• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

אימתי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
650
תודות
2,352
נקודות
246
עצה טובה שרבותינו הנחילו לנו, היא לעבור על התפילות לפני החגים כדי שיהיה רגיל בהם, - וכנראה כדי שהרגש יהיה רגיל בהם, ובבוא העת יצוף מאליו ולא יתבונן בעת התפילה במילים החדשות ובמשמעות הישנה – משנים קודמות – שלהם

לפניכם התפילה עם כמה הערות והארות – חלקן נכונות וראויות וחלקן פחות, התכלית השווה שבהן שהם מעוררות להבנת פירוש המילים ומהות התפילה.

נשמח לעוד הערות והארות – או ישוב ההערות.

קדושת השם

אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה:
בני ספרד מוסיפים-- לְדוֹר וָדוֹר הַמְלִיכו[1]ּ לָאֵל כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם[2] וְקָדוֹשׁ:
וּבְכֵן יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ[3] וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל מְכוֹנָךְ וְהֵיכָלָךְ:

ובכן[4] תן פחדך[5] יקוק אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת.
וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים.
ויעשו כלם אגדה אחת לעשות רצונך בלבב שלם[6].
כמו שידענו יקוק אלהינו שהשלטון לפניך[7] עז בידך וגבורה בימינך[8] ושמך[9] נורא על כל מה שבראת:
ובכן תן כבוד יקוק לעמך תהלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה[10] למיחלים לך[11].
שמחה לארצך וששון לעירך[12] וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך[13] במהרה בימינו:


[1] איך מיהללוך סלה, קפצנו להמליכו לאל?
[2] מה זה מרום ומה זה שונה מקדוש?
[3] מה הענין על ישראל עמך, למה לא מתפללים על כל העולם כולו בכבודך מאוד מובן ע''פ מאמר החכמה, שעיקר גלוי מלכות שמיים היא רק בצורה של ישראל למעלה וגויים למטה בדווקא
[4] מה זה ובכן?
ויותר מזה מה הקשר בין המילים לפני כן, אם נניח למשל שובכן זה סוג של אנא תן פחדך וכו', איך זה קשור למילים לפני כן של אתה קדוש ושמך קדוש – שלכן אנא תן פחדך, איך פתאום נופלים לבקשה של אנא תן פחדך, לתפילה יש צורה של חיבור וקשר בין הדברים כמו דיבור בין אדם לרעהו? (לאחר הכתיבה הוספתי את נוסח ספרד ויותר מיושב לנוסח זה את ההקשר והגילגול בין אתה קדוש לבין יתקדש שמך על ... ואז תן פחדך)
[5] אנחנו מצפים שיתן פחדו עלינו? אני מבין את ייראוך ואת ישתחוו אבל פחדך ואימתך, וכי בהגלות ה' על עולמו, כל העולם יחיה בפחד ואימה כל הזמן, יש צורת חיים כזו?
ממה הפחד והאימה?
[6] מה הענין לאחר גילוי מלכות ה' בעולם ותכלית העולם ,איזה ענין יהיה לקב''ה שיעשו כולם רצונו, האם יהיה בכלל רצונו, הרי כל ענין רצונו היה רק לתת לישראל נהמא שהוא לא כיסופא וזהו רצונו ולזה ציווה צייווים וכו', אבל אחרי שזה הושלם, האם יהיה לו ענין בעוד מצוות לצוות, מצד לעשות רצונו?
[7] לפניך? או יותר נכון שלך, או שמא משתמשים חז''ל בתפילה בלשונות מליציים.
והאם אפשר לפרק כך גם את חילוקי הלשונות של מה שבראת וכל מעשיך המעשים והברואים.
[8] פשטות המילים שבגלל שכל הכוחות שלך העוז והגבורה, ע''י זה בבוא העת יכירו הכל שאין עוד מלבדו ויפחדו וכו' אך במאמר החכמה לרמח''ל מבואר עומק נוסף עיין שם.
[9] האם צריך כביכול להוסיף – יהיה ?
[10] מהו פתחון פה למייחלים לך, רק פתחון פה, זהו, פתחון פה זה משהו מינורי כזה, לא?
[11] האם אנחנו מתפללים ע''כ כי זה המצב המתבקש והראוי כחלק מהגילוי בעצמו או שאנחנו מבקשים כי היום זה חסר וזה עוד מטרה שלנו שה' יתגלה שיוכל להיות פתחון פה למייחלים מה שאין לנו היום?
בקיצור זה למען כבוד שמיים שיהיה כבוד לעמך או למעננו שיהיה לנו?
[12] האם יש שמחה לארץ ועיר, האם זה מליצה, או שמא זה מדבר על מצב הרוח באנשי הארץ והעיר?
[13] מה זה שני הדברים הבסיסיים האלו? ובמיוחד לשונות צמיחת קרן ועריכת נר?
 
[2] מה זה מרום ומה זה שונה מקדוש?
קדוש פירושו, מובדל ומופרש. והכוונה, שהקב"ה על אף שהוא המאציל העליון, ומהוה את העולמות מאין ליש, וכשהוא במדריגות מאציל, הרי יש לו ערך עם הנאצלים הנבראים, היצרים והנעשים. מכל מקום נשאר סובב לכל העולמות, ונשאר מופרש ומובדל מהם, והמאציל העליון אינו מתלבש בהעולמות, כנשמה בתוך הגוף, שנתלבש ממש בתוך הגוף, וכנחלה הגוף, גם הנשמה נחלה עמה. אבל הקב"ה נשאר מופרש ומובדל מהעולמות.
וכל זה הוא בדרגת המאציל.
אבל הקב"ה הוא מרום יותר מבחינת מאציל, שאפילו אצילות, ודרגות סובב כל עלמין, זהו איזה צמצום אחר השתלשלות העולמות. אבל מקום מקום הוא נשאר לבדו מרום, יותר מדרגת קדוש ג"כ.
ובכלליות יש ג' דרגות: כולא קמיה כלא חשיב. סובב כל עלמין. ממלא כל עלמין. ובלשון הקבלה: כתר או"א וז"א. מרום הוא דרגות כתר. קדוש הוא דרגות חכמה.
וכולם בחכמה עשית, שמחכמה ולמטה התחיל השתלשלות העולמות. וכתר הוא למעלה מסדר ההשתלשלות.
ועל כן מוסיפין: כי הוא "לבדו" מרום וקדוש. דהיינו שאפילו אחר שברא והאציל את העולמות, מכל מקום נשאר מרומם ומתנשא בבחינת 'לבדו', ואינו מתלבש את עצמו בתוך העולמות.
 
] מה הענין לאחר גילוי מלכות ה' בעולם ותכלית העולם ,איזה ענין יהיה לקב''ה שיעשו כולם רצונו, האם יהיה בכלל רצונו, הרי כל ענין רצונו היה רק לתת לישראל נהמא שהוא לא כיסופא וזהו רצונו ולזה ציווה צייווים וכו', אבל אחרי שזה הושלם, האם יהיה לו ענין בעוד מצוות לצוות, מצד לעשות רצונו?
יש עוד להרחיב בכל השאלות..
אולם מדבריך נראה, שהתפילה לגילוי כבוד מלכות שמים, היא להגיע למצב של עולם הבא עולם השכר,
ולא, מדובר על עוה"ז שיהא באופן המתוקן, שיהא דוגמת דורו של שלמה המלך, ואף למעלה מכך,
שאז, כל העמים מכירים שהקב"ה ברא את הבריאה, ועמ"י הוא עם קרובו, והוא תכלית ובריאת העולם, והתפקיד של כולם הוא לגלות את כבודו בבריאה, הינו שבכל פרט ופרט מהנעשה ייחסו אותו להקב"ה, והקב"ה יהא נוכח בחיים של כולם, ולא ייחסו כח ושליטה לאף גורם אחר, זהו המצב הנורמלי שצריך להיות, וזהו המצב של גילוי כבוד שמים,
זה עדין לא זמן אכילת הנהמא, אלא זה זמן העבוד,ה עדין ישאר לנו עבודה שאנו וכל אחד יכיר כל הזמן שכל מה שרואה לפניו הכל הוא בכוחו של הקב"ה,
אלא זהו זמן העבודה של הגילוי באופן היותר משולם.
 
לכללות התפילה אציין דברי הערוך השלחן סי' תקפב ט-י וישפך אור על כל התפילה:
ומוסיפין בראש השנה ויום הכיפורים בברכת "אתה קדוש" שלוש פעמים "ובכן", והיינו: "ובכן תן פחדך", "ובכן תן כבוד", "ובכן צדיקים", וכו'. והענין הוא: דהנה בעשרים וחמישה באלול נברא העולם, והאדם נברא בראש השנה, ותכלית בריאת האדם הוא שיתגדל ויתקדש שמו יתברך על ידו. וזה היתה כוונת הבריאה, אלא שבחטא עץ הדעת נתקלקלו העניינים, ורבה הפסולת על האוכל, והקליפה על הפירי. ובמתן תורה נתקנה, ובעגל נתקלקלה. ולכן העולם לא תתוקן על הכוונה הראשונה עד אחר ביאת הגואל, ולזה אנו מתפללים בכל התפלות: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא".

ולכן כל תפילות ראש השנה נתייסדי על קידוש שמו יתברך. וזהו עיקרה של ברכה האמצעית "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" וכו', "וידע כל פעול" וכו', "ויאמר כל אשר נשמה באפו, ד' אלקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". וזהו עיקרי תפלתינו בראש השנה ויום הכיפורים, ולזה הקדימו אנשי כנסת הגדולה בברכת "אתה קדוש" הנך שלושה "ובכן": לפי שאנו חותמין "המלך הקדוש", שהוא גם כן לכוונה זו, שתתגלה מלכותו יתברך בפועל ממש נגד כל העולם. ולכן החוב עלינו להזכיר "מלך" בימים אלה. והברכה הוא לקדושתו של הקדוש ברוך הוא, לכן אומרים "ובכן תן פחדך" וכו' "ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם", שזהו תכלית הבריאה ותכלית תקוותינו.
ומבואר מדבריו שבקשתינו הוא שכבר יתוקן חטא אדם הראשון שיהיה אחר ביאת הגואל, ויתגדל ויתקדש שמו יתברך על ידינו.

גם ראיתי בשל"ה הק' ראש השנה תורה אור אות ר', שמשמע מלשונו שעיקר כוונות תפילת ראש השנה הוא לעורר חיות של עולם הבא, ולא צרכי הגוף:
מכל מה שכתבנו נתבאר שהשופר של מטה מעורר שופר של מעלה סוד בינה:

בינה סוד עולם הבא. ודע כי כל בקשתינו לחיים הוא על חיים הנצחיים הרוחניים סוד עולם הבא. והא לך מה שכתב בזה בעל תולעת יעקב בשם המקובל הגדול ר"מ דיליאון ז"ל. וזה לשונו, זכרנו לחיים, יש לך להתבונן על מה שאמרו רז"ל (ברכות לד, א) כי בשלשה ראשונות אין לשאול בצרכי הגוף בענין שאלת צרכיו של אדם, מפני שהברכות האלו הם סוד שבחו של מקום בעומק רום מעלות. אמנם כי תחילת דברינו בברכה ראשונה אנו שואלים שאלותינו, כי על כל פנים מפני שצריך בתחילה לכונן מערכות אלהינו ולסדר שבחיו להמשיך החפץ והרצון מהמקור בסוד שמו, אנו שואלים שאילותינו בברכות האמצעיות ולא בראשונות. ועכשיו בשם תחלת המערכות וסדר המערכות אנו שואלים. תדע לך, כי סוד ענין זה הוא דבר ידוע למשכילים כי בכל שאר ימות השנה אנו מבקשים צרכי הגוף והעניינים הגופניים בצרכי עולם. ועכשיו ביום זה בהיותו הוא ית' פוקד עולמו בכל ברואיו, אנו מניחים כל צרכי הגוף ואנו בוחרים בסוד החיים שהם חיי הנפש, כאומרו (דברים ל, יט) ובחרת בחיים, כי על כן בהיותינו בוחרים בחיים ומדבקים הנפש בהמשכת החיים ממקור מוצאה, הוא ענין בהתברך בסוד שמו והדברים מתברכים. ואמנם כל מה שאנו אומרים זכרנו הוא ענין בסוד הנהר המרוה צמאונים בסוד כל ענין, כי הוא סוד שפע המערכה כי שם צוה ה' את הברכה בסוד נעלם חיים עד העולם, כי בהתעלות הכבוד ממדריגה למדריגה ומסבה לסבה אז החיים יוצאים ממקור מוצאם ונמשכים אל הסבות כולם, ועל כן אנו שואלים תחילת דברינו להיותינו נזכרים לחיים והוא שאלת החיים בעילוי הכבוד בסוד הקדושים ובחיי הנפשיים:
 
קדוש פירושו, מובדל ומופרש.
עיין בתוס' במס' קידושין דף ב' ע"ב ד"ה דאסר לה אכולא עלמא כהקדש והרי את מקודשת לי כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו (נדרים ד' מח.) הרי הן מקודשין לשמים להיות לשמים ופשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי.
 
[4] מה זה ובכן?
ויותר מזה מה הקשר בין המילים לפני כן, אם נניח למשל שובכן זה סוג של אנא תן פחדך וכו', איך זה קשור למילים לפני כן של אתה קדוש ושמך קדוש – שלכן אנא תן פחדך, איך פתאום נופלים לבקשה של אנא תן פחדך, לתפילה יש צורה של חיבור וקשר בין הדברים כמו דיבור בין אדם לרעהו? (לאחר הכתיבה הוספתי את נוסח ספרד ויותר מיושב לנוסח זה את ההקשר והגילגול בין אתה קדוש לבין יתקדש שמך על ... ואז תן פחדך)
בתחילה מדברים על קדושת ד', שזו היא מופרשותו של הבורא, וממשיכים בתפילה לגילוי מלכותו שהיא הביטוי לכך.
ובכן - ואז.
ואז כשיתגלה מלכותו בעולם - תן פחדך וכו'.
[5] אנחנו מצפים שיתן פחדו עלינו? אני מבין את ייראוך ואת ישתחוו אבל פחדך ואימתך, וכי בהגלות ה' על עולמו, כל העולם יחיה בפחד ואימה כל הזמן, יש צורת חיים כזו?
ממה הפחד והאימה?
מהמלכות.
כשאתה עומד לפני מלך אתה אחוז פחד ואימה.
ובהחלט - זו צורת החיים שראויה לפני מלך מלכי המלכים.
אבל לא פחד שעוצר, אלא פחד שגורם להמשך עבודה אמיתית, (וכאמור לא באמת בדרגתינו).
[6] מה הענין לאחר גילוי מלכות ה' בעולם ותכלית העולם ,איזה ענין יהיה לקב''ה שיעשו כולם רצונו, האם יהיה בכלל רצונו, הרי כל ענין רצונו היה רק לתת לישראל נהמא שהוא לא כיסופא וזהו רצונו ולזה ציווה צייווים וכו', אבל אחרי שזה הושלם, האם יהיה לו ענין בעוד מצוות לצוות, מצד לעשות רצונו?
למה אתה חושב שכשיבוא הגילוי יגמר השכר??
גם אחרי הגילוי ותיקום העולם, על כל מצווה שתקיים תקבל שכר נצחי.
מה זה בדיוק? אינני יודע, אבל זה ודאי יקרה.
אין שום סיבה וגם לא מקור, לומר שכשיבוא העולם לתיקונו יפסקו ההנחיות שהבורא נותן בכדי לתקן את העולם.
[7] לפניך? או יותר נכון שלך, או שמא משתמשים חז''ל בתפילה בלשונות מליציים.
היינו הך.
והאם אפשר לפרק כך גם את חילוקי הלשונות של מה שבראת וכל מעשיך המעשים והברואים.
מעשים זה דרגות פחותות וברואים אלו דרגות גבוהות, ואין אגודה פחותה מג' כולל גם את אלו שלא הגיעו אפי' לא לדרגת מעשים.
[8] פשטות המילים שבגלל שכל הכוחות שלך העוז והגבורה, ע''י זה בבוא העת יכירו הכל שאין עוד מלבדו ויפחדו וכו' אך במאמר החכמה לרמח''ל מבואר עומק נוסף עיין שם.
לא ראיתי את הרמח"ל, אבל הפשט הפשוט בזה הוא שאנו יודעים כבר היום שהמלכות של הבורא והעוז והגבורה אצלו, בניגוד לאלו שהיום עדיין לא יודעים והם ידעו רק בגילוי כשיראו את זה ממש.
[9] האם צריך כביכול להוסיף – יהיה ?
כנ"ל, ממש לא.
זה הולך עלינו והיום ולא על העתיד ועל אחרים.
[10] מהו פתחון פה למייחלים לך, רק פתחון פה, זהו, פתחון פה זה משהו מינורי כזה, לא?
תלוי בדרגות.
המייחלים הם אלו שלא מצליחים לדבר מרוב ציפייה, ולכן הגילוי ייתן להם פתחון פה.
[11] האם אנחנו מתפללים ע''כ כי זה המצב המתבקש והראוי כחלק מהגילוי בעצמו או שאנחנו מבקשים כי היום זה חסר וזה עוד מטרה שלנו שה' יתגלה שיוכל להיות פתחון פה למייחלים מה שאין לנו היום?
חלק בלתי נפרד מהגילוי, זהו החיסרון בהסתר וזה ההישג בגילוי.
[12] האם יש שמחה לארץ ועיר, האם זה מליצה, או שמא זה מדבר על מצב הרוח באנשי הארץ והעיר?
שמחה בארצך וששון בעירך, והיינו הך.
[13] מה זה שני הדברים הבסיסיים האלו? ובמיוחד לשונות צמיחת קרן ועריכת נר?
צמחית קרן היינו ניצחון אויבים, ונר היינו תורה.
שכידוע אלו שני התפקידים של מלך המשיח.
 
אין שום סיבה וגם לא מקור, לומר שכשיבוא העולם לתיקונו יפסקו ההנחיות שהבורא נותן בכדי לתקן את העולם.
המקור נמצא בתוך דבריך, הרי אם מטרת המצוות היא תיקון העולם, כשהוא יבוא לתיקונו לא יהיה עוד ענין..
 
מעשים זה דרגות פחותות וברואים אלו דרגות גבוהות, ואין אגודה פחותה מג' כולל גם את אלו שלא הגיעו אפי' לא לדרגת מעשים.
אתה הולך עם הפשט שהכל מדבר על בני אדם - רק שבכמה דרגות או שאתה אוחז שזה מדבר על מלאכים וכו' ?
 
המשך התפילה

ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלזו וחסידים ברנה יגילו ועולתה תקפץ פיה[1]. וכל הרשעה[2] כלה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ:
ותמלוך[3] אתה יקוק לבדך על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך. ככתוב בדברי קדשך ימלך יקוק לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללויה:
קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך[4]. ככתוב ויגבה יקוק צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה[5]. ברוך אתה יקוק המלך הקדוש:


[1] כל המשפט האחרון הוא תפילה, או תיאור מה יקרה שה' יגלה מלכותו – כדי לעורר בנו כיסופים ורצון, אישית אני מתייחס לזה כתיאור, אני פשוט לא מצליח לכוון בזה כתפילה. או שזהו תיאור מצב שאני מעוניינים שיקרה.
[2] אפשר דוגמאות לרשעה? האם כל דבר שמתנגד לה' ולתורתו או כל דבר שלא מכיר בו – אפי' מתום לב כמו גויים גם בכלל רשעה, או שמא בכלל הכוונה לכוחות הטומאה הרוחניים בעולם.
[3] את זה הייתי מבין בתור הפתיחה ועל זה הובכן...

זה מתייחס להמשך החיים אחרי שה' ישמיד את כל הרע הוא ימלוך וכו'
[4] אלוה אין הכוונה דווקא לאלהים אחר שאצלנו לא קיים במושגנו, ואין אנו מתרגשים מהכרזות על זה, אלא הכוונה גם לכל כח! אחר חוץ מה', שאין עוד שום משפיע וכח חוץ מה'. – דבר שגם אנחנו שייכים בלהכריז ע''ז ולהתחבר לזה.
[5] כל הככתוב הזה לא מובן לי, מה הפירוש של הפסוק, ומה הוא בא להביע? ואין הוא קשור?
 
[1] כל המשפט האחרון הוא תפילה, או תיאור מה יקרה שה' יגלה מלכותו – כדי לעורר בנו כיסופים ורצון, אישית אני מתייחס לזה כתיאור, אני פשוט לא מצליח לכוון בזה כתפילה. או שזהו תיאור מצב שאני מעוניינים שיקרה.
נ"ל זה הוא תיאור של מה שיהיה בזמן בו יתקיים גילוי מלכותו בכל הבריאה, ואנו מתפללים שכבר נזכה לזה.
 
המקור נמצא בתוך דבריך, הרי אם מטרת המצוות היא תיקון העולם, כשהוא יבוא לתיקונו לא יהיה עוד ענין..
כן, אבל הוא הרי צריך להישאר בתיקונו.
בהנחה שהעולם יישאר פחות או יותר בגדרי העולם הזה ולא נעבור לעולם אחר ושונה, הרי שהעולם יצטרך לשמור על עצמו להישאר בתיקונו כל הזמן,
וכיצד נעשה זאת אם לא בשימור התורה והמצוות?
אתה הולך עם הפשט שהכל מדבר על בני אדם - רק שבכמה דרגות או שאתה אוחז שזה מדבר על מלאכים וכו' ?
לא רק בני אדם אלא כל היצורים.
לא נראה לי שגם מלאכים בכלל, כי אצלם יש את גילוי מלכותו תמיד.
 
נערך לאחרונה:
[1] כל המשפט האחרון הוא תפילה, או תיאור מה יקרה שה' יגלה מלכותו – כדי לעורר בנו כיסופים ורצון, אישית אני מתייחס לזה כתיאור, אני פשוט לא מצליח לכוון בזה כתפילה. או שזהו תיאור מצב שאני מעוניינים שיקרה.
גם ההתחלה זהו תיאור מצב.
וכמו שאמר הרב @אור זרוע לצדיק אנו מבקשים שזה כבר יקרה.
[2] אפשר דוגמאות לרשעה? האם כל דבר שמתנגד לה' ולתורתו או כל דבר שלא מכיר בו – אפי' מתום לב כמו גויים גם בכלל רשעה, או שמא בכלל הכוונה לכוחות הטומאה הרוחניים בעולם.
כל מה שעולה בדעתך ובדעת כל מי שמתפלל כ'רשעה' - זו רשעה.
[3] את זה הייתי מבין בתור הפתיחה ועל זה הובכן...
זהו סיום הבקשה כולה.
מדוע זה חייב להיות רק פתיחה ולא סיום?
[4] אלוה אין הכוונה דווקא לאלהים אחר שאצלנו לא קיים במושגנו, ואין אנו מתרגשים מהכרזות על זה, אלא הכוונה גם לכל כח! אחר חוץ מה', שאין עוד שום משפיע וכח חוץ מה'. – דבר שגם אנחנו שייכים בלהכריז ע''ז ולהתחבר לזה.
אין כזה מושג נפרד - אלוקים.
כל מהות שם אלוקים - הוא כוח, ובעל הכוחות.
[5] כל הככתוב הזה לא מובן לי, מה הפירוש של הפסוק, ומה הוא בא להביע? ואין הוא קשור?
זה חוזר לקדושת ד' כמו שאמרת שנייה לפני זה - קדוש אתה ונורא שמך, היינו מצד אחד קדוש - מובדל ומופרש ומצד שני נורא - שיש לו קשר עם הנבראים,
כמו שכתוב בפסוק והקל הקדוש - מובדל ומופרש, נקדש בצדקה - שיש לו קשר עם הנבראים.
 
[2] אפשר דוגמאות לרשעה? האם כל דבר שמתנגד לה' ולתורתו או כל דבר שלא מכיר בו – אפי' מתום לב כמו גויים גם בכלל רשעה, או שמא בכלל הכוונה לכוחות הטומאה הרוחניים בעולם.
העולם בנוי בצורה שייש בו כח שורשי של רע, וכח שורשי של טוב, וכל עבודת בני האדם להגביר שורש הטוב ולהרחיב השפעתו בעולם, אבל כל עוד זה לא קורה שורש הרע - היינו 'כוחות הטומאה הרוחניים בעולם' מתפשט ומתרחב על אינספור דברים במציאות. וכל רוחב התפשטות והשפעת הרע מכונה בשם 'רשעה' - וגם 'תום לב של הגויים'.
לכן ברגע ששורש הרשעה תעקר, היינו כאשר הקב"ה 'יעביר ממשלת זדון' של הסטרא אחרא, ממילא כל הרשעה הכללית שאנו רואים בעולם, כיון שכל מציאותה הוא רק הרחבת השורש של הרע בעולם ואין לה קיום עצמי, ממילא 'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה' כמו העשן שמתכלה ברגעים כאשר מכבים את האש למרות שהוא בתחילה נראה ענק ועוצמתי, אבל כיון שאין הוא אלא הרחבת כח האש, ברגע שהאש נכבית הוא כל התרחבות העשן נעלמת.​
 
ככתוב ויגבה יקוק צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה
כל הככתוב הזה לא מובן לי, מה הפירוש של הפסוק, ומה הוא בא להביע? ואין הוא קשור?
יש כאן שני בחינות, המשפט הוא השליטה של המלך על העם, והסידור של כל הכוחות במקומם. ועל כן על ידי המשפט מתגלית בעולם הנהגת 'ה' צבאות' שהוא מולך על צבא רב ומנהיג את כל בני העולם על מקומם. וזה מתקיים במה ש'כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון'.
- ובזה הוא 'מתגבהה' כי הגבהות היא היכולת להתרומם על העם ולהנהיג אותו מלמעלה.
ומאידך, עוד חלק במשפט, המעיד על יכולת הקב"ה הנעלית מעל חוקי המשפט עצמם, זה יכולתו לדון על פי צדקה, וכעין מאמר חז"ל 'אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה', כי הקב"ה בכח היותו מרומם וקדוש מעל מערכת המשפט ואינו כפוף לה, על כן יש ביכולתו לדון גם בצדקה. וז"ש והא-ל הקדוש נקדש - מתגלית לעיננו קדושתו ופרישותו מעל ומעבר לכל כלל והגדרה, במה שהוא עושה צדקה.

וממילא פסוק זה בעצם מבטא את רוממות המלכות במלוא עוצמתה, ואת כל חלקיה, ועל כן הבקשה על מלכות ה' השלימה עוברת דרך שני חלקים אלו, המתגלים גם בכל יום ראש השנה שקודם מלכות ה' השלימה.​
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון