- הודעות
- 40
- תודות
- 110
- נקודות
- 40
בפרשת השבוע נקרא "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם" וכו'
פי' רש"י שויקח קורח הכוונה "לָקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אֶחָד, לִהְיוֹת נֶחֱלָק מִתּוֹךְ הָעֵדָה לְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה. וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "וְאִתְפְּלֵג", נֶחֱלַק מִשְּׁאָר הָעֵדָה לְהַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת".
איתא בגמ' בסנהדרין (ק"ט ע"ב) ויקח קורח אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו. וא"כ מבואר שהייתה לקיחה ממש, ודלא כמו שפי' רש"י שלא היה לקיחה ממש, אלא שנחלק מהעדה, ולכאורה דלא כדברי רש"י.
ותו בגמ' התם מקשינן, אמאי לא אמרינן "בן יעקב". ופרכינן, אמר רב שמואל בר יצחק, שביקש רחמים על עצמו שלא יזכריהו היכא דאיכא מחלוקת. ומקשה בעל האור החיים הקד', דהא עדיין אמאי מזכיר את יצהר, קהת, לוי וראובן. הרי הם אנשים צדיקים, ואמאי נזכירם היכא דהיה מעשה מגונה זה. וא"כ מטעם זה לבדו לכאורה הו"ל למימר, דהשמיט את "בן יעקב", וכי בשביל התפילה שאני?
ובעצם כך שגם דתן ואבירם השתתפו ביחד עם קורח ונהיו לעדתו מסביר רש"י שרק בגלל שהם היו שכניו ושבט ראובן היה קרוב ללוי לכן "אוי לרשע ואי לשכנו". ולכן נגררו אחרי קורח. ובשלמא לפי מה שפי' רש"י שקורח נחלק מתוך העדה א"כ נחלק קודם כל קורח עם סיבה שהרי הוא רצה לכהן כנשיא השבט במקומו של אליצפן בן עוזיאל אך בני רואבן הגיע רק בגלל שאוי לשכנו לכן מובן מהו "ויקח קורח" שלקח עצמו לצד אחד ואח"כ הם נמשכו אחריו כי הם שכניו. אך לדברי הגמ' שאמר שלקח לעצמו מקח טעות א"כ כל אחד ואחד לקח לעצמו מקח טעות והו"ל למימר "ויקחו" ולא ויקח.
והנה ב"דעת זקנים" כתב בשם המדרש להסביר בגמ' שם שהסיבה ששבט ראובן הצטרפו היה זה בגלל שהם אמרו יש לנו חלק בכהונה שהרי אנחנו בכורים וכו'. ודבריו ביותר יצטרכו ביאור הרי א"כ ודאי דהו"ל למימר "ויקחו" שהרי כולם לקחו ביחד ונמלכו ביחד על עצה אחת שרוצים לכהן ככהנים ונשיאים.
וברמב"ן הקשה על רש"י מהמדרש שנאמר שאין ויקח אלא שהלב פילג אותו לעבור על חוקת ה' ולהתנגד למ"ר.
והנראה בזה שבאמת האי דאמרינן ויקח הכוונה על הלב שהלב לקח את קורח לעבור על מצוות ה' וחוקתיו וע"י כך שקורח הקשיב לעצת הלב נחלק מן העדה ונגרם שלקח מקח רע לעצמו. וא"כ מה שדתן ואבירם השתתפו היה זה משום שאוי לרשע ואוי לשכנו ומשכך הצליחה עצת הלב לגרום לכך שגם השכנים של קורח יתערערו ויעורערו על כך שלהם מגיע הכהונה ולא לאהרן הכהן. וא"כ ודאי שמי שלקחם הוא ניהו הלב והוא לקח את קורח ואחריו את בני ראובן כולם בעצה אחת כנגד משה רבינו וממילא גם על הקב"ה שהרי כל החולק על רבו כחולק על השכינה. ולכן לא שייך לומר ויקחו כלל.
לפיכך אתי שפיר האי דאמרינן בגמ', שאמאי לא הזכירו ליעקב אבינו, בגלל תפילתו. ואמרינן בגמ' בתענית איזהו היא עבודה שבלב, הוי אומר זו תפילה. וא"כ כנגד עצת הלב מועילה רק תפילה, שהלב כוחו גדול וחזק, כמו שראינו שלקח אחריו, קריאי העדה אנשי שם. ולכן לא מועיל רק ליהות אנשים יראים וצדיקים, כמש"כ האוה"ח. אלא, צריך להתפלל על כך, שינצל מכל מקום שהלב גורם מחלוקת, וזה רק ע"י הגורם, נגד המחלוקת שנגרמת ע"י הלב, וזהוי עבודה שבלב, שהיא תפילה.
פי' רש"י שויקח קורח הכוונה "לָקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אֶחָד, לִהְיוֹת נֶחֱלָק מִתּוֹךְ הָעֵדָה לְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה. וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "וְאִתְפְּלֵג", נֶחֱלַק מִשְּׁאָר הָעֵדָה לְהַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת".
איתא בגמ' בסנהדרין (ק"ט ע"ב) ויקח קורח אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו. וא"כ מבואר שהייתה לקיחה ממש, ודלא כמו שפי' רש"י שלא היה לקיחה ממש, אלא שנחלק מהעדה, ולכאורה דלא כדברי רש"י.
ותו בגמ' התם מקשינן, אמאי לא אמרינן "בן יעקב". ופרכינן, אמר רב שמואל בר יצחק, שביקש רחמים על עצמו שלא יזכריהו היכא דאיכא מחלוקת. ומקשה בעל האור החיים הקד', דהא עדיין אמאי מזכיר את יצהר, קהת, לוי וראובן. הרי הם אנשים צדיקים, ואמאי נזכירם היכא דהיה מעשה מגונה זה. וא"כ מטעם זה לבדו לכאורה הו"ל למימר, דהשמיט את "בן יעקב", וכי בשביל התפילה שאני?
ובעצם כך שגם דתן ואבירם השתתפו ביחד עם קורח ונהיו לעדתו מסביר רש"י שרק בגלל שהם היו שכניו ושבט ראובן היה קרוב ללוי לכן "אוי לרשע ואי לשכנו". ולכן נגררו אחרי קורח. ובשלמא לפי מה שפי' רש"י שקורח נחלק מתוך העדה א"כ נחלק קודם כל קורח עם סיבה שהרי הוא רצה לכהן כנשיא השבט במקומו של אליצפן בן עוזיאל אך בני רואבן הגיע רק בגלל שאוי לשכנו לכן מובן מהו "ויקח קורח" שלקח עצמו לצד אחד ואח"כ הם נמשכו אחריו כי הם שכניו. אך לדברי הגמ' שאמר שלקח לעצמו מקח טעות א"כ כל אחד ואחד לקח לעצמו מקח טעות והו"ל למימר "ויקחו" ולא ויקח.
והנה ב"דעת זקנים" כתב בשם המדרש להסביר בגמ' שם שהסיבה ששבט ראובן הצטרפו היה זה בגלל שהם אמרו יש לנו חלק בכהונה שהרי אנחנו בכורים וכו'. ודבריו ביותר יצטרכו ביאור הרי א"כ ודאי דהו"ל למימר "ויקחו" שהרי כולם לקחו ביחד ונמלכו ביחד על עצה אחת שרוצים לכהן ככהנים ונשיאים.
וברמב"ן הקשה על רש"י מהמדרש שנאמר שאין ויקח אלא שהלב פילג אותו לעבור על חוקת ה' ולהתנגד למ"ר.
והנראה בזה שבאמת האי דאמרינן ויקח הכוונה על הלב שהלב לקח את קורח לעבור על מצוות ה' וחוקתיו וע"י כך שקורח הקשיב לעצת הלב נחלק מן העדה ונגרם שלקח מקח רע לעצמו. וא"כ מה שדתן ואבירם השתתפו היה זה משום שאוי לרשע ואוי לשכנו ומשכך הצליחה עצת הלב לגרום לכך שגם השכנים של קורח יתערערו ויעורערו על כך שלהם מגיע הכהונה ולא לאהרן הכהן. וא"כ ודאי שמי שלקחם הוא ניהו הלב והוא לקח את קורח ואחריו את בני ראובן כולם בעצה אחת כנגד משה רבינו וממילא גם על הקב"ה שהרי כל החולק על רבו כחולק על השכינה. ולכן לא שייך לומר ויקחו כלל.
לפיכך אתי שפיר האי דאמרינן בגמ', שאמאי לא הזכירו ליעקב אבינו, בגלל תפילתו. ואמרינן בגמ' בתענית איזהו היא עבודה שבלב, הוי אומר זו תפילה. וא"כ כנגד עצת הלב מועילה רק תפילה, שהלב כוחו גדול וחזק, כמו שראינו שלקח אחריו, קריאי העדה אנשי שם. ולכן לא מועיל רק ליהות אנשים יראים וצדיקים, כמש"כ האוה"ח. אלא, צריך להתפלל על כך, שינצל מכל מקום שהלב גורם מחלוקת, וזה רק ע"י הגורם, נגד המחלוקת שנגרמת ע"י הלב, וזהוי עבודה שבלב, שהיא תפילה.