בסנהדרין נז: דורש רבי ישמעאל מהפסוק "שופך דם האדם באדם" שבן נח נהרג אף על הריגת עובר.
ומאידך, בישראל אין חיוב מיתת בית דין על הריגת עובר. לכאורה צריך להבין כיצד הדבר מתיישב עם הכלל בסנהדרין נט. שאין דבר שמותר לישראל ואסור לבן נח.
בפשטות יש לומר שהכלל נאמר על איסור והיתר, ולא על חומר העונש. גם בישראל הדבר אסור, אלא שאינו חייב עליו מיתה. אבל לפי זה יש לברר מה מקור האיסור בישראל, ומה גדרו.
האם הלימוד של "האדם באדם" מגלה שגם עובר בכלל איסור שפיכות דמים, ורק חיוב המיתה מיוחד לבני נח, או שבישראל האיסור הוא מגדר אחר?
ומאידך, בישראל אין חיוב מיתת בית דין על הריגת עובר. לכאורה צריך להבין כיצד הדבר מתיישב עם הכלל בסנהדרין נט. שאין דבר שמותר לישראל ואסור לבן נח.
בפשטות יש לומר שהכלל נאמר על איסור והיתר, ולא על חומר העונש. גם בישראל הדבר אסור, אלא שאינו חייב עליו מיתה. אבל לפי זה יש לברר מה מקור האיסור בישראל, ומה גדרו.
האם הלימוד של "האדם באדם" מגלה שגם עובר בכלל איסור שפיכות דמים, ורק חיוב המיתה מיוחד לבני נח, או שבישראל האיסור הוא מגדר אחר?