופה ומביט בו והרי העבד ירא מרבו תמיד בהיותו לפניו והאדם תמיד לפני הבורא ועינו פקוחה על כל דרכיו יירא ויפחד היאך יראהו מבטל מצותיו.
ובשייכות החיות לחיות בפחד נגד ה' וזה סניף מההמלכה לה' מבואר מהבעש"ט בספר כתר שם טוב וז"ל: שיהיה באמת דהיינו שיהיה ביראה ואהבה כי בלתי יראה ופחד לב אין זה רק חיצונית אהבה כי כל מה שאדם עובד ועוסק בתורה בלתי יראה ר"ל פחד הלב ר"ל שתפול עליו פחד בלב מן הש"י ובלתי זה הכל הוא מבחוץ. אבל ביראה נאמר זה השער לה' כי מי שבא בשער שהמלך בו נופל עליו יראה בטבע. כן האדם כשנופל עליו פחד הש"י בליבו סימן הוא שנכנס במחשבתו בשער המלך וזהו מדת מלכות כי כן מדת המלכות ב"ו.
וזה לשון רבי צדוק הכהן בצדקת הצדיק אות קסח: הפחדים של האדם הוא מן החטאים כמשז"ל (ברכות ס.) וכמ"ש פחדו בציון וגו' והפחדים הם ממש יסורי גיהנם עי' ראב"ד על ס' יצירה בענין יסורי גיהנם. ודבר זה הוא המתקת הדינים כמשז"ל (שם ה. וזח"ג קנג סע"א) וזה מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממתקין העונות. והחטאים והדינים והיסורים הכל דבר אחד כמשז"ל (ב"ב טז.) יורד ומסית עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה. והרי אז"ל (בר"ר פ' נ) אין מלאך א' עושה ב' שליחות היינו דהמלאך נקרא כח אותו דבר [וכמ"ש במ"נ ויציבא מילתא גם מטעם חכמי האמת במ"ש במק"א] וכל כח וכח מיוחד בפ"ע. וע"כ דזה הכל ענין א' ובעולם הכסא ששם מלך יושב על כסא דין נקרא דינים ובעולם המלאכים נקרא חטאים כמשז"ל (מ"ר איכה א' ו) מתיש כח פמליא של מעלה. ולמטה יסורים. והמתקת החטאים הוא המתקת הדינים. וע"י התשובה אז נעשה המתקת הדינים בשרשם. כי השורש הכל בלב ועיקר תשובה בלב זה נקרא המתקה בשורש. וזהו ג"כ הפחד בד"ת דשרי שמפחד על מה שעבר על ד"ת. וכמ"ש בעזרא שהעם רעדו מאוד על העבירה ולא שמפחד מפני מילי דעלמא זהו אשרי. כי הוא המתקה בשורש דאתהפיך מרירו למתוק שהפחד עצמו שמחה כמ"ש בתדב"א רבא (ר"פ ג) אני שמחתי מתוך יראתי וזה א"א רק ביראת ה' אבל בשאר יראות רק מביא לידי שמחה אח"כ:
ואמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ורש"י על הפסוק 'אשרי אדם מפחד תמיד' כתב: דואג מעונש ובכך מתרחק מעבירה.
