במדרש על "כי מלאה הארץ חמס" מבואר שהיו נוטלים מאדם פחות משוה פרוטה, וכל אחד היה נוטל מעט עד שלא נשאר בידו כלום, באופן שלא היה יכול להוציא מהם בדין.
וצ"ע, הרי בסנהדרין נז. מבואר שבן נח מוזהר גם על גזל פחות משוה פרוטה, ובני נח אינם בני מחילה. אם כן, מה הועילה להם הנטילה בפחות משוה פרוטה?
אפשר לחלק בין חיוב על עבירת הגזל לבין האפשרות להוציא את הממון בדין. אלא שגם זה צריך ביאור: מדוע לא יוכל הנגזל לתבוע את שלו, והרי כלפי בן נח גם פחות משוה פרוטה נחשב גזל?
האם המדרש מתאר את הדין שנהגו בו בפועל, אף שלא היה כדין, או שיש כאן חילוק בגדרי גזל והשבה בבני נח?
וצ"ע, הרי בסנהדרין נז. מבואר שבן נח מוזהר גם על גזל פחות משוה פרוטה, ובני נח אינם בני מחילה. אם כן, מה הועילה להם הנטילה בפחות משוה פרוטה?
אפשר לחלק בין חיוב על עבירת הגזל לבין האפשרות להוציא את הממון בדין. אלא שגם זה צריך ביאור: מדוע לא יוכל הנגזל לתבוע את שלו, והרי כלפי בן נח גם פחות משוה פרוטה נחשב גזל?
האם המדרש מתאר את הדין שנהגו בו בפועל, אף שלא היה כדין, או שיש כאן חילוק בגדרי גזל והשבה בבני נח?