ויש לעיין מכיון שמילת אברהם היתה מילה שלא בזמנה, והרי קיימא לן דלא דחי יום הכפורים, ומכיון שקיים אברהם כל התורה עד שלא ניתנה היה לו למול אחר כך ולא לדחות יום הכפורים?
כמו שכבר הקדימוני, גדר ה'בזמנה' היה כאשר נצטווה אברהם.
אבל יש ליתן בזה טעם יותר, כיצד ייתכן שפעם ה'בזמנה' הוא ביום השמיני, ופעם בגיל 99.
ונראה כי גדר הזמן של מצות מילה הוא, הזמן בו האדם נכנס בתחילה לעבודת הבורא, ואז ראוי לכרות בגופו חותם ברית.
כי הנה לגבי תינוק שנולד, קיי"ל כי אמו נאמנת עליו עד ז' ימים, ולאחר מכן האב נאמן עליו מדין יכיר. וטעם נאמנות האם הוא משום שעד ז' ימים עומד התינוק ברשות האם ותחת אחריותה, והאם אינה מצווה להעמיד את בנה לעבודת ה', כמו האב, וביום השמיני הוא יוצא מלהיות תחת ידי האם בלבד, והוא עומד תחת אחריות האב, ועל כן חובת האב להכניסו מיד בברית. [וזה כעין הטעם שאין מקריבים קרבן קודם היום השמיני, על מנת שיהיה ברשות האם עד אז, וכמבואר במדרש].
ולפי"ז מבואר היטב, כי היום בו כרת הקב"ה ברית עם אברהם זה הוא היום המתאים, ואז מתקיימת מצות מילה 'בזמנה'.
