לדעתי אין בעיה לחקות דבר או הנהגה טובה שרואים אצל מישהו אחר, כל הבעיה הוא כשההנהגה ההיא לו מתאים לו אישית ואעפ"כ הוא עדיין מחקה.
זאת אומרת הבעיה היא לא החיקוי כפי שנוטים לומר, רק עיקר הבעיה היא המניע לחיקוי, שלפעמים זה מגיע מנסיון לייצר רושם...
לדעתי אין בעיה לחקות דבר או הנהגה טובה שרואים אצל מישהו אחר, כל הבעיה הוא כשההנהגה ההיא לו מתאים לו אישית ואעפ"כ הוא עדיין מחקה.
זאת אומרת הבעיה היא לא החיקוי כפי שנוטים לומר, רק עיקר הבעיה היא המניע לחיקוי, שלפעמים זה מגיע מנסיון לייצר רושם...
בוודאי הבת עין היה תלמיד מובהק להמגיד מטשערנאביל, וממנה לקח היסודות לדבר שוב ושוב על אודות הענוה שזהו יסוד היהדות.
ואגב, המעיין בספר פלא יועץ על התורה להגאון מהורנוסטייפל זי"ע יראה האיך שמשלב מושגי החסידות של חב"ד עם עיקרי המושגים של טשערנאביל באופן נפלא, כיצד שני המהלכים יכולים להשתלב יחדיו, וזאת משום שהוא היה נכד מהמאור עינים והבעל התניא, היות זקנו מטשערקאס היה חתן אצל האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש.
ידועים דברי הרבי ר' אלימלך זי"ע בנועם אלימלך פרשת קדושים:
אל תפנו אל האלילים.* בגמ' אמרו "אל תפנו אל מדעתכם". נראה פירושם ע"פ שכתב בספרים שבכל אבר או תנועה שאדם עושה בה מצוה או דבר קדושה, אז הנשמה שורה באבר ההוא, וכשהנשמה שורה באותו האבר אז האבר מתנועע מכחה ומחמת זה נראית התנועה בחוץ, וזה משתנה באדם לפי מעשיו הם תנועותיו, ובשביל זה התנועות של הצדיקים מתוקים וטובים לרואיהן, כי מכח הנשמה היא התנועה והנשמה היא חלק אלוה ממעל אשר כל הטוב בו, ולזה כשאדם עושה תנועות חבירו, אינה מקובלת לשום אדם, מחמת שאינו שלו ולא היה נשמתו באבר ההוא כשעשה התנועה והיא בלא קדושה, והוא ר"ל כע"ז שעושה תנועה שאינו חלק אלקות, כ"א מחמת שאהב התנועה שראה מחבירו ותמצא חן בעיניו, וזה אינו יודע שזה היה מחמת החלק אלקות השרויה בהאבר, לזה הטעם התנועה מתוקה ומצאה חן בעיניו, אבל לא מחמת התנועה עצמיות כ"א מכח הנשמה השרויה בה, והוא עושה בלא שכל ובלא כוונה כ"א מחמת יפה התנועה, וא"כ הוא עובד להתנועה, ועושה האבר שעושה בה התנועה כמסכה לעבוד האבר ההוא, וזה הוא "אל תפנו אל האלילים, אל תפנו אל מדעתכם" כו׳, שאלהותכם אשר חלק לכם הבורא בחסדו, היא הנשמה הקדושה, אל תפנו מכם, "ואלקי מסכה לא תעשו לכם" פירוש לא תעשו לעצמכם במסכה בתנועות כוזבות שאין בהם חיות אלקות, כ"א תעשו בדעתכם ובכוונה, וזו היא "אני ד׳ אלקיכם" ר"ל מכח האלהות שהיא הנשמה הקדושה השרויה בכם.
ועוד חוזר על יסוד זה בפרשת אמור:
*או יאמר אלה מועדי ה׳ כו׳ בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש,* ר"ל דהכתוב מלמד אותנו איך נעבוד השי"ת בהדרגה, דהיינו בהיות האדם קודם חצי שנותיו, ולזה רמז "ארבעה עשר לחדש" קודם חצי חודש, "בין הערבים" שאז אין האדם יכול לקבל אור הקדושה ולתקן את מעשיו לגמרי, ועדיין הוא בין הערבים, בין צללי ערב, שעדיין התגברות היצר על האדם, "פסח לה׳" פי׳ שצריך לתקן אז בפיו פה סח, שהפה ישיח וידבר תמיד בתורתו הקדושה, לה׳ לשמו, ולעסוק בעניני הלימוד היטב בגמ׳ ופוסקים ומפרשי הש"ס.
"ובחמשה עשר יום לחודש" דהיינו אחר חצי שנות האדם, "חג המצות לה׳" פי׳ שיתגבר בקדושה ויהיה עסקן במצוות ה׳ באהבה רבה, ואש בוערת לה׳ בהתלהבות גדול, "שבעת ימים מצות תאכלו" פי׳ עי"ז יתקן כל שבעים שנה של אדם המרומזים בז׳ ימים, ואמר הכתוב "ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם" פי׳ בהתחלת קדושתך לכנוס לעבודת הבורא ית׳, "מקרא קודש יהיה לכם" תתאמץ מאד שיהיה כל קריאתך הן תורה או תפילה רק בקדושה ולא לפני׳ ח"ו, "כל מלאכת עבודה לא תעשו" דהתפילה נקרא עבודה, איזה עבודה שבלב זו תפילה, ולפעמים נמצאים ב"א אשר יקריבו לעבודה כאשר יראו עיניו מעשה הצדיקים ותנועתם לשמו ית׳, הוטב בעיניו מאד התנועה ההיא לעשות גם הוא כמוהם להתנועע כך, כנוע עצי היער בלא טעם וריח, שסובר שהתנועה מחמת עצמה היא יפה והיא מלאכה בפני עצמה, ובאמת אינו כך, כי התנועה באה מרוב עבודה הזכה וצחות הנפש וחשקה הגדול לעבודה, אז ממילא נתהוה מכחה התנועה הנאה והיפה, וזהו "כל מלאכת עבודה לא תעשו" דהיינו התנועות והמלאכות שבעבודה, לא תעשו בכונה לדמות עצמו לצדיק לעשות כמעשהו, זר מעשהו בהיות שלא לשמה חלילה, אך ורק תעשו לשמו הגדול.
בשבוע שעבר למדנו מעשיו שנשא אשה בשנת הארבעים לחייו כדי לחקות בזה מעשה אביו, כן נראים המחקים אחר מעשים של אחרים בלי שיבוא ממקום טהור מן הלב.
לאמץ הנהגה טובה, בוודאי.
לחקות הנהגה טובה, לאאאאאאא!
הדבר הזה הורס את החברה שלנו.
אם אתה מרגיש שאני יכול להתעלות בעבודת ה' ולהוסיף על הקיים, כן!.
ואם זה רק חיקוי שהרבי עשה וגם אני עושה, אוי לו ואוי לנפשו.