כמי שעישן 10 שנים בן גיל 40 ל-50 כחצי קופסה ליום (והפסיק ביום אחד) אי אפשר לומר שלכל המעשנים או לרובם זה אונס
לא נכון.
אתה החריג, ולא מי שלא יכול להפסיק.
צריך להבין שהתמכרות זה לא משהו פסיכולגי, אלא זה צורך גופני ממשי.
המח דורש לקבל חומר שהוא התרגל לקבל, ואם הוא לא מקבל את זה - זה כואב פיזית, אם זה בראש, או דברים אחרים.
כך שלהגיד שאפשר להפסיק בהחלטה אחת, זה ממש לא נכון.
קרוב משפחתי היה מעשן כבד במשך הרבה שנים, והיה לו חברותא עם יהודי ת"ח גדול, כזה שלא היה אצלו מושג של ללכת לישון, אלא היה פשוט נרדם על הספר מתישהו לפנות בוקר. אותו ת"ח הצטער מאד בכך שקרובי עישן כך, והיה דואג לבריאותו, מסיבה זו היה מנהגו בכל פעם לפני לימודם לנסות לעוררו לזרוק את הסיגריות ולהתחיל לשמור על בריאותו, אך מכור זה מכור, וכמובן שלא הועילו הדברים.
באחד מן הימים, גמלה בלבו החלטה, והלה אמר לקרובי: "הפסק לעשן ואני נותן לך את העולם הבא שלי". קרובי לא האמין למשמע אוזניו, "זכות עצומה נפלה לידי" - הרהר בלבו, בודאי חלקו בעולם הבא של ת"ח מתמיד שכזה הוא חלק ששווה לזכות בו. מיד שם פעמיו לאחד מן הגדולים שבדור, אשר הבנה גדולה היתה לו בענייני קבלה והעולם הבא, פתח ושאל האם יועילו הדברים, ואם ניתן לעשות "הסכם" שכזה. אותו רב גדול אמר לו שאכן מועיל הדבר (אני יודע שיש דיון בזה כבר מימות קדם...). אץ קרובי ושם פעמיו לאותו ת"ח מתמיד, הם סיכמו על ההצעה, ומאז פסק כליל מלעשן, וביתו לא ראה סיגריה מה היא.
[מחילה על האוירה של "כה עשו חכמינו", הייתי חייב].
(זה היה לפני כ35 שנה).
סתם אנקדוטה. וברור א"כ, שאין דבר העומד בפני הרצון, וכל שיצייר האדם בלבו כי כל זה אינו שווה לו, באופן מוחלט וברור - הרי שיוכל להפסיק. אך כמובן, זה כמו הרבה דברים בחיים, ולהגיע למצב כזה - זה גופא הרבה פעמים לא בשליטתו המיידית והמוחלטת של האדם. כך שלמעשה ברור שבשני הצדדים הנ"ל יש בחינה של אמת.
forum-otzar-hatorah.co.il
