• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
איך הוא מתנתק??.
תשאל כל אחד שיש לו קצת הבנה בנבכי נפש האדם והוא יגיד לך שהתנהלות זאת גורמת להגברת הכפיתיות
כל בריחה והתחמקות מהתמודדות מול הכפיתיות גורמת להגדלת והגברת הכפיתיות.!!!
אני מאוד מבין את מעשהו של הראש ישיבה, כמובן שכל מקרה לגופו.
אבל כפייתי לנערווין, זה סוג מסויים של כפייתי, של יראת שמיים מיותרת ושגויה, סוג של אמת קיצונית לא מאוזנת, שמאוד מצוייה אצל כפייתים בחורי ישיבות, ולא תמיד זה ענין נפשי אמיתי, ולכן אם הוא מרגיל אותו לנהוג בדיעבד, והוא רואה שהעולם לא חרב, והתחושה שלו נשארה בסופו של דבר אותה תחושה, הוא מקבל מושגים ואיזון חדש. לענ''ד.
 
קטונתי מלחלוק על גדולי התורה
אבל א. לא מובן לי מהיכן ההיתר להקל בכל דבר, הדברים מצריכים בירור, זה שהוא כפייתי זה רק אומר שצריך לעזור לו לברר
יש פטור של חולה, וזה חולה שיש בו סכנה כי זה עלול להביא לדיכאון ומשם לאובדנות.
חבר שלי מהישיבה פונה למחלקה סגורה בעיצומה של שבת!!!
הוא היה בקיא בכמה מסכתות בע"פ באופן מבהיל.
ב. מבחינה מקצועית, גם לפרנואיד יש רודפים, כלומר גם לכפייתי יש שאלות אמיתיות, וכשפוגעים לו בתחושת אמת אמיתית, זה עלול לייצר נזק,
כמי שמתעסק הרבה עם כפייתיות, אני מכיר הוראות שונות מרבנים.
גם כשמקילים לא מקילים בלי חשבון,
מחמירים בפיקו"נ ובמצוות השבת גופו.
רק שמצוי שאינם שומעים בקול רבותיהם, כי הם חושבים שהם יותר יראי שמיים, וכ"ש שלא ישמעו לרופאים.
ולכן רק לגדולי הדור ממש כמרן הסטייפלער יש לעיתים מספיק השפעה עליהם.
ולעצם העניין שכפייתיות יכולה לגמור לבן אדם את החיים, אני מזדהה עם זה לחלוטין, חובה לטפל, וכמעט תמיד מומלץ לשלב אפילו טיפול תרופתי
ה' ישמרנו
 
יש פטור של חולה, וזה חולה שיש בו סכנה כי זה עלול להביא לדיכאון ומשם לאובדנות.
חבר שלי מהישיבה פונה למחלקה סגורה בעיצומה של שבת!!!
הוא היה בקיא בכמה מסכתות בע"פ באופן מבהיל.

מחמירים בפיקו"נ ובמצוות השבת גופו.
רק שמצוי שאינם שומעים בקול רבותיהם, כי הם חושבים שהם יותר יראי שמיים, וכ"ש שלא ישמעו לרופאים.
ולכן רק לגדולי הדור ממש כמרן הסטייפלער יש לעיתים מספיק השפעה עליהם.
שכפייתיות יכולה להביא למצבים קשים, כל מי שמתעסק בזה יודע, אם כי זה לא כ"כ נפוץ, בד"כ זה מטופל הרבה קודם.
ועדיין אני אומר שכפייתי שיש לו שאלה אמיתית ועם כל זה הקלת לו, והוא יודע שהקלת לו רק בגלל שהוא סובל מo.c.d. לדעתי זה לא תקין,
זה קשור להבנה של איך בנויה ההפרעה, [אין לי כרגע את היכולת להרחיב, אבל המחשבות הכפייתיות הם בעיקרון מחשבות שעוברות לכולם בראש, אלא שאצל כולם זה מסונן הרבה קודם, ואצל הכפייתי לא, מכל מיני סיבות, וככל שהוא מזהה את המחשבה, היא נתפסת אצלו כאמת, וכל מערכת התפקוד שלו שזה המערכת הנפשית שדוחפת אותו לקום בבוקר, דוחפת אותו לבצע דחף כפייתי, זה חלק מסוד עוצמתה של הכפייתיות, לכן טיפול לעולם לא יכול להיות במלחמה כי אין שום סיכוי ללכת נגד המערכת, כשאתה מקל לו הוא מרגיש שקר בנפשו וזה רק ילחיץ אותו יותר, הטיפול צריך להיות בלהחזיר את המחשבות למקומם הטבעי,
לדעתי כשהקילו לאדם באופן גורף לא לקרא קרי"ש וכדו', זה לא בכל כפייתיות אלא רק במקרים חמורים,
בכלל האדם הכפייתי מה יעזור שרב יגיד לו שמותר, הרי הוא כפייתי, וברור שמיד יקפוץ ספק חדש, אולי לא הבנתי את הרב או אולי הוא לא הבין אותי, ואולי שכחתי משהו וכו', וגם אם נגיד שיהיה רב גדול מאד שיגיד לו "יצאת ידי חובה" עדיין הביטחון שלו הוא לא מכח זה שהוא הבין וסומך על עצמו, אלא יש לו רב, ועליו הוא עדיין סומך, עד שהכפייתיות לא תאפשר לו גם את זה..., וזה ממש לא מה שאנו מחפשים, הוא לא אמור להירגע דרך רב, הוא אמור להירגע מכח עצמו, כשהוא נרגע דרך רב, זה מגיע במקום להחזיר אותו למקומו הבריא והטבעי, זה ממש מחסל את זה,
בטיפול תרופתי, זה לא הרגעה דרך כדור, כי כדור בלי עבודה רגשית בקושי יעשה משהו, גם אם הוא נוטל את הכדורים הכי חזקים, כי אם הוא חי במציאות של חרדה וכו' כדורים לא ממש יפתרו את זה,
מה ההבדל אם הוא רגוע אחרי 50 פעם שהוא נטל ידיים, שהדבר הלא תקין כאן זה שאין אצלו את המשוואה של אם עשיתי זה קרה, ורק אחרי ווליום מטורף אז "מוכח" שנטלתי ידיים, לבין רב שיגיד לו, בשניהם המצב הלא תקין והמסלול הלא תקינים נמצאים.
 
כמדומה שמעתי על הגר''ע יוסף זצוק''ל, שבא אליו רה''י עם תלמיד שנוטל ידיים עשרות פעמים, ומרן בחביבותו אמר לבחור האם תעשה כל מה שאגזור עליך? ענה- כמובן! אם כן הורה הרב- אני גוזר עליך לברך תיכף המוציא ללא נטילת ידיים כלל! הבחור החל לבכות, ומרן הרגיעו- בסדר, פעם אחת אני מרשה לך! ומאז נרפא.. מקווה שדייקתי.
 
צריך להפריד בין אנשים עם נערוון אמיתי, מה שיוגדר אצל כל פסיכיאטר כפייתיות חולנית, שכשזה חמור זה שוטה אמיתי לכל דבר, אע"פ שבשאר עניינים הוא יכול להיות האדם הכי חכם בעולם. לבין אנשים שמוגדרים עם נערוון בפי הבריות, אבל זה לא מתקרב ולא דומה [בערך כמו שהיו רגילים לקרוא לכל אחד שלא הולך הכי בתלם 'חולה נפש' - מה שהגיע אפילו לתביעה ידועה בבית משפט, האם אנשים מתכוונים למה שהם אומרים או לא].

משום מה עושה לי רושם מקריאת שלל התגובות, שיש כאלו שפירשו את הנידון על הסוג השני, ולכן הם מתפלאים. ולכן גם צריך להדגיש: רגע לפני שאתם רצים להורות לאנשים הלכה, תבדקו קודם האם הם הלכו לאבחון פסיכיאטרי, אם לא, תפנו אותם מיד. רק אחר כך יש מקום לשלל השלבים הבאים.
 
בקיצור ניתן להגדיר זאת כך
מי שבמצב קיצון, הוא אכן "פטור", ועל זה אין דיון, אבל כמו שכתבתי זה לא דבר שקורה הרבה, כלומר זה לא המקרים הקלאסיים של כפייתיות, עפ"י רוב זה הרבה יותר קל.
כפייתיים קלים יותר, לא ראיתי שמקילים להם ממש לא לקיים מצוות, שימו לב שגם במכתבו של מרן הסטייפלער הוא מיקל כי אכן יש סניף מספיק בעל משקל הלכתי, עיין שם שנסמך על שו"ת דברי חיים ועוד, מה שכן זה שודאי מקילים יותר מהקלאסי, וזה נכון לא רק בכפייתיות, אלא בעוד מקרים, וד"ל.
מה שכן, בטיפול נכון, אנו מלמדים את האדם שהמחשבות הללו אין בהם שום תוכן, הם סתם רצף מילים שרצות בראש, [יש כמובן צורות מקצועיות ללמד זאת] ומתוך זה אז החשיפה היא לחשוב את המחשבות הללו, כי אין בהם שום תוכן, ושום חיבור של האדם לתוכן המחשבות הללו ואסיים בסיפור קצת קיצוני, [שכשמבינים אותו לאשורו מבינים שאינו קיצוני כלל, אלא פשוט רב שהבין נכון את ההפרעה ואת הטיפול] מעשה באברך שקרא באקראי על המושג שנקרא הטבלה לנצרות שכביכול טובלים לשם הנצרות רח"ל, ונכנס לכפייתיות ונערווים שכל פעם שהוא טובל אולי הוא מתכווין לזה, וכמובן השלב הבא זה הפחד מעצם המחשבה שמביא את המחשבה, ואז התחילו הימנעויות הוא לא התעסק עם כל מה שקשור למים וכו', כדרכה של כפייתיות במלא עוצמתה, למי שמכיר, כשהגיע לטיפול הוא הבין את אשר אמרנו בהודעה קודמת שבעצם לכל בן אדם עוברת כזו מחשבה, לא במודע, כי המוח מסנן את זה הרבה קודם, ואצל הכפייתי זה לא קרה, [משלל סיבות, נפשיות שכמובן משפיעות על הסרוטונין והמוליכים במוח, ואכמ"ל] ואז הוא זיהה את המחשבה הזו, ועצם זה שהוא זיהה זה מה שמפחיד אותו, כי הוא לא יודע שזה איזשהו אימפולס חשמלי כזה במוח, אלא הוא חווה את זה כבר כמחשבה כביכול רציונלית וככל שהוא מתעסק עם זה הוא מגדיל ומחייה את זה, כשהוא הבין את זה בס"ד, אז החשיפות שזה החלק הכי קריטי בטיפול בכפייתיות [החלק ההתנהגותי, כי כל הכפייתיות בסוף בנויה על התניות למידה התנהגותית ועוד, חייבים גם שינוי קוגנטיבי, ויותר מזה צריך לטפל בתשתיות העומק הרגשיות של הכפייתיות, כגון ביקורת פנימית אשמה חרדות פנימיות חוסר יציבות בחיים ועוד], היו פשוט לחשוב את המחשבות הללו, או יותר נכון לאפשר להם להיות, ופשוט לא להחיות אותם, אלא להחזירם למקומם הטבעי, אז הוא קיבל היתר מרב גדול שלא אנקוב בשמו אבל הוא רב שמקובל כמעט על כל הציבור החרדי, כולל הציבורים הכי פרומערים וכו', ללכת לטבול וכביכול "להזמין" את המחשבה, מתוך ידיעה והבנה שאין שום משמעות וכוונה ותוכן ונשמה במחשבה הזו, זה פשוט עורבא פרח, כאן זה ברור שאף אחד לא התיר לו לטבול לנצרות, אלא נתנו לו להיחשף לתחושת חרדה של אולי הוא טובל לנצרות חלילה, מתוך תפיסה ברורה ומובנית היטב שזה פשוט כלום, כי זה באמת מה שזה.
כולי תקווה שאני יובן כראוי, ונכון, ושלא תצא מכשלה, [כתבתי פה קצת בשפה מקצועית, מקווה שזה מובן.]
וזה אולי סיפור קצת קיצוני, אבל העיקרון הזה הוא נכון גם בנערווים של הפסק בברכות, קרי"ש, נדרים, וכל הסוגים שכידוע כפייתיות זה כר פורה ונרחב ליצירתיות אינסופית, [מתוך הבנות עומק איך נוצרת הכפייתיות, אפשר לראות באופן מדהים את הצורה כמה הכפייתיות היא מדוייקת לשיבושים הפנימיים, וכמה היגיון פנימי יש בה, ומתוך הבנה נכונה ועמוקה כזו, סיכויי ההצלחה בטיפול עולים מאד, בשונה ממי שיש לו אוסף טכניקות וכלים, ואכמ"ל,]
 
כפייתיות כהפרעה בנפש אינה קשורה כלל לעניינים רוחניים או דתיים.
ישנם אנשים שסובלים מכפייתיות שגורמת להם לקום ולסגור את הדלת 10 פעמים בשעה [ויש לחלק בין חרדתיים לכפייתיים],
ויש גם כל מיני סוגים אחרים.
אני הכרתי יהודי שסיפרו לי עליו שבעבר הרחוק הוא היה נוטל ידיים לסעודה במשך 10 דקות, וגם צחצח שיניים 3 פעמים ביום במשך 30 דקות...
[נ.ב. כשאני הכרתי אותו לא היה שייך לדמיין עליו כאלו דברים. רק מראה עד כמה בטיפול נכון אפשר לצאת מזה].
 
כמדומה שמעתי על הגר''ע יוסף זצוק''ל, שבא אליו רה''י עם תלמיד שנוטל ידיים עשרות פעמים, ומרן בחביבותו אמר לבחור האם תעשה כל מה שאגזור עליך? ענה- כמובן! אם כן הורה הרב- אני גוזר עליך לברך תיכף המוציא ללא נטילת ידיים כלל! הבחור החל לבכות, ומרן הרגיעו- בסדר, פעם אחת אני מרשה לך! ומאז נרפא.. מקווה שדייקתי.
סיפור דומה על מרן הקהילות יעקב
 
כפייתיות כהפרעה בנפש אינה קשורה כלל לעניינים רוחניים או דתיים.
ישנם אנשים שסובלים מכפייתיות שגורמת להם לקום ולסגור את הדלת 10 פעמים בשעה [ויש לחלק בין חרדתיים לכפייתיים],
ויש גם כל מיני סוגים אחרים.
אני הכרתי יהודי שסיפרו לי עליו שבעבר הרחוק הוא היה נוטל ידיים לסעודה במשך 10 דקות, וגם צחצח שיניים 3 פעמים ביום במשך 30 דקות...
[נ.ב. כשאני הכרתי אותו לא היה שייך לדמיין עליו כאלו דברים. רק מראה עד כמה בטיפול נכון אפשר לצאת מזה].
מסכים איתך לחלוטין שאין בין כפייתיות לדת כלום, הרבה פעמים זה נתפס על זה, אם מפני שזה הקרוב ביותר, ואם בגלל תשתיות עומק רגשיות,
לא הבנתי מה אמרת שיש לחלק בין חרדתיים לכפייתיים, המנגנון של כפייתיות יושב תמיד על חרדה, אלא שבכפייתיות נוספו עוד דברים מעבר לחרדה קלאסית, בין הפסיכולוגים ישנה 'מחלוקת' האם כפייתיות קשורה לחרדה, בפשטות כן, כלומר זה בוודאי מתחיל מחרדה, אח"כ נוסף העניין של החיווט המוחי וכו',
הכדורים הניתנים לחרדה, ולכפייתיות, הרבה מאד פעמים הם אותם כדורים, SSRI, [יש הבדלים דקים, אבל בגדול כל משפחת התרופות הזו היא גם וגם] כי כשאתה מרגיע את החרדה, אז הכפייתיות גם יורדת.
 
לא הבנתי מה אמרת שיש לחלק בין חרדתיים לכפייתיים, המנגנון של כפייתיות יושב תמיד על חרדה, אלא שבכפייתיות נוספו עוד דברים מעבר לחרדה קלאסית, בין הפסיכולוגים ישנה 'מחלוקת' האם כפייתיות קשורה לחרדה, בפשטות כן, כלומר זה בוודאי מתחיל מחרדה, אח"כ נוסף העניין של החיווט המוחי וכו',
הכדורים הניתנים לחרדה, ולכפייתיות, הרבה מאד פעמים הם אותם כדורים, SSRI, [יש הבדלים דקים, אבל בגדול כל משפחת התרופות הזו היא גם וגם] כי כשאתה מרגיע את החרדה, אז הכפייתיות גם יורדת.
כוונתי היתה פשוטה מאוד:
שכשרואים מישהו שמקפיד לסגור את הדלת, ואולי אפילו בודק כל הזמן אם הדלת סגורה, אין זה מורה על כפייתיות כי אם על חרדות, שזה לרוב מצריך טיפול בפני עצמו.
כפייתיות היא כשאדם שכבר קם וסגר את הדלת [אם מחרדות ואם סתם כך] ובעצם הוא מודע לזה, אך הוא מתחיל לפחד שמא הוא שכח לנעול, או אולי הוא מדמיין שהוא נעל וכו'. ובקיצור, הוא נהיה חרד כלפי המעשים שלו עצמם, שמא לא עשה אותם או לא עשה טוב. נכון שפעמים רבות השורש של הפחד הוא החרדה הבסיסית מעצם הדבר, כי אחרת זה לא היה כל כך מפחיד אותו שהוא לא עשה את זה טוב, אבל בפועל המניע העיקרי שלו עכשיו זה הפחד מעצמו.
או במילים אחרות: הוא כופה את עצמו לעשות מה שהוא לא רוצה לעשות [מי זה הכופה ומי הוא ה'לא רוצה' אני משאיר לאחרים].

חשוב לציין שהידע שלי בתחום אינו מקצועי דיו, ועושה רושם שהרב @אהרן הירש הוא מקצוען, כך שאיני מתווכח כלל.
 
שאין בין כפייתיות לדת כלום
לענ''ד יש סוג מסויים של אנשים טובים שדווקא הרצון להתחזק ולהיות יותר טוב מבחינה רוחנית, מפתחת אצלם סוג של כפייתיות, ואין זה בתחומים אחרים, ובוודאי חביבים הם לפני ה' רק צריכים עזרה.
 
כוונתי היתה פשוטה מאוד:
שכשרואים מישהו שמקפיד לסגור את הדלת, ואולי אפילו בודק כל הזמן אם הדלת סגורה, אין זה מורה על כפייתיות כי אם על חרדות, שזה לרוב מצריך טיפול בפני עצמו.
כפייתיות היא כשאדם שכבר קם וסגר את הדלת [אם מחרדות ואם סתם כך] ובעצם הוא מודע לזה, אך הוא מתחיל לפחד שמא הוא שכח לנעול, או אולי הוא מדמיין שהוא נעל וכו'. ובקיצור, הוא נהיה חרד כלפי המעשים שלו עצמם, שמא לא עשה אותם או לא עשה טוב. נכון שפעמים רבות השורש של הפחד הוא החרדה הבסיסית מעצם הדבר, כי אחרת זה לא היה כל כך מפחיד אותו שהוא לא עשה את זה טוב, אבל בפועל המניע העיקרי שלו עכשיו זה הפחד מעצמו.
או במילים אחרות: הוא כופה את עצמו לעשות מה שהוא לא רוצה לעשות [מי זה הכופה ומי הוא ה'לא רוצה' אני משאיר לאחרים].

חשוב לציין שהידע שלי בתחום אינו מקצועי דיו, ועושה רושם שהרב @אהרן הירש הוא מקצוען, כך שאיני מתווכח כלל.
אתה מחלק, ומערבב, יש את החרדה והעיסוק סביב הדלת, שזה יכול להיות חרדה, [ויכול להיות על אותו מנגנון פעולה של או סי די, צריך אבחנה מבדלת,] ויש את עניין החזרתיות, אבל זה לא משנה אם זה בגלל שהוא לא סומך על עצמו, או המציאות, עצם זה שדבר שקרה במציאות לא נחווה אצלו בחווית ידיעה אלא בידיעה שכלית בלבד, זה כפייתיות.
 
מעניין שהאשכול פה החליף נושאים אולי צריך לפתוח אשכול נוסף על כפייתיות, כפייתיות סמויה, מצבים יומיומיים שהרבה נפגשים איתם שזה בעצם יושב על הרעיון של כפייתיות, כמו למשל צורך "להרגיש" את הלימוד, את השבת, ועוד, שזה גם כן אותו רעיון של חוסר חיבור למציאות הפשוטה, אפשר ממש לפתוח סביב זה סוגיות מעניינות מאד.
 
לענ''ד יש סוג מסויים של אנשים טובים שדווקא הרצון להתחזק ולהיות יותר טוב מבחינה רוחנית, מפתחת אצלם סוג של כפייתיות, ואין זה בתחומים אחרים, ובוודאי חביבים הם לפני ה' רק צריכים עזרה.
נכון, ועדיין, יש 2 סוגים בכפייתיים, 1. שהוא כפייתי על נושאים מסוימים, וזהו, 2. שהאדם הוא כפייתי, וכל פעם זה מתלבש על הדבר הנוכחי, אז יכול להיות שאצל האנשים שהזכרת יש כפייתיות כלפי נושאים מסוימים שקשורים לעבודת ה', מחמת שיבושים בתפיסות על זה, ואין הכי נמי שהם לא מהקטגוריה השניה,
ולמה זה קורה דווקא בעבודת ה', אז קשה לענות על זה כי בעיקרון זה יכול להיות סיבות ספציפיות אצל האדם ההוא מול עבודת ה', עוד אפשרות פשוטה, כי יש שם יראת שמים שזה קצת פחד מופשט, וצריך להלביש אותו על משהו כדי להירגע, וביתר עומק, כנראה שזה אנשים ששואבים את תחושת היציבות והקיימות שלהם מעבודת ה', ובטעות הם מפרשים רצון להתקדמות, כאילו מה שעכשיו זה לא מספיק טוב, וממילא אין כאן ניסיון להתקדמות בצורה התקינה, אלא ניסיון לייצר יציבות, ומכיוון שכך לא מייצרים יציבות, אז הוא נשאר לא יציב ולא בטוח, ואז מגיע הכפייתיות לייצר תחושת ביטחון.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון