בין חב"ד לקאצק
והנה
בחב"ד לחמו מאוד נגד ה'חיצוניות' אך נתנו מקום ל'מקיפים', כי האור המקיף הוא אור גדול מהאור הפנימי, ומרוב גדלו אינו יכול להכנס לתוך כלים, וזה פועל לעורר את האדם באופן מקיף. אך סברו שאור המקי עצמו אינו יכול לנפש את הישות של הנפש הבהמית, וצריך להתבונן בשעת מעשה ולהכניס המקיף לתוך כלים פנימיים, על ידי התבוננות דייקא, שעל ידה פוגש את יצריו הרעים, ואת חוסר בטחונו בהקב"ה, והוא מתמודד עם הרע על ידי שמאיר בקרבו את האור המאיר אליו בשעת מעשה.
ואילו
בקאצק לחמו גם עם המקיף, כי סברו שאין זה 'אמת' לאמיתה, ולכן התייחסו לאמירת 'כל נדרי' כמו התרת נדרים גרידא, ולמדו בזמן זה גמרא או הלכו לנוח ואח"כ אמרו 'כל נדרי' מתוך רצון שלא תזוח דעתם מחמת המקיפים ויוכלו להשאר רק עם הכוונה הפנימית.
קונטרס כתר העבודה להרה"צ רבי יחיאל יושע שינפלד שליט"א פרשת נח תשפ"ז