וירא מדוע התייעץ אברהם אע"ה עם ענר אשכול וממרא על מצות המילה?

[אהבת ישראל]

מדוע התייעץ אברהם אע"ה עם ענר אשכול וממרא על מצות המילה וכי דבר זה לא היה פשוט לו?

 

[ממגד שמים]

חשבתי פעם לראות מי קרוב אליו ומי צריך עוד חיזוק.
כמו שמשגיח בודק בחורים.

 

[אברך מישיבת מיר]

?

לחץ כדי לכווץ...

אכתוב כמה תרוצים שהובאו בגדולי המפרשים:

א. המושב זקנים כתב שאלו האם למול בצנעה או בפרהסיא והוא נתן עיצה למול בפרהסיה ולא יחוש מפני המלהיגים עליו. ובבר התורה ביאר שהיה בוש לגלות ערוותו
ב. דעת זקנים ביארו שנתן לו עיצה באיזה אבר למול. וכן הביא הרא"ם, ודחה פירוש זה.
ג. עוד כתבו הדעת זקנים שלא רצו עבדיו להמול, ונתן לו עיצה שימול קודם עצמו וישמעאל, ואח"כ יסכימו למול.
ד. החזקוני כתב שנתן לו עיצה ליתן אספלנית לרפאות המכה. וכתב הגן רוה שהיה דמו שותת ולא ידע איך לעוצרו ונתן לו עיצה לזה. וכתב בדבק טוב שממרה היה רופא, כי ממרה בגימטריא רפה.
ה. עוד כתב החזקוני כי רצה רק לשקול דעתם ולא מצא בהם אמת רק במה שיעץ לו למול. וצ"ב כוונתו.
ו. הרע"ב פירש שהסתפק האם המצוה שימול אחרים או שאף ימול עצמו, וענה לו שאף ימול עצמו.
ז. הצידה לדרך כתב שם מהרא"י שהסתפק האם למול קודם שנצטוה, וענה לו שימול רק אחר שנצטוה. וכ"כ השל"ה.
ח. הט"ז מפרש כי רק סיפר להם הדברים כהוויתן ולא שאלם, וממרה אמר לו שימול. אך דחה פירוש זה.
ט. וכתב הט"ז שאין הקב"ה ציווה עליו למול, אלא אמר לו אם תמול יהיה קיום לעולם, ום לא תמול לא יהיה קיום לעולם, ושאל עיצה האם למול או לא.
י. הרא"ם כתב שרצה שימנעוהו ולא ישמע עליהם.
יא. שרצה לבודקם האם הם יראי השם, ויכול לבטח בהם שיהיו בעלי בריתו.
יב. במדרש שלא היה יודע היאך ימוך ועל כן נטל ממרה חרב והעבירה על בשרו.
יג הגור אריה פירש כי דרך בעלי ברית להמלך א' עם השני ואח"כ יעשה מה שירצה.
יד. עוד כתב הגור אריה שלא יאמרו שהקב"ה היממו ולא חשב קודם מעשה, על כן התיעץ עמם כדי שיראו שעושה כן מיתוך שיקול הדעת.
טו המושב זקנים כתב שעבדיו מתו מחמת המילה, ויעץ לו שימול עצמו קודם.
טז. התוספות השלם כתב שהראה לו שימול ויפרע, כי לאחר המתן תורה המל ולא פרע כאילו לא מל.
יז. בספר הגן כתב שלא ידע באיזה צד לימול מראשו או מצידו.
יח. פענח רזא פירש ששאלו אם לעשות ביום או בלילה.
יט. ר' חיים פלטיאל פירש ששאל מי ימול תחילה, הוא או בנו, ונתן לו עיצה לימול עצמו תחילה ואח"כ בנו.
כ. הגר"א בדברי אליהו פירש כי נתיירא אאע"ה שמא עי"ז לא ימשכו אחריו הבאים להתגייר, ונוח היה לו להפסיד לעצמו משכרו הטוב ורק לקבץ מאמינים בעולם, ולכן נתייעץ עם ענר אשכול וממרא ושנים הראשונים הסכימו עמו בזה, אך ממרא יעץ לו שלא למרות נגד הציווי שנצטוה מפיו יתברך.
כא. ובספר טעמי המנהגים [קונטרס אחרון תתק"ט] כתב, דהיה מסופק אם יברך על המילה או למול כמו שאיתא בשו"ע (יו"ד סימן רס"ה ס"א), וממרא נתן לו עצה לברך על המילה כמו שפסקינן.
כב. כתב הפרדס יוסף שמכיון דהיה צצריך למול ביום הכפורים. הסתפק האם למול עצמו דהוא חשוב כישרא ואין לו שליחות לעכו"ם, ויעבור אאיסור דיום הכפורים, או שימול ע"י עכו"ם ודינו כבן נח דיש שליחות לבן נח.
כג. ובפי' הטור מביא וי"מ בשביל שרבים מעמי הארץ מלו עמו, רצה שיהיה בעצת השרים שלא יהיה פתחון פה עליו, עי"ש.

 

[אברך מישיבת מיר]

י. הרא"ם כתב שרצה שימנעוהו ולא ישמע עליהם.

לחץ כדי לכווץ...

ובתרומת הכרי בפתח השער הוסיף בזה כי על המילה אשר נצטוה לא מצא בעצמו שום צד לבלתי עשותה בפרט שגם היצה"ר השלים אתו, ולזה נתחכם לשאול מזולתו אשר יסיתיהו לבלתי עשותו ובכוחו יעשנה והכוסף ומניח הוא המעולה והמשובח, ע"כ.

עוד מצאתי:

כד. כתב החיד"א (ראש דוד) דאפשר דאברהם אע"ה היה חש שאחר המילה שנבדל מאנשי דורו בעורו ובבשרו אפשר יפסיד למצות הכנסת אורחים שיהיו פורשים ממנו וכמשז"ל בסוף פ' לך לך בב"ר שאמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים ושבים באים אצלי תאמר משמלתי וכו' ומשום זה היה מצטער שמפסיד מצוה תדירית, וממרא יעצו דמאחר דבזה מתקדש גופו כמש"ה התהלך לפני והיה תמים הדין הוא דתדיר ומקודש איזה שירצה יקדים כמו שכתב הרמב"ם, ועוד דאף דבעלמא נימא דתדיר קודם שאני הכא דבמילה מצווה בפרטות והכנסת אורחים מעצמו הוא מקיימה בלי ציווי.

 

[בר אביי]

יג הגור אריה פירש כי דרך בעלי ברית להמלך א' עם השני ואח"כ יעשה מה שירצה.

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי\ראיתי פעם שבאור הדבר הוא מפני שע"י המילה עלול להחלש או לעורר שנאה עליו ולכן צריך להודיע לבעל בריתו.
וממרא לא חשש מכלום כדי שיקיים אברהם אבינו מצותו.