ברמב''ם פ''ב מתשובה הי''א החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש ממנו מחילה מביא עשרה בנ''א ומעמידן על קברו ואומר בפניהם חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך וכו'
וצ''ב גדר בקשת המחילה ממי שכבר מת, הלא אינו יכול לענות לו אם הוא מוחל או לא?
לכאו' יש במחילה שני ענינים, האחד הוא דבר שנצרך מצד החוטא, שבעצם בקשת המחילה, הכניעה למי שנפגע ממנו, היא עצמה מהווה תיקון מסוים לחטא.
ויש גם צד שני, שבו נפעלת פעולת מחילה מצד הנפגע, ועל ידי מחילתו נעקר שורש הבעיה, כי מי שחטאו כנגדו העביר על העוון.
[נראה כי שני חלקים אלו הם נכללים במאמר חז"ל (ילקוט שמעוני נ"ך רמז שנח) 'שאלו לתורה חוטא מה עונשו א"ל יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו, א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו'. והיינו כי כי התורה היא מערכת הכללים של עצם תיקון החטא, ורק על ידי הבאת האשם, ופעולת הכניעה לפני הבורא, בא האדם לידי תיקון עצם החטא שהוא הפגיעה בכבוד צור העולמים, זה מצד התורה. אבל הקב"ה יש לו תשובה אחרת 'יעשה תשובה' גם בלא ריבוי פעולות, גם בלי הבאת אשם, על ידי הקשר שבין הבורא לנברא יכול הצד הנפגע כביכול - הקב"ה, להחליט שהוא מעביר את האשמה].
וממילא לעניננו, אדם שנפטר יש אכן חיסרון מצד מחילתו, אבל עדיין יש ענין מצד החוטא לנסות לתקן את עצם החטא, בכך שהוא ישיב את הכבוד והזלזול שנעשה במעשיו, על ידי בקשת מחילה על קבר הנפגע.
ובזה כמדומה יש גם לבאר את שאלתך באשכול מקביל, מה הענין של בקשת המחילה ג' פעמים, ולכאורה הענין הוא כי כך ראוי מצד החוטא שיעשה לנסות לתקן העוול, וג' פעמים שיערו חז"ל שזה פיוס ראוי, ולאחר מכן מצד מעשי האדם אין מה להוסיף בזה, אבל מחילה שנעשית בלי ריצוי מצד הצד הנפשע היא חלקית, ולכן גם אם לחוטא נתכפר מעט במעשיו ולא מוטל עליו עוד, בודאי שאין תשובתו מקובלת לגמרי כל עוד לא ישלים הנפגע את חלקו.
הדברים קצת מחודשים, והם במהלך בחינה אצלי, אבל יש בהם כיוון בענין.
