לימוד מנותק מההלכה

[א. ל.]

אחדד שוב:
ברור שמדובר בטעות, אפילו בטעות חמורה!
אבל טעות לא מפריכה בן אדם!
מה תעשה בפעם הבאה? תחליט לבד האם לגשת אליו או לא.
בעיני, ובהדגשה, ככל שציטוט המעשיות היה מדויק, ר"מ שעונה שבז"נ צריך 'נקי', כלומר, הוא דייק באותו רגע את הביטוי והמציא הלכה, אין זה שום זכרון! זו המצאה! כי הרי בז"נ צריך להיות נקי וכך גם לא בז"נ. אין דם האוסר בז"נ יותר מאשר בשאר זמנים.

לחץ כדי לכווץ...

הכל היה משובש אצל אותו ר"מ שטעה מזכרונו מהשיעורים של המדריך (מה הוא נוהג בבית ה' ירחם) וחילק חילוק גס בין כתמים שצריך גריס וכו' לבדיקה בז"נ שצריך שתהיה נקיה ושייך מראה לבדיקה.
לא התכוונתי ליותר מזה ואכמ"ל.

 

[כמעיין המתגבר]

ישנם כאלו שיודעים לחלק בין דברים אבל לא למדו הרבה גמרות כדי שיהיה להם את הסברא במה ראוי לחלק ובמה לא ראוי לחלק. הגרש"ז אויערבך התבטא על תופעה זו: 'שען זה לא מי שיודע לפרק שעון'!

 

[נהר מעדן]

לימוד הלכה ולימוד גמ' הם שני דברים נפרדים.

לחץ כדי לכווץ...

למדתי זמן באחד הישיבות שהיו סדר לימוד גמרא וסדר לימוד הלכה, ושניהם היו שוים לגמרי, כי בסדר לימוד הגמרא, למדו הגמרא עם כל הראשונים, וכל האחרונים, עד להלכה למעשה, כדי להבין באמת מסקנת הסוגיא. ובסדר לימוד השו"ע התחילו מסוגיית הגמרא, ולמדו כל הראשונים ואחרונים, עד שהגיעו לידי הלכה למעשה. וממש לא היו שום חילוק למעשה בין שני הסדרים.
אבל בכל שאר הישיבות שלמדתי, ואפילו בכוללים, לא היו זו הדרך. לימוד הגמרא היה להגדיר כל סוגיא על גדריה, ולדייק ולהבין שורש הסוגיא, ולא היה שום נפקותא להלכה. ולימוד השו"ע הוא לדעת מקופיא סוגיית הגמרא, והעיקר לברר את המעשה אשר יעשון.
אבל למעשה לבי נוטה לומר, שבאמת אין שום חילוק לבין הלכה לגמרא, ואי אפשר לדון בלי לימוד יסודי בסוגיית הגמרא, ואי אפשר להגדיר ולומר סברות בגמרא אם זה אינו נוגע להלכה.

 

[המכבד את הבריות]

ואי אפשר להגדיר ולומר סברות בגמרא אם זה אינו נוגע להלכה.

לחץ כדי לכווץ...

זאת למה?

 

[נהר מעדן]

זאת למה?

לחץ כדי לכווץ...

לא כתבתי די מבורר.
כוונתי היתה, שאם הסברא לא מדיוק להלכה, וכפי החקירות והסברות שמדברים בלימוד הגמרא, יוצא שהדינים המה שני גדרים אחרים, אבל בהפוסקים מוכח שזה דבר אחד, ואין שום חילוק ביניהם, עכ"ח שכל הלימוד הוא שלא אליבא דאמת, ועל כן צריכים לשלב בין הגמרא ולראות אם זה מתאים ומסודר גם לפי הבנת הפוסקים למעשה, ואז ינצלו מטעיות.

 

[יושב אהל]

ראוי לציין דברי המאירי בהקדמתו
"וכלל אומר לך, ומחסדך אל תבוז אליו,
והוא, שכל מי שלא יחוש לידיעת פסק הענין לא יעלה בידו בהרבה מקומות אמתת הפירוש, וגם הוא לא יתעמל בזה.
וחי השם. הרבה פעמים קרה על סוגית ההלכה והייתי חושב שכונתי בה לביאור אמתי, וכשהייתי מחפש לידיעת הפסק בספרי המחברים הקדמונים בפסקיהם. ויותר בספרי הרב ז"ל אשר היו לי מכוש אחרון וסוף הוראה לכל החבורים המחברים דרך פסק, הייתי מרגיש בעצמי שלא היה ביאור הסוגיא עולה בידי כהוגן.
ולולי כי היה זה אריכות רב וכולל ביאור הלכה פרטית ואין זה מענין פתיחה, הייתי מראה לך זה עין בעין, אלא שאיני רואה צורך בזה כלל, והוא נראה לעין לכל משכיל בכמה מקומות חדל לספור, עד אשר לא תבחן מעלת חבוריו ופירושיו ותכלית שלמותם על דרך האמת רק למי שישתדל לראות בהם כל ענין וענין על סדר הגמרא אחרי עברו על הסוגיא וראותו מה שנתפרש בה, ואם הוא עמל גדול לא ישוער, עד שממנו נולד על זה התרשלות למתלמדים מהביט זולתי במכוון הספר אשר בו ההשתדלות כמו שזכרנו":