שתי מילים על הנושא {ועל כל הנושאים המקבילים}
מעודי חשבתי ותמהתי האם כל התחושות והרגשות שמדברים עליהם הם בכלל מעשיים בדור שלנו
והאם אלו שמדברים מזה באמת אוחזים בזה
- ואני מאוד מתבייש לכתוב - אבל האמת הוא שגם עם הציפייה לביאת משיח צדקינו התמודדתי קשה
הבנתי שזה אכן הדבר הכי טוב לעולם אבל לי הרי יהיו בזיונות אז,
אני הרי רוצה עדיין לחטוף משהו טרם יגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ,
וכמובן כך היה גם בכל האלול והימים נוראים, לא הצלחתי להתחבר למתיקות של הימים ולשגב רוממותם,
וכל התירוצים השונים והפלפולים לא עזרו לי מאומה
ומה קרה לבסוף?
התבגרתי טיפה [אני עדיין ממש ממש צעיר, אבל יותר מבוגר ממה שהייתי מלפני שנתיים],
והקב"ה הציב אותי בפני התמודדות רציני בחיים, ילד חולה...
ואז השתנה כל התמונה מקצה אל קצה,
פתאום התחלתי להבין שיש עוד דברים בחיים חוץ מהאגו המתועב שלי,
התחלתי להבין שאם הבנים של הקב"ה נמצאים בגלות זה באמת כואב לו...
התחלתי להבין שהאבא מאוד מאוד רוצה שלבן שלו יהיה נוח למרות שלפעמים זה נראה אחרת...
התחלתי להבין שכל מה שהקב"ה רוצה מאיתי זה בסה"כ שאני כבר יהיה ילד טוב וכמה שהוא מצפה לזה,
התחלתי להבין שהקב"ה מציע לי כל שנה מחדש שאחזור אליו שנשכח מהעבר ונעשה שלום,
ונחזיר את מערכת היחסים בינינו כקדם,
התחלתי להבין שכאשר הקב"ה דן אותי בר"ה, למרות שדקדוק הדין זה נורא, וכל האומר הקב"ה וותרן... ח"ו,
זה לא אומר שהוא רוצה לדפוק אותנו,
לא מדובר באיזשהו אליל מורשע שעוקב אחרינו כהק.ג.ב. בשעתו, והכל גלוי וידוע לפניו, ואוי ואבוי לך אם לא תהיה בצד הנכון של הפוליטיקה,
ולא זו בלבד שלא שוה לך להסתבך איתו כי זה לא יגמר טוב, אלא אם אתה יודע מה טוב לך, תראה גם לאהוב אותו, כי אם לא תאהב אותו הוא יעשה איתך מה שפוטין עושה למי שלא אוהב אותו, ובשונה מפוטין הוא באמת יודע אם אתה באמת אוהב אותו
איי איי איי... כמה עקום אפשר להסתכל על נושא
כל מה שנצרך זה פשוט לעמוד לרגע, מול הקב"ה, להסתכל לו בעינים בלי לנדנד עפעף, ולהפנים את האהבה הגדולה שהוא אוהב אותנו,
אני לא הבנתי את זה עד שנפגשתי בחיים בפועל עם סיטואציה הנז',
אולי אתם תפנימו את זה גם ככה, ו"מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ד'"
[אחרי שכתבתי אני רואה שבעצם לא כתבתי מאומה, אבל נו... מה כבר יכול לקרות אם אני יקש פרסם... והוא רחום יכפר]
מעודי חשבתי ותמהתי האם כל התחושות והרגשות שמדברים עליהם הם בכלל מעשיים בדור שלנו
והאם אלו שמדברים מזה באמת אוחזים בזה
- ואני מאוד מתבייש לכתוב - אבל האמת הוא שגם עם הציפייה לביאת משיח צדקינו התמודדתי קשה
הבנתי שזה אכן הדבר הכי טוב לעולם אבל לי הרי יהיו בזיונות אז,
אני הרי רוצה עדיין לחטוף משהו טרם יגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ,
וכמובן כך היה גם בכל האלול והימים נוראים, לא הצלחתי להתחבר למתיקות של הימים ולשגב רוממותם,
וכל התירוצים השונים והפלפולים לא עזרו לי מאומה
ומה קרה לבסוף?
התבגרתי טיפה [אני עדיין ממש ממש צעיר, אבל יותר מבוגר ממה שהייתי מלפני שנתיים],
והקב"ה הציב אותי בפני התמודדות רציני בחיים, ילד חולה...
ואז השתנה כל התמונה מקצה אל קצה,
פתאום התחלתי להבין שיש עוד דברים בחיים חוץ מהאגו המתועב שלי,
התחלתי להבין שאם הבנים של הקב"ה נמצאים בגלות זה באמת כואב לו...
התחלתי להבין שהאבא מאוד מאוד רוצה שלבן שלו יהיה נוח למרות שלפעמים זה נראה אחרת...
התחלתי להבין שכל מה שהקב"ה רוצה מאיתי זה בסה"כ שאני כבר יהיה ילד טוב וכמה שהוא מצפה לזה,
התחלתי להבין שהקב"ה מציע לי כל שנה מחדש שאחזור אליו שנשכח מהעבר ונעשה שלום,
ונחזיר את מערכת היחסים בינינו כקדם,
התחלתי להבין שכאשר הקב"ה דן אותי בר"ה, למרות שדקדוק הדין זה נורא, וכל האומר הקב"ה וותרן... ח"ו,
זה לא אומר שהוא רוצה לדפוק אותנו,
לא מדובר באיזשהו אליל מורשע שעוקב אחרינו כהק.ג.ב. בשעתו, והכל גלוי וידוע לפניו, ואוי ואבוי לך אם לא תהיה בצד הנכון של הפוליטיקה,
ולא זו בלבד שלא שוה לך להסתבך איתו כי זה לא יגמר טוב, אלא אם אתה יודע מה טוב לך, תראה גם לאהוב אותו, כי אם לא תאהב אותו הוא יעשה איתך מה שפוטין עושה למי שלא אוהב אותו, ובשונה מפוטין הוא באמת יודע אם אתה באמת אוהב אותו
איי איי איי... כמה עקום אפשר להסתכל על נושא
כל מה שנצרך זה פשוט לעמוד לרגע, מול הקב"ה, להסתכל לו בעינים בלי לנדנד עפעף, ולהפנים את האהבה הגדולה שהוא אוהב אותנו,
אני לא הבנתי את זה עד שנפגשתי בחיים בפועל עם סיטואציה הנז',
אולי אתם תפנימו את זה גם ככה, ו"מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ד'"
[אחרי שכתבתי אני רואה שבעצם לא כתבתי מאומה, אבל נו... מה כבר יכול לקרות אם אני יקש פרסם... והוא רחום יכפר]