הערב נא

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
276
תודות
550
נקודות
86
ילדי הקהילה מקבלים חבילות קלפים וחלקם זורקים מבלי משים את החבילות בתוך בית הכנסת, באופן טבעי הרמתי חלק מהעטיפות לזורקם לפח, ומייד העיר לי א' מחשובי הת''ח בקהילה, שזה מוקצה לכל דבר ואסור,
שאלתי אותו האם בבית שלו הוא גם משאיר את הלכלוכים על הרצפה? ושאלתי אותו מאי שנא?
מאז בכל הזדמנות הוא מנסה להוכיח לי חילוקים בענין
 
ילדי הקהילה מקבלים חבילות קלפים וחלקם זורקים מבלי משים את החבילות בתוך בית הכנסת, באופן טבעי הרמתי חלק מהעטיפות לזורקם לפח, ומייד העיר לי א' מחשובי הת''ח בקהילה, שזה מוקצה לכל דבר ואסור,
שאלתי אותו האם בבית שלו הוא גם משאיר את הלכלוכים על הרצפה? ושאלתי אותו מאי שנא?
מאז בכל הזדמנות הוא מנסה להוכיח לי חילוקים בענין
בפשוט אי מפריע לאדם הו"ל כגרף של רעי.
 
בפשוט אי מפריע לאדם הו"ל כגרף של רעי.
ממש לא גרף זה מה שדוחה בנ''א
ילדי הקהילה מקבלים חבילות קלפים וחלקם זורקים מבלי משים את החבילות בתוך בית הכנסת, באופן טבעי הרמתי חלק מהעטיפות לזורקם לפח, ומייד העיר לי א' מחשובי הת''ח בקהילה, שזה מוקצה לכל דבר ואסור,
שאלתי אותו האם בבית שלו הוא גם משאיר את הלכלוכים על הרצפה? ושאלתי אותו מאי שנא?
מאז בכל הזדמנות הוא מנסה להוכיח לי חילוקים בענין
למה זה מוקצה א' זה ראוי לשימוש היתר כמו שהיה ראוי לפני
עוד מחמת מחמת מקומו
 
ילדי הקהילה מקבלים חבילות קלפים וחלקם זורקים מבלי משים את החבילות בתוך בית הכנסת, באופן טבעי הרמתי חלק מהעטיפות לזורקם לפח, ומייד העיר לי א' מחשובי הת''ח בקהילה, שזה מוקצה לכל דבר ואסור,
שאלתי אותו האם בבית שלו הוא גם משאיר את הלכלוכים על הרצפה? ושאלתי אותו מאי שנא?
מאז בכל הזדמנות הוא מנסה להוכיח לי חילוקים בענין
אכתוב מהזכרון.

באמת דינים אלו אינם מחוורים די הצורך
ועטיפות קרועות שאין בהם שום שימוש, לכאו' יש לדונם לכל הפחות כשברי כלים, ואם כן הוו מוקצה.
והיתר של גרף של רעי, לכאו' קשה לדון בעטיפות כגון אלו שאינם מפריעים לשהות של אדם, ובפרט בבית הכנסת.
ואכן יש מקום לחוש לזה ולא לטלטלם בידיים.
על ידי מטאטא וכיוצא בזה, יש להקל משום דהוי טלטול מן הצד. וכמדו' שהגרח"ק מביא בשם אמו שאף החזו"א הקל בזה, אף שהחמיר בטלטול מן הצד.
ובאמת דין מוקצה באשפה צריך חיזוק, ונהוג עלמא להקל בזה, ואין קולא זו מחוורת.
ומה שכתב
עוד מחמת מחמת מקומו
לא הבנתי דבריו.
 
אכתוב מהזכרון.

באמת דינים אלו אינם מחוורים די הצורך
ועטיפות קרועות שאין בהם שום שימוש, לכאו' יש לדונם לכל הפחות כשברי כלים, ואם כן הוו מוקצה.
והיתר של גרף של רעי, לכאו' קשה לדון בעטיפות כגון אלו שאינם מפריעים לשהות של אדם, ובפרט בבית הכנסת.
ואכן יש מקום לחוש לזה ולא לטלטלם בידיים.
על ידי מטאטא וכיוצא בזה, יש להקל משום דהוי טלטול מן הצד. וכמדו' שהגרח"ק מביא בשם אמו שאף החזו"א הקל בזה, אף שהחמיר בטלטול מן הצד.
ובאמת דין מוקצה באשפה צריך חיזוק, ונהוג עלמא להקל בזה, ואין קולא זו מחוורת.
ומה שכתב

לא הבנתי דבריו.
שאלתי אותו האם בבית שלו הוא גם משאיר את הלכלוכים על הרצפה? ושאלתי אותו מאי שנא?
האם דבריך אמורים גם לעטיפות בבית על הרצפה או טישו מלוכלך בבית, ג''כ אסור להרימו ולזורקו לפח אלא ע''י הייתר של טלטול מן הצד?
האם בבית כנסת יש פחות צורה של ניקיון מאשר בית? לפחות להלכה בית כנסת ובית צריכים שניהם ניקיון ובית הכנסת יותר?
 
לזכרוני, הגרשז"א היקל לדון בעטיפה של סוכריה דחשיב כגרף של רעי, ויש חולקים דצריך דבר מטונף ממש.
 
בארחות שבת פרק י"ט הע' תקל"א: ולענין ההיתר ליקח בכף אשפה את הפסולת שהצטברה על הריצפה בדר"כ הוי כגרף של רעי ואף באופן שאינו כגרף של רעי מ"מ הרי זה ככל טלטול מן הצד שמותר לכבוד שבת וכדמצינו בגמ' שבת דף מז דמותר לטלטל מחתה עם מוקצה שעליה בכל גווני שאינה בסיס וא"א לנערה במקומה וה"נ מותר להביא הפירורים אל כף האשפה על מנת להביאם לפח.

בספר "דודאי ראובן" וז"ל: ... ג) היתר נוסף שהשקיות נמצאות על הריצפה ורצונו לכבד אותם, שבסי' של"ז ס"ק י"ב כתב המ"ב ואפי' יש בבית קליפי אגוזים וכיוצא בהם מדברים האסורים בטלטול אפ"ה מותר לכבד דהוי לדידה כגרף של רעי ובסי' ש"ח סעיף ל"ד מבואר שגרף מותר אפי' בידו עי"ש במ"ב ס"ק קל"ב אלא שבאופן שיכול ע"י טלטול מהצד היה מקום להחמיר אך פשטות המ"ב בסוף ס"ק קט"ו להתיר ועי' דירשו שם שציינו שכן דעת התהלה לדוד והגרש"ז והביה"ל בסי' תרל"ח אלא שציינו שבשו"ת אגרות משה אסר ולשיטתו כן נצטרך מטאטא וצ"ע שם והיתר זה הוא גם בביהכ"נ שדין גרף הוא גם בחצר כמבואר בס"ק קל"א.

שמעתי פעם סיפור שישבו שני אברכים בבהמ"ד, לאחד היה צינון וניגב בטישואים והניח על השולחן לפניו, אמר לו חברו שזה מגעיל אותו - ושיוציאו, ענה לו חבירו לי זה לא מגעיל ולכן אסור לי להוציאו - מוקצה, אל לך זה מגעיל - הרי זה גרף של רעי - ולך מותר ולי אסור - תוציא אתה, ושמעתי שהרה"ג ר' ישראל יעקב פישר זצוק"ל הצדיקו.

ולענ"ד עטיפות של סוכריות הן אכן מוקצה, ומשום כבוד המקום לבד אין להרים, רק אם זה באמת מפריע לאנשים שאז יש לזה דין גרף של רעי כמו כל ליכלוך ומותר, ועדיף באמצעות מטאטא.
 
חשבתי שהבעיה היא מלאכתו לאיסור דהא כל הבעיה שמשמש לאיסור אף שאני חושב שזה מותר כי זה ראוי להיתר כמו לאיסור כמו שכתב הביה''ל בשם הפרמ''ג בש''ח,
וא''כ צורך מקומו על הרצפה
מה נוגע פה מלאכתו לאיסור?
יש כאן מוקצה לכאו' מחמת שברי כלים. ומחמת שאינו ראוי לכלום.
 
ודין טלטול עטיפות ריקות, מספר ארחות שבת
ארחות שבת טלטול אריזה ריקה בידיים.jpg
 
האם דבריך אמורים גם לעטיפות בבית על הרצפה או טישו מלוכלך בבית, ג''כ אסור להרימו ולזורקו לפח אלא ע''י הייתר של טלטול מן הצד?
האם בבית כנסת יש פחות צורה של ניקיון מאשר בית? לפחות להלכה בית כנסת ובית צריכים שניהם ניקיון ובית הכנסת יותר?
אם זה נחשב גרף של רעי הרי שניתן לפנותו, ואם אינו כגרף של רעי לכאו' מה ההיתר.
אמנם יש מקום לחלק בין המקומות, ולא כל מה שנחשב גרף של רעי בבית, בהכרח ייחשב כך גם במקום אחר.
ומשום הא, לכאו' ניתן לחלק בין בית לבית הכנסת.
ואינו תלוי בגדר הנקיון הנצרך מחמת כבוד המקום, אלא במה מפריע לבני אדם, ופוק חזי שמפריע לבני אדם בבית יותר מאשר בבית הכנסת.
ועוד, שבבית האשה מצויה, ויתכן שמשום כך, קל יותר לדון בזה משום גרף של רעי, מאשר בבית הכנסת.
 
מה נוגע פה מלאכתו לאיסור?
יש כאן מוקצה לכאו' מחמת שברי כלים. ומחמת שאינו ראוי לכלום.
מה שברי כלים זה לא נשבר זה חזר ליהות ראוי להכניב בו קלפים האי ידוע שמגובר בשבת והעטיפות לא קרואות רק פתוחות מלמטה אז איך הגעת לשברי כלים
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓