כידוע, יש דין מאד מפורסם של "קים ליה בדרבה מיניה", בכתובות לז, ב מופיע שמיתה וממון נפטרים מדין "אם לא יהיה אסון", ומלקות וממון נפטרים משום "כדי רשעתו".
ואתמהה אם אי פעם מישהו הבין את הדין המופלא הזה. מדוע שהדלקת הגדיש בשבת תפטור את ההיזק הגמור שהוא עשה לבעל הגדיש (ב"ק לד, ב וכתובות ל, א)? מה לבעל הגדיש ולדינו כלפי שמיא? וממילא בזה החרשתי שבאז ניתן לשמוע קודים כדוג' ש"העונש החמור פוטר את הקל" (איך בדיוק? הרי היה כאן מעשה שחייב עונש אחד, וכיצד יכפר על העונש שניתן על מעשה נוסף? פלא) – אבל מצינו שקלב"מ פוטר מנהנה (כתובות ל, ב) מגזילה (סנהדרין עב, א) מדמי מקח (ב"ק ע, ב) מהלואה (קצה"ח לט, א) מהתחייבות עצמית (ב"מ צא, א) מכתובה (סנהדרין ט, א).
ואתמהה אם אי פעם מישהו הבין את הדין המופלא הזה. מדוע שהדלקת הגדיש בשבת תפטור את ההיזק הגמור שהוא עשה לבעל הגדיש (ב"ק לד, ב וכתובות ל, א)? מה לבעל הגדיש ולדינו כלפי שמיא? וממילא בזה החרשתי שבאז ניתן לשמוע קודים כדוג' ש"העונש החמור פוטר את הקל" (איך בדיוק? הרי היה כאן מעשה שחייב עונש אחד, וכיצד יכפר על העונש שניתן על מעשה נוסף? פלא) – אבל מצינו שקלב"מ פוטר מנהנה (כתובות ל, ב) מגזילה (סנהדרין עב, א) מדמי מקח (ב"ק ע, ב) מהלואה (קצה"ח לט, א) מהתחייבות עצמית (ב"מ צא, א) מכתובה (סנהדרין ט, א).