- מתחיל חוט נדיב לב
- תאריך התחלה
אלמנה עם 8 יתומים: הרב שלמה ברוך בלוי הלך לעולמו - אמס MS
מארצות הברית הגיעה הידיעה המרה על פטירתו של הרה"ח רבי שלמה ברוך בלוי ז"ל, בן 55, מחשובי קהילת חסידי ברסלב באשדוד. השאיר את אלמנתו עם 8 ילדים
www.emess.co.il
מכריו מספרים על מסירות נפשו העצומה בראש השנה האחרון, כאשר על אף חולשתו הגדולה והמחלה שקיננה בגופו, התעקש בכל נימי נפשו שלא לוותר על הקיבוץ הקדוש, ובכוחותיו האחרונים ממש עשה את הדרך המייגעת לאוקראינה והגיע לציון הקדוש של רבי נחמן מברסלב בעיר אומן שבאוקראינה.
עם היוודע דבר הסתלקותו, מקבל אחד ממכתביו, שנכתב לפני מספר שנים, משמעות מטלטלת במיוחד.תחת הכותרת "המחשבה האחרונה בחיים", כתב רבי שלמה ברוך זצ"ל רשימה אישית ונוקבת, שבה ניסה להתבונן ברגע שבו האדם נפרד מן העולם. לא מתוך ידיעה על העתיד הצפוי לו, אלא מתוך רצון להבין כיצד המחשבה על יום המיתה יכולה לשנות את חייו של האדם בעודו בחיים.
במכתבו, שנפתח במילים "קצת לא נעים לי לדבר על זה", הוא מבקש מקוראיו לדמיין את הרגע האחרון: מה תהיה המחשבה שתעבור בראשו של האדם כאשר יבין שכל מה שהיה יכול לעשות כבר מאחוריו? האם תהיה זו תחושת החמצה? חרטה? או אולי ההבנה שהזמן לתקן היה כאן, בעולם הזה?
בהמשך הדברים הוא מתאר את הנשמה הנפרדת מן הגוף, את העמידה הצפויה לפני בורא עולם ואת ההכרה בכך שהחיים אינם אלא הכנה לאותו רגע.
אך המכתב אינו מסתיים בפחד מפני המוות. להפך: מתוך ההתבוננות הזו מגיע המשפיע למסקנה מעשית, שלפיה אין להמתין ליום האחרון כדי לערוך חשבון נפש. יש להתחיל כבר עכשיו.
"אולי לא כדאי לחכות ליום העמוס ההוא", כתב אז, והציע להקדיש רגעים יומיים למחשבה על תכלית החיים, בטרם יהיה מאוחר מדי.
היום, כשהמשפיע עצמו כבר איננו בין החיים, קשה לקרוא את השורות הללו מבלי להתרגש. האיש שביקש לדמיין את המחשבה האחרונה, ושאל את קוראיו מה יחשבו ברגע הפרידה, הותיר אחריו מילים שהפכו כעת למעין צוואה רוחנית - אף שלא נכתבו ככזו.
בסיום המכתב בחר רבי שלמה ברוך זצ"ל להיפרד מקוראיו באיחול לחיים ארוכים: "שתאריכו ימים".
להלן המכתב המלא, כפי שכתבו בשעתו, ללא שינוי:
המחשבה האחרונה בחיים
– רשימה סהרורית הנושקת לתכריכיו של מת –קצת לא נעים לי לדבר על זה, אבל נראה שזה דבר מאד אנושי.
אומרים שיבוא יום מסויים בו אנו מתים.
נכון?
והיום הזה… הוא בעצם יום כמו כל הימים, כמו היום, כמו אתמול וכמו מחר… שבסופו של יום, בעיצומו או בכלל בתחילתו, אנחנו פשוט עוזבים עולם.
עולם שלם, שכה התרגלנו אליו.
וכמו בכל יום, גם אז, נחשוב, נהרהר, נתלבט, נתחרט, נהפוך במוח ובלב… על דברים שהיו ועל אלו שלא היו.
מה שאכפת לי לדעת, עכשיו. וזה ממש קריטי בשבילי:
מה תהיה המחשבה האחרונה בחיים?
אני רוצה להתחבר למחשבה ההיא, מנסה לחשוב אותה כעת, עכשיו… אולי היא תהיה יותר אפקטיבית הרגע, ולא רגעים ספורים לפני הקבורה?
נראה לי שהמאפיין של המחשבה ההיא יהיה חרטה עולמית, משהו אדיר שישטוף את כל ישותי, אביט על כל חיי כחלוף נוף בחלון האוטובוס, אדמיין שזה נגמר כבר, שאי אפשר עוד לתפוס כלום, הכל נחלת העבר, עבר לגמרי… ואין עוד תקוה.
התקווה, השאיפה, הייחול מסתבר היא פריבילגיה של אנשים חיים ולא של מתים. שם, בעולם העליון, אין הזדמנות חוזרת… כאן ועכשיו, זה עולם התיקון והמעשה.
מעניין לחשוב בראש של עטוף תכריכין, המביט בעיני נשמתו על ההיפרדות מהגוף הכובל והמגביל, בשיוט הנשמתי שלו, הוא לבטח משקיף על עולם הגשם בעצב-מה, תחושת החמצה של פספוס ממלאת את משק כנפי שוטטותו רואה את הציבור אָבֵל על נסיעתו הלאה, ומתפלא על השטות של בני העולם המכירים בעדיפותו של עולם השקר.
השורש של החיים הוא הידיעה על משמעותם.
ככל שאנו מתבגרים, אנו חווים יותר ויותר את תחושת העדר פתרון חידת החיים… משמעותם, תפקידנו בהם וכדו'.
ביום בו ניטלת מאתנו הבחירה, אנו שוכבים המומים מול עיקשותה של האנושות להיות עצמאית בעולם שמציאותו היחידה היא מציאותו של השם…
חלק מהיכולות שלנו לבחור, היא יכולתנו לחירות מחשבתית, גם המחשבה ה'מתית' שבחרתי לחשוב בה, היא מתנת בחירתנו כאנשים. לא לחשוב רק בכיוון המקובל, של מילוי סיפוקים וצרכים, מותר קצת להרהר ביום הפרידה.
יום בו האמת מתפשטת ממחלצות הכזב.
וזה עוד לא הכל.
החיים האמיתיים מתחילים שם בעולם הגמול! אחרי בדיקת המבחן ונתינת הציון על ידי בוחן לב וכליות. מקומנו נקצב על ידי מחולל נשמתנו, המביט אל כל מעשנו, בעבר, בהווה ובעתיד פחד פחדים!
העולם ההוא הוא עולם טוב וטהור. נקי וזך לגמרי. בו נעמוד פנים מול פנים לפני השם יתברך וכל שהותנו כאן, בעולם איסוף הזכויות היא במסגרת ההכנה אל העמידה ההיא, מול כסא הכבוד.
גם תובנה זו מכה בעוז במוחו הרדום של המת.
קשה לי לחשוב, שבעצם, הבכיה על מת, היא אולי השתתפות בכאב ההכרה הזה שהוא יעמוד או טו טו לפני המלך, ששלח אותו לכשבעים שנות הכנה…
האם לא אכזבנו?
מצאתי לי עצה.
אולי לא כדאי לחכות ליום העמוס ההוא, שעות ספורות לפני שימצו אתי את עומק הדין… זה קצת מסובך!
אולי כדאי להתחיל 'לחיות' כך. לחשוב כך. כמו 'להמית' את עצמי לרגעי מחשבה יומיים, כדי שלא נתחיל לחשוב על המחשבה הזאת רק אז.
כי אולי אז כבר יהיה מאד מאוחר.
נהיה כבר אחרי הכל.
ביום ההוא… אבדו עשתונותיו, אין יכולת לחשוב משהו מועיל, הכל כבר מאחורי.
החיים שלנו הם חידה ארוכה ומתמשכת, כשבכל יום שעובר, אנו מגלים עליהם דברים שלא ידענו בעבר, הנפש הרוחנית הכמהה לפתרון שלא מושג בקלות לא מפסיקה ללמוד… נוכחות הבורא בחיינו היא נוכחות מדהימה בפשטותה ומפליאה בעמקותה. אנשים רבים כל כך – עם מסלול אישי לכל אחד ואחד, כשלכל תחום בחיים התייחסות משלו, ויותר ממענה אחד על שלל התמודדויות שונות ומשונות. כך חי לו אדם בנוה התלאות האישי, כשהוא תר אחר פיסת אושר וצוהל מול נקודת אמת בחייו.
זה למעלה משלושה עשורים מנסה הרב שלמה ברוך בלוי שמאמריו כונסו באתר זה לנגוע באמת הפנימית של החיים, הכתיבה הנוגעת בניצוץ האלוקי שבלבנו, מעצימה את הפשטות שבחיי העומק, ומאדירה את העומק שבחיי הפשטות. המגע הרך בתכנים עמוקים עונה על השאלה הנצחית, האם אכן כולנו יכולים? האם גם היכולות שלי מסוגלות להניע אותי אל התובנה של החיים, שאהיה נוכח בעולמי הקט, שאצעד לבטח במסלולים המאד יחודיים לי ולסביבתי. והתשובה הכנה היא – ברור שכן, אין אדם שנולד ללא ארגז הכלים שיועד בעבורו, והוא אכן מסוגל להשתמש בהם ולחיות חיים נכונים.
תורת ישראל היא תורת חיים, מבעד לפסוקים, לתכנים, לצוויים – נשאגת לה איזושהי קריאה מהדהדת לתיקון העולם, כשהבריאה כולה על תושביה בכל הרבדים הקיימים, הגלויים והנסתרים, מוזנים על ידי העצות המסתתרות בקפלי הפשט, רמז, דרש וסוד – לחיות את החיים הללו בדרך נכונה יותר, קלה ליישום ומתגמלת באורח רציף ועקבי. "פשוט עמוק" מעיר את תשומת לבנו ברוח הפסוק: "האלקים עשה את האדם ישר"…
במאמרים הנפרשים באסופה זו, אנו מגלים… לא חוכמה מיחדת או עומק של ראשונים, וכיוצא באלו. אנו מבקשים רק 'לגעת'… אבל לגעת באמת, ממש לחוש, את כל הנועם הגדול הזה, של הרגשת הנוכחות האלוקית בעולמו של הקדוש־ברוך־הוא.
במלים פשוטות, לא יומרניות ומרחיקות־לכת, הנאמרות בגובה העינים העצומות־למחצה, המסוגלות להציץ באור שעוד לא נכבה, אבל הן כנות, אמתיות, מדוייקות ומבקשות… בין השורות, מסתתרת לה אותה כמיהה נפשית לא־מספקת, להרגיש את השלוה הגדולה של חפצי קרבת אלקים.
להמון סוגיות סבוכות בחיינו, לא נמצא פתרון של ממש, אך אנו יכולים לחוש אותן אחרת מאשר עד כה, לא את המציאות נשנה, אלא את התובנה, לא העולם מעיק כל כך, אלא השפה שלו, שהיא כה בלתי מובנת לפעמים, היא שפתו של ה', הקורא לנו מכל עלה ומכל רגב.
שבעים פנים לתורה, ופני הפשט גם הן פנים! לפשטות היהודית, התמימה מיישרת המבט – עומק ענוג משלה, לנפש היהודית המתגעגעת, רצון כמוס וחבוי, אור הרצון הזה בוהק מפסוקי התורה האלוקית, שאינה סיפורי התרחשויות, ואף לא ספר חוקים 'בלבד', היא דברו של ה' – יוצר הנפש.
הנסיון שלפנינו, לנסות לדבר בדברי תורה כשהחיים שלנו עצמם, עומדים מנגד ומצפים להארה, יכול לגרם חיבור חיובי בינינו לבין האור הזה. אנו יכולים לראות את האבות הקדושים, משה ואהרן ובני ישראל, בחיינו האפרוריים, נצבים חיים וקיימים, מורים ומתוים דרך, "התורה היא נצחית" – קראו לנו צדיקי החסידות במאות ספריהם הקדושים, "לימדו אותה גם בדור האחרון", דור הבירור הגדול.
זה למעלה משלושה עשורים מנסה הרב שלמה ברוך בלוי שמאמריו כונסו באתר זה לנגוע באמת הפנימית של החיים, הכתיבה הנוגעת בניצוץ האלוקי שבלבנו, מעצימה את הפשטות שבחיי העומק, ומאדירה את העומק שבחיי הפשטות. המגע הרך בתכנים עמוקים עונה על השאלה הנצחית, האם אכן כולנו יכולים? האם גם היכולות שלי מסוגלות להניע אותי אל התובנה של החיים, שאהיה נוכח בעולמי הקט, שאצעד לבטח במסלולים המאד יחודיים לי ולסביבתי. והתשובה הכנה היא – ברור שכן, אין אדם שנולד ללא ארגז הכלים שיועד בעבורו, והוא אכן מסוגל להשתמש בהם ולחיות חיים נכונים.
תורת ישראל היא תורת חיים, מבעד לפסוקים, לתכנים, לצוויים – נשאגת לה איזושהי קריאה מהדהדת לתיקון העולם, כשהבריאה כולה על תושביה בכל הרבדים הקיימים, הגלויים והנסתרים, מוזנים על ידי העצות המסתתרות בקפלי הפשט, רמז, דרש וסוד – לחיות את החיים הללו בדרך נכונה יותר, קלה ליישום ומתגמלת באורח רציף ועקבי. "פשוט עמוק" מעיר את תשומת לבנו ברוח הפסוק: "האלקים עשה את האדם ישר"…
במאמרים הנפרשים באסופה זו, אנו מגלים… לא חוכמה מיחדת או עומק של ראשונים, וכיוצא באלו. אנו מבקשים רק 'לגעת'… אבל לגעת באמת, ממש לחוש, את כל הנועם הגדול הזה, של הרגשת הנוכחות האלוקית בעולמו של הקדוש־ברוך־הוא.
במלים פשוטות, לא יומרניות ומרחיקות־לכת, הנאמרות בגובה העינים העצומות־למחצה, המסוגלות להציץ באור שעוד לא נכבה, אבל הן כנות, אמתיות, מדוייקות ומבקשות… בין השורות, מסתתרת לה אותה כמיהה נפשית לא־מספקת, להרגיש את השלוה הגדולה של חפצי קרבת אלקים.
להמון סוגיות סבוכות בחיינו, לא נמצא פתרון של ממש, אך אנו יכולים לחוש אותן אחרת מאשר עד כה, לא את המציאות נשנה, אלא את התובנה, לא העולם מעיק כל כך, אלא השפה שלו, שהיא כה בלתי מובנת לפעמים, היא שפתו של ה', הקורא לנו מכל עלה ומכל רגב.
שבעים פנים לתורה, ופני הפשט גם הן פנים! לפשטות היהודית, התמימה מיישרת המבט – עומק ענוג משלה, לנפש היהודית המתגעגעת, רצון כמוס וחבוי, אור הרצון הזה בוהק מפסוקי התורה האלוקית, שאינה סיפורי התרחשויות, ואף לא ספר חוקים 'בלבד', היא דברו של ה' – יוצר הנפש.
הנסיון שלפנינו, לנסות לדבר בדברי תורה כשהחיים שלנו עצמם, עומדים מנגד ומצפים להארה, יכול לגרם חיבור חיובי בינינו לבין האור הזה. אנו יכולים לראות את האבות הקדושים, משה ואהרן ובני ישראל, בחיינו האפרוריים, נצבים חיים וקיימים, מורים ומתוים דרך, "התורה היא נצחית" – קראו לנו צדיקי החסידות במאות ספריהם הקדושים, "לימדו אותה גם בדור האחרון", דור הבירור הגדול.
- הודעות
- 63
- תודות
- 242
- נקודות
- 30
לא שוכחים את ר' שלמה ברוך זצ"ל, עוזרים למשפחה לשלם את הוצאות הרפואה משבע שנות המחלה.
ידידינו אלופינו מאיר עיני החכמים בתורה ויראה הגה"ח מו"ה ברוך שלמה ב"ר אברהם זצ"ל עזב אותנו לאנחות והשאיר אחריו אלמה ויתומים מהם חתן העתיד להיכנס לחופה בס"ד
אנו רעיו אשר קיבלנו ממנו הרבה בתורה וירא"ש טלטלי חיזוק ואמרי נועם חובה כפולה עלינו להעמיד בסיס איתן עבור בני משפחתו, אנא אחים יקרים הרתמו בסכומים הגונים למען משפחתו החשובה
הקרן מיועדת לתרומות למען האלמה והיתומים וכיסוי החובות
כל מי שתורם מתבקש להשאיר הודעה בכדי שהאשכול יהיה תמיד בראש הרשימה ויתזכר לאנשים לתרום (מומלץ לפצל לאשכול נפרד לתשומת לב המנהל)
לנו חברי הפורום שזכינו להנות מפרי עמלו של ר' שלמה ברוך זצ"ל חובה כפולה הוא לנו להעמיד כתף למען משפחתו
אנו רעיו אשר קיבלנו ממנו הרבה בתורה וירא"ש טלטלי חיזוק ואמרי נועם חובה כפולה עלינו להעמיד בסיס איתן עבור בני משפחתו, אנא אחים יקרים הרתמו בסכומים הגונים למען משפחתו החשובה
הקרן מיועדת לתרומות למען האלמה והיתומים וכיסוי החובות
כל מי שתורם מתבקש להשאיר הודעה בכדי שהאשכול יהיה תמיד בראש הרשימה ויתזכר לאנשים לתרום (מומלץ לפצל לאשכול נפרד לתשומת לב המנהל)
לנו חברי הפורום שזכינו להנות מפרי עמלו של ר' שלמה ברוך זצ"ל חובה כפולה הוא לנו להעמיד כתף למען משפחתו
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 63
- תודות
- 242
- נקודות
- 30
בן כמה היה ר' שלמה ברוך ז"ל בפטירתו, וכמה ילדים הותיר אחריו?
נערך לאחרונה:
קשה להתרגל לכתוב על ר' שלמה ברוך בלוי זצ"ל בלשון עבר. מי שהכיר אותו דרך הכתיבה שלו, דרך השיחות והדברים שהיה מפזר בנדיבות, ידע שיש כאן אדם עם הרבה מאוד תורה, ובעיקר עם לב. מאחורי השם "הייליג" עמד יהודי שחי את הדברים שעליהם כתב. רציתי לכתוב קצת על האיש ועל פועלו, כי נדמה לי שחלק גדול ממה שעשה במשך השנים בכלל לא היה מוכר לרבים מאיתנו.
ר' שלמה ברוך נולד בשנת תשל"א, לאביו ר' אברהם בלוי. בצעירותו למד בישיבת חכמי לובלין, ובהמשך נקשר למוהרא"ש זצ"ל ונעשה ממקורביו ומעורכי ספריו. הוא התגורר באשדוד ונמנה עם הדמויות המוכרות בקהילת היכל הקודש בעיר. בן חמישים וחמש בלבד היה בפטירתו, אחרי שנים של מחלה וייסורים. כשיודעים כמה הספיק לכתוב ולעשות, קשה לתפוס כמה קצר היה הזמן שניתן לו.
הרבה הכירו אותו ככותב בענייני חסידות ועבודת ה', אבל במשך עשרות שנים הוא עסק בחינוך ממש, בעבודה היומיומית עם בחורים ועם משפחות. היה שותף בהקמת שלוש ישיבות, עסק במיוחד עם נערים שהתקשו למצוא את מקומם, ובהמשך גם בייעוץ בענייני הבית ובטיפול רגשי. הייתה לו הבנה בנפש האדם, והיא הורגשה גם כשהשיב על שאלה פשוטה. הוא היה מסוגל להאריך עם אדם בנחת, לנסות להבין מה כואב לו ומה הוא בעצם שואל. אצלו גם תשובה בענייני חינוך הייתה יכולה להפוך לשיחה על אמונה, על כבוד ועל הצורך לתת לאדם מקום.
גם בעבודת הספרים שלו יש פרק גדול שלא כולם מכירים. במשך שנים עסק בעריכה ובהגהה של ספרי מוהרא"ש, בתיקוני לשון ודקדוק, בניקוד ובמראי מקומות. מי שמחזיק היום מהדורה מסודרת ומנוקדת של אחד הספרים, לא תמיד חושב על שעות העבודה שמאחוריה. חלק ניכר מהעמל הזה היה שלו. בין הספרים שעבד עליהם נמנים "אשר בנחל", "חיי מוהרא"ש" וספרים נוספים, ועבודתו נגעה גם לקונטרסים שנדפסו והופצו באנגלית.
בקיץ האחרון הוא ביקר בבית הדפוס בקריית ברסלב ליבערטי, הסתובב שם וראה ספרים וקונטרסים שעליהם עמל במשך שנים, מודפסים מחדש ומוכנים להפצה. במיוחד שמח לראות את הקונטרסים באנגלית, שכבר היה זמן שהיה קשה להשיגם, ושוב נדפסו מחדש. אפשר להבין את השמחה הזאת. אדם יושב שעות על גבי שעות על אותיות ונקודות, ואחרי שנים רואה שהעבודה שלו ממשיכה להגיע ליהודים בכל העולם.
ובעניין ההגהה, יש אצלו פרט קטן שמספר הרבה. באחד ממכתביו הוא כותב מתוך עייפות גדולה שזה עתה סיים להגיה את "ליקוטי הלכות" על אבן העזר, עם מראי מקומות, ועבודה זו לקחה לו בערך שלושים ושש שעות. מיד הוא קושר את המספר לל"ו נרות חנוכה ומתפלל שהדבר יהיה לו הכנה לחנוכה. בתוך העייפות והעבודה המדוקדקת, המחשבה שלו הולכת לעבודת ה'. זה היה טבעי אצלו.
מלבד הספרים שערך לאחרים, יש גם חיבורים וכתבים משלו. באוצר החכמה נמצא ספרו "שלום עבדו", על חייו של הגאון רבי שלום דרמר זצ"ל, רבה של ניאמץ ולאחר מכן רבה של קריית גת. זה ספר ביוגרפי רחב, והוא מלמד גם על הצד הזה בכישרון שלו: לאסוף חומר, לסדר אותו ולספר את חייו של אדם. שמו מופיע גם בין המשתתפים בעבודת הספר "מלא העומר" על מגילת אסתר, מתורת המהרא"ל צינץ. חשוב להזכיר את הדברים האלה, כי מי שהכיר רק את מאמרי החיזוק שלו יכול היה להחמיץ את העיסוק התורני והספרותי הרחב שמאחוריהם.
באתר שלו, "פשוט עמוק", השאיר אוצר של כתיבה. "מכתבי נשמה", "אור הדבקות", פרקי "מראש אמנה" על מוהרא"ש, מאמרי חסידות, חינוך ועבודת ה'. בהקדמה ל"מראש אמנה" הוא מסביר מה הוא מבקש מכתיבה על צדיק: שהקורא יוכל לקחת משהו לחיים שלו, להבין איך מתקרבים ואיך עובדים. זו נקודה שמורגשת בהרבה מהכתיבה שלו. היה לו חשוב שהדברים יגיעו לאדם שיושב מול הדף.
וכך גם הכרנו את "הייליג". בשיעורי האמונה, בתשובות בענייני חינוך ומשפחה, בפתגמים הקצרים ובמאמרים הארוכים. הייתה לו שפה משלו, לפעמים מלאה התלהבות ולפעמים אישית מאוד. הוא יכול היה להיכנס לעומק של עניין בחסידות, ואחר כך לכתוב משפט פשוט שנותן לאדם כוח לעבור את היום. גם השם שבחר לבלוג שלו, "קדושה מתוקה", מתאים מאוד למה שביקש להעביר. הייתה אצלו משיכה גדולה לעבודת ה' שיש בה חיות, אהבה ורצון.
יש דברים שלו שכעת קשה לקרוא בלי לעצור. ב"ואומר הן" כתב על חשבון הנפש שלו לקראת יום הולדתו, ועל הקבלה לסיים במשך שנה את הש"ס עם רש"י ותוספות. הוא כתב על הרצון לדעת תורה ועל הפחד לתת לימים לעבור. אדם שכבר פעל וכתב והשפיע כל כך הרבה, ועדיין תבע מעצמו להתחיל ולהספיק. וב"אבטח ולא אפחד" חזר אל הביטחון בה', אל הידיעה שאדם אינו מחזיק את העולם בידיים שלו. כשזוכרים באילו ייסורים חי בשנים האחרונות, הדברים מקבלים משקל אחר.
עוד יצטרכו לאסוף ולסדר את כל מה שהשאיר. יש כאן ספרים, מאמרים, מכתבים ותשובות שמפוזרים במקומות שונים, וחבל שילכו לאיבוד. אבל מעבר לכל הרשימה הזאת, יישאר חסר האדם שהיה מאחוריהם. ר' שלמה ברוך, עם החום שלו, עם הרצון להסביר ולעזור, ועם האמונה שתמיד אפשר להתקרב עוד קצת.
חבל על דאבדין. יהי זכרו ברוך.
ר' שלמה ברוך נולד בשנת תשל"א, לאביו ר' אברהם בלוי. בצעירותו למד בישיבת חכמי לובלין, ובהמשך נקשר למוהרא"ש זצ"ל ונעשה ממקורביו ומעורכי ספריו. הוא התגורר באשדוד ונמנה עם הדמויות המוכרות בקהילת היכל הקודש בעיר. בן חמישים וחמש בלבד היה בפטירתו, אחרי שנים של מחלה וייסורים. כשיודעים כמה הספיק לכתוב ולעשות, קשה לתפוס כמה קצר היה הזמן שניתן לו.
הרבה הכירו אותו ככותב בענייני חסידות ועבודת ה', אבל במשך עשרות שנים הוא עסק בחינוך ממש, בעבודה היומיומית עם בחורים ועם משפחות. היה שותף בהקמת שלוש ישיבות, עסק במיוחד עם נערים שהתקשו למצוא את מקומם, ובהמשך גם בייעוץ בענייני הבית ובטיפול רגשי. הייתה לו הבנה בנפש האדם, והיא הורגשה גם כשהשיב על שאלה פשוטה. הוא היה מסוגל להאריך עם אדם בנחת, לנסות להבין מה כואב לו ומה הוא בעצם שואל. אצלו גם תשובה בענייני חינוך הייתה יכולה להפוך לשיחה על אמונה, על כבוד ועל הצורך לתת לאדם מקום.
גם בעבודת הספרים שלו יש פרק גדול שלא כולם מכירים. במשך שנים עסק בעריכה ובהגהה של ספרי מוהרא"ש, בתיקוני לשון ודקדוק, בניקוד ובמראי מקומות. מי שמחזיק היום מהדורה מסודרת ומנוקדת של אחד הספרים, לא תמיד חושב על שעות העבודה שמאחוריה. חלק ניכר מהעמל הזה היה שלו. בין הספרים שעבד עליהם נמנים "אשר בנחל", "חיי מוהרא"ש" וספרים נוספים, ועבודתו נגעה גם לקונטרסים שנדפסו והופצו באנגלית.
בקיץ האחרון הוא ביקר בבית הדפוס בקריית ברסלב ליבערטי, הסתובב שם וראה ספרים וקונטרסים שעליהם עמל במשך שנים, מודפסים מחדש ומוכנים להפצה. במיוחד שמח לראות את הקונטרסים באנגלית, שכבר היה זמן שהיה קשה להשיגם, ושוב נדפסו מחדש. אפשר להבין את השמחה הזאת. אדם יושב שעות על גבי שעות על אותיות ונקודות, ואחרי שנים רואה שהעבודה שלו ממשיכה להגיע ליהודים בכל העולם.
ובעניין ההגהה, יש אצלו פרט קטן שמספר הרבה. באחד ממכתביו הוא כותב מתוך עייפות גדולה שזה עתה סיים להגיה את "ליקוטי הלכות" על אבן העזר, עם מראי מקומות, ועבודה זו לקחה לו בערך שלושים ושש שעות. מיד הוא קושר את המספר לל"ו נרות חנוכה ומתפלל שהדבר יהיה לו הכנה לחנוכה. בתוך העייפות והעבודה המדוקדקת, המחשבה שלו הולכת לעבודת ה'. זה היה טבעי אצלו.
מלבד הספרים שערך לאחרים, יש גם חיבורים וכתבים משלו. באוצר החכמה נמצא ספרו "שלום עבדו", על חייו של הגאון רבי שלום דרמר זצ"ל, רבה של ניאמץ ולאחר מכן רבה של קריית גת. זה ספר ביוגרפי רחב, והוא מלמד גם על הצד הזה בכישרון שלו: לאסוף חומר, לסדר אותו ולספר את חייו של אדם. שמו מופיע גם בין המשתתפים בעבודת הספר "מלא העומר" על מגילת אסתר, מתורת המהרא"ל צינץ. חשוב להזכיר את הדברים האלה, כי מי שהכיר רק את מאמרי החיזוק שלו יכול היה להחמיץ את העיסוק התורני והספרותי הרחב שמאחוריהם.
באתר שלו, "פשוט עמוק", השאיר אוצר של כתיבה. "מכתבי נשמה", "אור הדבקות", פרקי "מראש אמנה" על מוהרא"ש, מאמרי חסידות, חינוך ועבודת ה'. בהקדמה ל"מראש אמנה" הוא מסביר מה הוא מבקש מכתיבה על צדיק: שהקורא יוכל לקחת משהו לחיים שלו, להבין איך מתקרבים ואיך עובדים. זו נקודה שמורגשת בהרבה מהכתיבה שלו. היה לו חשוב שהדברים יגיעו לאדם שיושב מול הדף.
וכך גם הכרנו את "הייליג". בשיעורי האמונה, בתשובות בענייני חינוך ומשפחה, בפתגמים הקצרים ובמאמרים הארוכים. הייתה לו שפה משלו, לפעמים מלאה התלהבות ולפעמים אישית מאוד. הוא יכול היה להיכנס לעומק של עניין בחסידות, ואחר כך לכתוב משפט פשוט שנותן לאדם כוח לעבור את היום. גם השם שבחר לבלוג שלו, "קדושה מתוקה", מתאים מאוד למה שביקש להעביר. הייתה אצלו משיכה גדולה לעבודת ה' שיש בה חיות, אהבה ורצון.
יש דברים שלו שכעת קשה לקרוא בלי לעצור. ב"ואומר הן" כתב על חשבון הנפש שלו לקראת יום הולדתו, ועל הקבלה לסיים במשך שנה את הש"ס עם רש"י ותוספות. הוא כתב על הרצון לדעת תורה ועל הפחד לתת לימים לעבור. אדם שכבר פעל וכתב והשפיע כל כך הרבה, ועדיין תבע מעצמו להתחיל ולהספיק. וב"אבטח ולא אפחד" חזר אל הביטחון בה', אל הידיעה שאדם אינו מחזיק את העולם בידיים שלו. כשזוכרים באילו ייסורים חי בשנים האחרונות, הדברים מקבלים משקל אחר.
עוד יצטרכו לאסוף ולסדר את כל מה שהשאיר. יש כאן ספרים, מאמרים, מכתבים ותשובות שמפוזרים במקומות שונים, וחבל שילכו לאיבוד. אבל מעבר לכל הרשימה הזאת, יישאר חסר האדם שהיה מאחוריהם. ר' שלמה ברוך, עם החום שלו, עם הרצון להסביר ולעזור, ועם האמונה שתמיד אפשר להתקרב עוד קצת.
חבל על דאבדין. יהי זכרו ברוך.
- הודעות
- 102
- תודות
- 405
- נקודות
- 56
והמילים נשארו
הייליג,
עוד מונחות כאן המילים שלך,
אפשר לפתוח, לקרוא,
כמעט לשמוע אותך
מסביר עוד דבר,
מוסיף עוד מילה טובה.
ורק לשאול אותך אי אפשר.
כמה פעמים כתבת על אמונה,
ואנחנו קראנו.
לא תמיד ידענו
מה עבר עליך באותו היום,
כמה כאב נדרש לך
כדי לשבת ולכתוב
למישהו אחר:
תחזיק מעמד.
עכשיו חוזרים אל הדברים,
קוראים לאט יותר.
משפט שפעם עברנו עליו
נעשה פתאום קשה לקריאה.
אנחנו מבקשים למצוא בין השורות
עוד משהו ממך.
עוד ייפתחו בבתי מדרש
ספרים שעמלת עליהם.
יהודי ילמד מתוך דף שהגהת,
יבין מילה שניקדת,
ולא ידע כמה שעות
ישבת על אותן שורות,
כדי שימצא בהן
טעם ובהירות.
ויש בחור שעוד זוכר
שמצאת בשבילו זמן,
ואדם ששמר תשובה שלך,
ומישהו שקיבל ממך כוח
ומעולם לא אמר לך
עד כמה.
הלוואי שהספקנו לומר.
עכשיו השם שלך מופיע,
ואחריו זצ"ל.
שלוש אותיות
שקשה לנו להוסיף.
והמילים שלך נשארו כאן,
ר' שלמה ברוך,
בתוך עולם
שצריך כל כך
עוד מילה טובה.
הייליג,
עוד מונחות כאן המילים שלך,
אפשר לפתוח, לקרוא,
כמעט לשמוע אותך
מסביר עוד דבר,
מוסיף עוד מילה טובה.
ורק לשאול אותך אי אפשר.
כמה פעמים כתבת על אמונה,
ואנחנו קראנו.
לא תמיד ידענו
מה עבר עליך באותו היום,
כמה כאב נדרש לך
כדי לשבת ולכתוב
למישהו אחר:
תחזיק מעמד.
עכשיו חוזרים אל הדברים,
קוראים לאט יותר.
משפט שפעם עברנו עליו
נעשה פתאום קשה לקריאה.
אנחנו מבקשים למצוא בין השורות
עוד משהו ממך.
עוד ייפתחו בבתי מדרש
ספרים שעמלת עליהם.
יהודי ילמד מתוך דף שהגהת,
יבין מילה שניקדת,
ולא ידע כמה שעות
ישבת על אותן שורות,
כדי שימצא בהן
טעם ובהירות.
ויש בחור שעוד זוכר
שמצאת בשבילו זמן,
ואדם ששמר תשובה שלך,
ומישהו שקיבל ממך כוח
ומעולם לא אמר לך
עד כמה.
הלוואי שהספקנו לומר.
עכשיו השם שלך מופיע,
ואחריו זצ"ל.
שלוש אותיות
שקשה לנו להוסיף.
והמילים שלך נשארו כאן,
ר' שלמה ברוך,
בתוך עולם
שצריך כל כך
עוד מילה טובה.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- Benjamin
- MMH
- ori1234
- א אידישע קאפ
- א. ל
- א. ל.
- אארי במסתרים
- אבא ביתך
- אבא1
- אבוה דיוסף
- אבל
- אבן בוחן
- אבקש
- אברהם העברי
- אברהם כהן
- אברייך
- אברך טוב
- אברך כמדרשו
- אברך קלאסי
- אדברה נא
- אדרת
- אהבת הבריות
- אהבת ישראל
- אהבת תורה
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אוֹצֶר המפתחות
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורות
- אורח
- אורי סבו
- אחד מארץ
- אחד מן החבורה
- איד
- איישר חילי
- אילת השחר
- איסר האטלקי
- איש
- איש אחד למטה אבותיו
- איש חסיד היה
- איש ספר
- איש פשוט מאוד
- איש תם
- איתי13
- אך טוב וחסד
- אל'יהו
- אלחנן וינברג
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמר
- אמרי פי
- אמרי שפר
- אנשיל
- אפרים זינגר
- אריה בן זקן
- ארנפלד
- ארצישראל
- אשר בחר
- בדרך
- בדרך חדשה
- בור סוד
- בינה לעתים
- בית לחם יהודה
- בליש
- בן אליהו
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בנוסף
- בני הלויים
- בניהו בן יהוידע
- בנימיני
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- בשמחה תצאו
- בתראה
- גברא זוטרא
- גלגולים
- גלרשטיין
- גמח
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוב הכותב
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד מביתר
- דוד26
- דור ודור
- דורש ציון
- דער בריסקער
- דער געלער
- דעת ו
- ה.ב.א
- האיש השרוי בשמחה
- הבא ללמד
- הורביץ
- הושע
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- המביט
- המחדש בטובו
- המכיר את מקומו
- המשתוקק
- הנעלם שבמשה
- הצעיר שבחבורה
- הר זהב
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- השליח
- השר מקוצי
- התורה היא חיינו
- והב בסופה
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זושא
- זכות
- זלמן
- חד צורבא
- חוצניק
- חושים בן דן
- חידודא
- חיים ואמת
- חיינו
- חם ליבי
- חנני
- חסידישער כולל יונגערמאן
- טרידא
- יא. well
- יאר
- יאשע בער
- ידיד אמת
- יהודה ב.
- יהודי ח
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יודע מה
- יונתןקבסה
- יוסל שקדן
- יוסף חיים כהן
- יושב אהל
- יושב ודורש
- יישר כח
- ינקי
- יענער
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחקוב
- יצחקוביץ
- ירוחם חפשי
- יש לומר
- יש לחקור
- ישורון בן מלך
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- ישראליק
- יתברך שמך בפי כל חי
- כה עשו חכמינו
- כהנא דמסייע
- כל ימי
- כמוצא שלל רב
- כמעיין המתגבר
- כנישתא חדא לקירוב הגאולה
- כתר
- לב חכם
- לבד ישכון
- לי נראה
- למדן צעיר
- למה זה תשאל לשמי?
- לפיכך אנחנו חייבים
- מאיר גוטמן
- מאיר נדב
- מאריס01
- מביט
- מביט ומשיב
- מבקש דעת
- מגדנות
- מדרכי מרדכי
- מה חובתו בעולמו
- מה ידידות
- מהללאל
- מוישי מצפת
- מור וקציעה
- מחוג
- מחזיק ברכה
- מחי
- מטות מסעי
- מי אני בכלל?
- מכנדבי
- ממגד שמים
- ממזרח שמש
- מנדי זר
- מנחם1
- מנצפך
- מצפה לישועה
- מקבל את האמת
- מרדכי זנגר
- משגיח כשרות ותיק
- משה ד.
- משה הירש
- משה נ
- משה פיק
- משה רודולף
- משה6
- משורר
- משתדל לעשות רצון ה'
- מתחילים מחדש
- מתקרב
- ן' מיגאש
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נובהרדוקר
- נחמן ל.
- נחמן פופר
- נפשי חמדה
- נתן מנעמירוב
- נתנאל לב
- סחור סחור
- סימן טוב
- ספיר ויהלום
- ספרייה תורנית
- עדות נאמנה
- עובר אורח
- עוזי ומגני
- עורך תורני בדימוס
- עושה פלא
- עיני לשמיא נטלת
- עלינו לשבח לאדון הכל
- עקיבא4
- ערגה לאורך
- עשיר
- עשירית האיפה
- פז אופיר
- פינחס הדרומי
- פנחס ע
- פנס קטן
- פשוט כפשוטו
- צופה ומביט
- קהלת בניהו
- קופא דמחטא
- קוצר ברינה
- קורון האמונה
- קטנטן
- קילורין לעיניים
- קלונימוס הכהן
- קלמן
- קלקר
- קרית מלך
- קרנש
- ר' משה
- ראובן בן דוב
- ראם
- ראש הישיבה
- רב בת״ת
- רוצה אמת
- רוצה לדעת תורה קדושה
- רוצה לעשות טוב
- רזא דשבתי
- רימון
- רפאל ממודיעין
- רק רגע
- שאינו יודע לשאול
- שוכן אהל
- שירת העשבים
- שלום הלוי
- שלום לאנגסאם
- שלמה ו.
- שמואל יעקובזון
- שמעון ולוי
- שמריהו בן יוסף
- שקדתי
- שקיל וטרי
- תבלין כנגדו
- תודעה יהודית
- תורת חסד
- תורתי
- תיבת גמא
- תלמיד
- תלמיד וחבר
- תנא קמא
- תנו רבנן
- תשב"ר
- תתאה גבר