בתביעת משתרשי מצינו גבי אנסו בית המלך גרנו דאמרינן שמשתרשי ליה וחייב,
וכבר כתב הקצוה"ח שבזה דדוקא יש טענת הייתי מתענה כיון שיסוד חיובו אינו על מה שהוא נהנה מחברו כמו בנהנה,
אלא על מה שנחסר ממנו וקיים אצלו, וע"ז אמר ליה הקיום של הממון שלי לא תלוי בהתחסרות ששלך כי הייתי מתענה,
וביאר הגרש"ש בסוגיא שם שהכוונה היא שעיקר המחייב הוא שאני חסכתי לך את הממון,
והיינו דאני נתחסרתי ובזה נתקיים הממון שלך, וע"ז הוא תובע ממוני גבך כמו בהלוואה שהוא תובע את ממונו,
שנחסר ממנו ובזה הורווח חברו זה תביעתו גם במשתרשי, וממילא בהייתי מתענה פטור,
משא"כ בנהנה אין טענת הייתי מתענה כיון שלעולם התביעה היא על מה שיש לך ההנאה ממני,
והנאה זה דבר שלעולם יש לך גם אם אין אתה מוכרח לזה, משא"כ בתביעת משתרשי