אז מה המניעה מלומר שהם לא הבינו גם עניינים בתורה, על הנגלה והנסתר שבה?ממש לא.
ודאי שבכל אות ותג בתורה ישנם סודות גדולים.
בשם הגר"א ידוע שחסורי מחסרא זה בגלל ניגון המשנה,
אבל ודאי שיש בזה סודות, מדוע החליטו התנאים לכתוב כך.
מדוע החליטו רבינא ורב אשי להשאיר את כל ההו"א שבגמ', גם הדחוקות ביותר?
ודאי שבכל מילה בגמ' יש סודות גדולים,
אבל יש פשט.
ובפשט סמכו חז"ל על חכמת המחקר של זמנם,
ואם היא נתבררה כלא נכונה, אין בזה פגם כלל.
אלא שיסוד בלימוד התורה - שבכתב ושבע"פ - הוא האמונה שהיא חפה מטעויות, מתוקף היותה חכמת ה' שמתלבשת בדברי התנאים והאמוראים, הגאונים והראשונים, האחרונים ואחרוני התלמידים - באם רק הדברים מבוססים ומיושרים ע"פ כללי התורה, ואם נקבעה כחלק מהתורה סוגיא כמו זו שבנידה כג לדוגמה, מובן ששורה בה חכמת ה' שלא בערך לשכל אנוש כמו בכל חלק אחר שבתורה.
