בניהו

משתמש רשום
gemgem
הודעות
42
תודות
78
נקודות
28
מנסה להבין לעומק את דברי המשנה:

במסכת אבות פרק ג משנה יז:
הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב, אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:

שאלתי היא, הרי חכמה הוא דבר מופשט, ואיך ניתן לקחת דבר מופשט ולהקביל אותו למשהו מעשי וממשי, (=המעשים), ואז לשקול ביניהם?
 
שאלתי היא, הרי חכמה הוא דבר מופשט, ואיך ניתן לקחת דבר מופשט ולהקביל אותו למשהו מעשי וממשי, (=המעשים), ואז לשקול ביניהם?
החכמה אם כי יש בה רובד שורשי מופשט, הרי שכל הוויתה ומטרתה הוא חיבורה אל עולמו הפנימי של האדם ואל הכוחות המעשיים שבו, ועל כן יציבותה וקביעתה בנפש תלויה כפי המעשה שהאדם עושה ומוציא אותה מכח אל הפועל.

לכן המשילו חז"ל את המעשים בתור 'שורשי האילן', כי אין התורה - עץ החיים - מתקיימת באדם אם היא לא נאחזת בכל כוחות נפשו, ורק מי שמעשיו מרובים מחכמתו אות הוא שהחכמה חדרה על עמקי נפשו הארצית והתפשטה בכל כוחותיו, ורק מי שנתקיימו בו דברי חז"ל 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה', גם התלמוד עצמו נחקק בתוכו.​
 
החכמה אם כי יש בה רובד שורשי מופשט, הרי שכל הוויתה ומטרתה הוא חיבורה אל עולמו הפנימי של האדם ואל הכוחות המעשיים שבו, ועל כן יציבותה וקביעתה בנפש תלויה כפי המעשה שהאדם עושה ומוציא אותה מכח אל הפועל.

לכן המשילו חז"ל את המעשים בתור 'שורשי האילן', כי אין התורה - עץ החיים - מתקיימת באדם אם היא לא נאחזת בכל כוחות נפשו, ורק מי שמעשיו מרובים מחכמתו אות הוא שהחכמה חדרה על עמקי נפשו הארצית והתפשטה בכל כוחותיו, ורק מי שנתקיימו בו דברי חז"ל 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה', גם התלמוד עצמו נחקק בתוכו.​
יש בדבריו מן הסתירה פתח הוא כי יש בה אך רובד שורשי מופשט וסיים בכך שהוויתה ומטרתה הוא חיבורה על עולמו הפנימי
סתירה משולשת מן התחילה כלומר אך רובד ולהמשך שכל כולה מלבד מטרתה
וב מטרתה והוויתה אשר הם צמד אשר לא ילכו יחדיו בלתי אם נועדו ועתה לא נועדו
וג התיאור של החכמה כדבר מופשט חורץ הוא משפטו באשר להיות החכמה החכמה עצמה ולא תפיסת האנוש בה
ואנכי סבור כי עיקרה של חכמה הוא תפיסתו של אדם בה מה שהיא מציורת בנפשו ובאמור חז"ל כי החכמה עם מעשה היא באה כרוכה אל עולמו הפנימי ל האדם יכוונו על התקיימותה באדם במושלם בכל הוויתו ואינה אות על כך כי אם היא היא ענינה של חכמה - חכמת האנוש או חכמת נושאה .
 
הרב @בן פטורא אני מקווה שאני מבין את שאלותיך כראוי, אבל לגופו של ענין דקדקתי בלשוני היטב, ואנסה לבאר באריכות.
יש בדבריו מן הסתירה פתח הוא כי יש בה אך רובד שורשי מופשט וסיים בכך שהוויתה ומטרתה הוא חיבורה על עולמו הפנימי
סתירה משולשת מן התחילה כלומר אך רובד ולהמשך שכל כולה מלבד מטרתה
הנה התורה בבריאתה הראשונה עיקרה היה חכמה מופשטת, ועל זה אמרו חכמים כי 'התורה קדמה לבריאת העולם' אשר התוכן הכלול בזה כי החכמה במהותה היא קיימת קיום עצמי גם בלא קיום העולם - היינו מופשטת.
אבל לאחר מכן כאשר נבראה הארץ, הארץ עצמה נבראה בתבנית החכמה וכל חוקי וכוחות הטבע הם כוחות החכמה שיצאו לפועל, וכמאמר הכתוב 'בחכמה יסד ארץ' וכיוצא בזה מקראות רבים. ואמרו חז"ל (בר"ר א) כי הביט הקב"ה בתורה וברא את עולמו.
וגם האדם נברא בחכמה, ועל זה תיקנו חכמינו 'אשר יצר את האדם בחכמה'.

והנה זה ברור כי גם אחר הבריאה נשאר עדיין כח עצמי בחכמה שהיא חכמה מופשטת ואין קיומה תלוי בקיום העולם, אלא העולם הוא ההוצאה מכח אל הפועל של החכמה, אבל מכל מקום היא כבר מתגלית גם בעצם הווית העולם.

והנה מראש הייתה מטרת החכמה לצאת אל הפועל, ולא להישאר מופשטת, כמבואר במאמר חכמים (ברכות יז.) 'תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים' כי גם כאשר הייתה החכמה מופשטת, מכל מקון עיקר בריאתה היה למכן תצא מכח אל הפועל, ותתגלה במעשים.

ובפועל, איך שהחכמה מתגלית לנו - היינו הוויתה, זה בעצם יציאתה לפועל בעולם ובאדם, כי זה עיקר התפיסה שלנו בה לפי ערכנו, בלי לסתור את העובדה שמקור יניקתה הוא משורשה המופשט - רובד שורשי מופשט. ומכל מקום גם שורש החכמה המופשטת עיקרה ומטרתה הוא רק למען 'תשובה ומעשים טובים'.​

מקווה שהדברים התבארו, ולא הסתבכו יותר...
וב מטרתה והוויתה אשר הם צמד אשר לא ילכו יחדיו בלתי אם נועדו ועתה לא נועדו
אשמח להסבר כוונתך.
וג התיאור של החכמה כדבר מופשט חורץ הוא משפטו באשר להיות החכמה החכמה עצמה ולא תפיסת האנוש בה
ואנכי סבור כי עיקרה של חכמה הוא תפיסתו של אדם בה מה שהיא מציורת בנפשו ובאמור חז"ל כי החכמה עם מעשה היא באה כרוכה אל עולמו הפנימי ל האדם יכוונו על התקיימותה באדם במושלם בכל הוויתו ואינה אות על כך כי אם היא היא ענינה של חכמה - חכמת האנוש או חכמת נושאה .
חושבני כי לפי מה שביארתי לעיל, דבריך כלולים בדבריי. וכוונתי הייתה כי אם היא חודרת אל האדם אות כי החכמה המופשטת - שהיא השורש של כל בנין החכמה - הגיע אל תכליתה ויצאה מכח אל הפועל לגמרי.

אני מקווה שהשפה שלנו מסתדרת אחת עם השניה...
 
מיראת ההסתעפות אשאל רק שאלה אחת מה הכוונה אות כי החכמה המופשטת
שורש החכמה שקיומה הוא מעל למציאות העולמית, ועליה אמרו חז"ל ש'קדמה התורה לעולם'. - התפשטה במציאות העולמית עצמה והתגלתה בה.
 
אם כן מעולם לא נחלקנו כביכול אך אשוב ואטען כי החכמה אשר אתה מדבר עליה מעולם לא הייתה נושא מלבד לדעת אריסטו אשר חשב כי השכל הוא אינו כוח בגוף וכבר נחלק עליו רבינו משה ומעולם לא דיבר בה אדם כי אם בהבחנה הספיצפית של חכמת התורה אל מול חכמת חיצונית שאף הן בעיקרם מופשטות אך המכוון הוא על החכמה המצוירת בנפש ולא כתכלית או מטרה
 
אם כן מעולם לא נחלקנו כביכול
גם אני נוטה לכך
אך אשוב ואטען כי החכמה אשר אתה מדבר עליה מעולם לא הייתה נושא מלב לדעת אריסטו אשר חשב כי השכל הוא אינו כוח בגוף וכבר נחלק עליו רבינו משה
אשמח להרחבת דבריך, או לציון מראה מקום, כי אני רגיל להביט על ענין החכמה בדרך מסוימת ולא ברור לי למה התכוונת.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון