משורר העצב -
לבוש קרעים, כהה עור ומדים,
ראיתיהו, באישון ליל, בצל לבנה,
ופיו פעור היה, וראשו נשוא השמימה,
ויקונן קינתו - הא הא, קינים והגה,
בכ ב אותיות, ודמעות בוערות, מלא הטנא,
יגישה לקראתי, ישאג שאגה,
"קחה בן אדם קחה"
יניפה מעלה ומטה,4 פינות,
ועשנם יעלה, כנד ,ויסתיר הראות,
ויהי חושך, אפילה, ועיניו הבורקות,
בכאב ודמע, יאירו כזוג גחליליות,
יאירו, אך לרגע, ושוב יכוסו דוק,
אך אורם אור הפתע,
החל לפרכס כזנב לטאה,
וישמור חוק,
שם לו התנא
המתים להחיות
ויחל לנוע
ויתלה באמצע הרקיע
ויחדל להחשות
להטמן בנבכי סנה נגוע
ובין עליו להתחבאות
אהוב העצב על שם האמת
החבויה בו הטמונה בקמט
בנפתולי העצב בעקמומית היגון
בחדרי משכיותיו הרחק מההמון
זורח מאיר אור האמת
לבוש קרעים, כהה עור ומדים,
ראיתיהו, באישון ליל, בצל לבנה,
ופיו פעור היה, וראשו נשוא השמימה,
ויקונן קינתו - הא הא, קינים והגה,
בכ ב אותיות, ודמעות בוערות, מלא הטנא,
יגישה לקראתי, ישאג שאגה,
"קחה בן אדם קחה"
יניפה מעלה ומטה,4 פינות,
ועשנם יעלה, כנד ,ויסתיר הראות,
ויהי חושך, אפילה, ועיניו הבורקות,
בכאב ודמע, יאירו כזוג גחליליות,
יאירו, אך לרגע, ושוב יכוסו דוק,
אך אורם אור הפתע,
החל לפרכס כזנב לטאה,
וישמור חוק,
שם לו התנא
המתים להחיות
ויחל לנוע
ויתלה באמצע הרקיע
ויחדל להחשות
להטמן בנבכי סנה נגוע
ובין עליו להתחבאות
אהוב העצב על שם האמת
החבויה בו הטמונה בקמט
בנפתולי העצב בעקמומית היגון
בחדרי משכיותיו הרחק מההמון
זורח מאיר אור האמת