ידוע מה שנפסק בשו"ע (או"ח ק"ע) כי אורח צריך לעשות כל מה שאומר לו בעל הבית - השאלה עד היכן?
המשנ"ב (שם) מביא כמה אופנים שלא צריך לציית לבעל הבית, ביניהם כותב (ס"ק י"ז) "באכילה ושתיה אם אינו תאב לאכול ולשתות יותר והבעה"ב מפצירו לזה אינו מחוייב כדי שלא יזיק לו האכילה".
מעניין לציין מה שכתבו בניו של הגר"א מווילנא זצוק"ל בהקדמה לביאור הגר"א וזו לשונם:
פעם א' בהיותי בדרך, ולן אצל איש ישר הולך, בערב נתן בעה"ב לפניו לאכול, והפצירו לאכול, וישם בפיו והקיאן כי נתקלקלה אסטומכתו. ויבא בעה"ב ומצא הקערה שלימה כבתחילה, ויפצר אותו עוד הפעם, ויחל לאכול והקיאן שוב, ועשה כן ג' או ד' פעמים, ושאל אותו א' מגדולי תלמידיו המפורסמים שהיו עמו בדרך, מדוע מצער נפשו, כאשר לא תוכל שאת אותו העת לאכול, והשיב הלא ארז"ל כל מה שאומר לך בעה"ב עשה ובכל מקום שנאמר עשה אפי' בדברי סופרים, שיעורו לקיים עד שתצא נפשו, כי הוא אדוניך והשתחוי לו".
וצע"ג.
המשנ"ב (שם) מביא כמה אופנים שלא צריך לציית לבעל הבית, ביניהם כותב (ס"ק י"ז) "באכילה ושתיה אם אינו תאב לאכול ולשתות יותר והבעה"ב מפצירו לזה אינו מחוייב כדי שלא יזיק לו האכילה".
מעניין לציין מה שכתבו בניו של הגר"א מווילנא זצוק"ל בהקדמה לביאור הגר"א וזו לשונם:
פעם א' בהיותי בדרך, ולן אצל איש ישר הולך, בערב נתן בעה"ב לפניו לאכול, והפצירו לאכול, וישם בפיו והקיאן כי נתקלקלה אסטומכתו. ויבא בעה"ב ומצא הקערה שלימה כבתחילה, ויפצר אותו עוד הפעם, ויחל לאכול והקיאן שוב, ועשה כן ג' או ד' פעמים, ושאל אותו א' מגדולי תלמידיו המפורסמים שהיו עמו בדרך, מדוע מצער נפשו, כאשר לא תוכל שאת אותו העת לאכול, והשיב הלא ארז"ל כל מה שאומר לך בעה"ב עשה ובכל מקום שנאמר עשה אפי' בדברי סופרים, שיעורו לקיים עד שתצא נפשו, כי הוא אדוניך והשתחוי לו".
וצע"ג.
