הרב
@מרכז יישר כח על בירור הדברים, ועל ההדגשה כי גם לדבריך
נכלל זמן קיום המצוה כהמשך להליכה, ופטורים מכל המצוות - לדעת המהר"ח אור זרוע -
עד גמר קיום המצוה.
תבין אותי שמתחילה דבריך היו נראים בעיניי כמרפסין איגרי, ונגד דברי המהר"ח עצמו, ועכשיו אני מבין את כוונתך.
אך לגופו של ענין:
א] חושבני כי מלבד מה שהסברא בזה קשה מאוד – לדעתי - לומר שההליכה למצוה עדיפה מהמצוה, עוד נוסף יותר מזה שמצוה שהתחילה בהליכה פוטרת ממצוות אחרות גם בשעת קיום המצוה עצמה שכבר אינו עסוק בהליכה, ובעיניי זה דבר תימה.
ועוד, על דבריך כי דווקא 'הליכה משמעותית' היא הנחשבת הליכה לענין פטור ממצוות, איני מסכים, חדא דמה הוא הגדר? שיעור של תחום שבת? פרסה כשיעור תפילת הדרך? ובעיניי פשוט שכל ההולך לבית הכנסת נחשב להולך בדרך מצוה, וכבר נודע כי בהליכה לבית הכנסת יש בה שכר פסיעות (ב"מ קז. וסוטה כב. וראה גם סנהדרין צו.), ובהכרח שיש בזה מצוה, ובפסחים (ח.) מבואר כי אפילו הכנסת יד לתוך חורים וסדקים נכלל הדבר בגדר 'שלוחי מצוה'.
עם זאת, אני מסכים שעל הוצאת גמרא מהארון יש לדון אולי מטעם אחר, שזה אינו נצרך למען הלימוד, כי יכול להרהר בתורה, במה שיודע גם מבלעדיה, ורק כשהולך לשמוע דרשה מרב, שאינו יכול ללמוד זאת מעצמו, או שהולך לבית המדרש כדי שיוכל ללמוד כראוי, יש בהליכה צורך אמיתי השייך למצוה. אבל דבר פשוט כי כל הליכה לבית כנסת נחשבת להולך בדרך מצוה, ואם כנים הדברים יוצא כי כל לימוד בבית המדרש פוטר כל זמן הלימוד מכל המצוות, ולדעתי זה עדיין קשה מדברי הגמרא במו"ק שבפשטות דיברה גם על תלמוד תורה בבית המדרש.
ב] אבל כיון שאכן דברי המהר"ח מוקשים מאוד, מדברי הגמ' במו"ק, וזה בעצם להבנתי המכריח שלך לפירושך, הנה מלבד מה שבדברי המהר"ח אין הדברים מוכרחים כי זה לשונו "ושמא אין זה ראיה דפשיטא בשעה שאינו עוסק במצוה כלום אלא מקיימה שבכך לא יפטר מכל המצוות ומילה תוכיח שכל ישראל יש עליהם מצות מילה ודוד אמר עליה מזמור למנצח על השמינית, אלמא שזהו קיום מצות תפילין שבראש וציצית שבבגדו ואעפ"כ חייבין בכל המצוות.
אבל כשהתחיל לעסוק במצוה ולא גמר עסקו כגון שהולך ללמוד תורה או לשמוע דרשה או להקביל פני רבו אפילו בשעת חנייתו ואפילו הגיע למקום שרוצה לילך והתחיל ללמוד כל זמן שלא גמר לימודו הוא פטור מכל המצוות".
ולהבנתי העיקר המכוון בדבריו שיש הבדל בין מצוה שמתעסקים איתה, למצוה בלי עסק,
ורק כולל את ההליכה כחלק מהעסק של המצוה, אבל אין כוונתו לומר שההליכה דווקא פוטרת והמצוה בפני עצמה לא, אלא כלל את כל סוגי ההתעסקות בפועל בענין המצוה.
אלא שאכן הקושיא מדברי הגמרא במו"ק זועקת, אלא שכמדומני כי אכן זה המכריח לביאור המפורסם והידוע כי כוונת דברי מהר"ח אור זרוע נאמרו רק
בתלמוד תורה של שימוש ת"ח, כמו הליכה לדרשה. ודבר זה למדו המהר"ח מדין הולכי בדרך
להקביל פני רבו, כי נראה ש'קבלת פני רבו' הוא ענף מדין 'שימוש ת"ח', ומזה למד המהר"ח ש'תלמוד תורה' השייך ל'שימוש' אינו בכלל דברי הגמרא במו"ק וכמו שמוכח מהגמרא בסוכה גבי הליכה להקבלת פני רבו, ולכן עיקר דבריו עוסקים בהליכה לדרשה, או בתלמידים ה הולכים ללמוד לפני רבם.
ואם כי ביאור זה קצת קשה מלשונו '
כגון שהולך ללמוד תורה' אך יש לפרש דבריו על תלמיד ההולך ללמוד מרבו. וכיון שלדעתי הביאור הראשון אינו מוכרח בלשונו, וכיון שהביאור ששימוש ת"ח מיישב את אותה שאלה איני רואה הכרח לפירוש זה יותר מזה, מלבד מה שמסברא נראה לי יותר כמו הפירוש המפורסם והמקובל.
ג] נקודה נוספת, כתבת כי לפי הביאור שלך אין הבדל בין אדם בוגר ההולך ללמוד, לבין תלמיד ישיבה ההולך ללמוד אצל רבו. אך חושבני כי גם לפירושך יש הבדל מהותי בין שני המקרים, כי אצל תלמיד לפני רבו
כל תקופת שהותו נחשבת למצוה אחת ארוכה, משא"כ באדם מבוגר ההולך לשמוע שיעור מיד כשנגמר השיעור הסתיימה מצוותו, ומחר תתחיל מצוה חדשה.
וכן שמוכח בלשון האור זרוע 'כך הם שבאו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא
פטורים מן הסוכה עד שישמעו הדרשה ויקבילו פני ריש גלותא'. ולעומת זאת גבי תלמידים ההולכים לבית רבם כתב המהר"ח אור זרוע כי הם
פטורים גם מתקיעת שופר, למרות שברור כי באותה שעה אין רבם מלמד אותם ונסתיים השיעור. ובהכרח כי תלמידים אצל רבם
נחשב הכל מצוה אחת ארוכה הפוטרת בכל הזמן הזה מכל המצוות – דבר שאינו קיים באדם רגיל ההולך ללמוד בבית המדרש. [ויש בזה נפק"מ לגבי מצוות שחלו רק אחרי שהבחור הגיע ללמוד אצל רבו, ופשוט]
ושוב אחזור ואתנצל על החריפות שבדבריי הקודמים, פשוט בתחילה נפלאתי מאוד מדבריך שעל פניהם היו נראים לי כסותרים דברים מפורשים בדברי המהר"ח אור זרוע.
ואכפול בברכת יישר כוחך על בירור הדברים ומיניה ומינה תסתיים שמעתתא, ובזכותך נתבררו לי כמה נקודות בתשובה מפורסמת זו.
