אני חושב שהדבר הראשון בחסידות זה לא לחקות אחרים.
לדעתי אין בעיה לחקות דבר או הנהגה טובה שרואים אצל מישהו אחר, כל הבעיה הוא כשההנהגה ההיא לו מתאים לו אישית ואעפ"כ הוא עדיין מחקה.
זאת אומרת הבעיה היא לא החיקוי כפי שנוטים לומר, רק עיקר הבעיה היא המניע לחיקוי, שלפעמים זה מגיע מנסיון לייצר רושם...
 
לדעתי אין בעיה לחקות דבר או הנהגה טובה שרואים אצל מישהו אחר, כל הבעיה הוא כשההנהגה ההיא לו מתאים לו אישית ואעפ"כ הוא עדיין מחקה.
זאת אומרת הבעיה היא לא החיקוי כפי שנוטים לומר, רק עיקר הבעיה היא המניע לחיקוי, שלפעמים זה מגיע מנסיון לייצר רושם...
כל נושא החקיינות.
אין בו דבר אחד טוב והרי הוא מזיק גדול.
לא כל מה שמתאים לרבי מתאים לחסיד.
 
בוודאי הבת עין היה תלמיד מובהק להמגיד מטשערנאביל, וממנה לקח היסודות לדבר שוב ושוב על אודות הענוה שזהו יסוד היהדות.
ואגב, המעיין בספר פלא יועץ על התורה להגאון מהורנוסטייפל זי"ע יראה האיך שמשלב מושגי החסידות של חב"ד עם עיקרי המושגים של טשערנאביל באופן נפלא, כיצד שני המהלכים יכולים להשתלב יחדיו, וזאת משום שהוא היה נכד מהמאור עינים והבעל התניא, היות זקנו מטשערקאס היה חתן אצל האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש.
 
כל נושא החקיינות.
אין בו דבר אחד טוב והרי הוא מזיק גדול.
לא כל מה שמתאים לרבי מתאים לחסיד.
האם אדוני חושב שכשרואים איזה הנהגה טובה או מידה טובה, שעוזרת לאנשים להתעלות בעבודת ה', שאין זה מהראוי שאדם יאמץ את זה לעצמו?
 
כל נושא החקיינות.
אין בו דבר אחד טוב והרי הוא מזיק גדול.
לא כל מה שמתאים לרבי מתאים לחסיד.
ידועים דברי הרבי ר' אלימלך זי"ע בנועם אלימלך פרשת קדושים:
אל תפנו אל האלילים.* בגמ' אמרו "אל תפנו אל מדעתכם". נראה פירושם ע"פ שכתב בספרים שבכל אבר או תנועה שאדם עושה בה מצוה או דבר קדושה, אז הנשמה שורה באבר ההוא, וכשהנשמה שורה באותו האבר אז האבר מתנועע מכחה ומחמת זה נראית התנועה בחוץ, וזה משתנה באדם לפי מעשיו הם תנועותיו, ובשביל זה התנועות של הצדיקים מתוקים וטובים לרואיהן, כי מכח הנשמה היא התנועה והנשמה היא חלק אלוה ממעל אשר כל הטוב בו, ולזה כשאדם עושה תנועות חבירו, אינה מקובלת לשום אדם, מחמת שאינו שלו ולא היה נשמתו באבר ההוא כשעשה התנועה והיא בלא קדושה, והוא ר"ל כע"ז שעושה תנועה שאינו חלק אלקות, כ"א מחמת שאהב התנועה שראה מחבירו ותמצא חן בעיניו, וזה אינו יודע שזה היה מחמת החלק אלקות השרויה בהאבר, לזה הטעם התנועה מתוקה ומצאה חן בעיניו, אבל לא מחמת התנועה עצמיות כ"א מכח הנשמה השרויה בה, והוא עושה בלא שכל ובלא כוונה כ"א מחמת יפה התנועה, וא"כ הוא עובד להתנועה, ועושה האבר שעושה בה התנועה כמסכה לעבוד האבר ההוא, וזה הוא "אל תפנו אל האלילים, אל תפנו אל מדעתכם" כו׳, שאלהותכם אשר חלק לכם הבורא בחסדו, היא הנשמה הקדושה, אל תפנו מכם, "ואלקי מסכה לא תעשו לכם" פירוש לא תעשו לעצמכם במסכה בתנועות כוזבות שאין בהם חיות אלקות, כ"א תעשו בדעתכם ובכוונה, וזו היא "אני ד׳ אלקיכם" ר"ל מכח האלהות שהיא הנשמה הקדושה השרויה בכם.

ועוד חוזר על יסוד זה בפרשת אמור:
*או יאמר אלה מועדי ה׳ כו׳ בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש,* ר"ל דהכתוב מלמד אותנו איך נעבוד השי"ת בהדרגה, דהיינו בהיות האדם קודם חצי שנותיו, ולזה רמז "ארבעה עשר לחדש" קודם חצי חודש, "בין הערבים" שאז אין האדם יכול לקבל אור הקדושה ולתקן את מעשיו לגמרי, ועדיין הוא בין הערבים, בין צללי ערב, שעדיין התגברות היצר על האדם, "פסח לה׳" פי׳ שצריך לתקן אז בפיו פה סח, שהפה ישיח וידבר תמיד בתורתו הקדושה, לה׳ לשמו, ולעסוק בעניני הלימוד היטב בגמ׳ ופוסקים ומפרשי הש"ס.
"ובחמשה עשר יום לחודש" דהיינו אחר חצי שנות האדם, "חג המצות לה׳" פי׳ שיתגבר בקדושה ויהיה עסקן במצוות ה׳ באהבה רבה, ואש בוערת לה׳ בהתלהבות גדול, "שבעת ימים מצות תאכלו" פי׳ עי"ז יתקן כל שבעים שנה של אדם המרומזים בז׳ ימים, ואמר הכתוב "ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם" פי׳ בהתחלת קדושתך לכנוס לעבודת הבורא ית׳, "מקרא קודש יהיה לכם" תתאמץ מאד שיהיה כל קריאתך הן תורה או תפילה רק בקדושה ולא לפני׳ ח"ו, "כל מלאכת עבודה לא תעשו" דהתפילה נקרא עבודה, איזה עבודה שבלב זו תפילה, ולפעמים נמצאים ב"א אשר יקריבו לעבודה כאשר יראו עיניו מעשה הצדיקים ותנועתם לשמו ית׳, הוטב בעיניו מאד התנועה ההיא לעשות גם הוא כמוהם להתנועע כך, כנוע עצי היער בלא טעם וריח, שסובר שהתנועה מחמת עצמה היא יפה והיא מלאכה בפני עצמה, ובאמת אינו כך, כי התנועה באה מרוב עבודה הזכה וצחות הנפש וחשקה הגדול לעבודה, אז ממילא נתהוה מכחה התנועה הנאה והיפה, וזהו "כל מלאכת עבודה לא תעשו" דהיינו התנועות והמלאכות שבעבודה, לא תעשו בכונה לדמות עצמו לצדיק לעשות כמעשהו, זר מעשהו בהיות שלא לשמה חלילה, אך ורק תעשו לשמו הגדול.

בשבוע שעבר למדנו מעשיו שנשא אשה בשנת הארבעים לחייו כדי לחקות בזה מעשה אביו, כן נראים המחקים אחר מעשים של אחרים בלי שיבוא ממקום טהור מן הלב.
 
האם אדוני חושב שכשרואים איזה הנהגה טובה או מידה טובה, שעוזרת לאנשים להתעלות בעבודת ה', שאין זה מהראוי שאדם יאמץ את זה לעצמו?
לאמץ הנהגה טובה, בוודאי.
לחקות הנהגה טובה, לאאאאאאא!
הדבר הזה הורס את החברה שלנו.
אם אתה מרגיש שאני יכול להתעלות בעבודת ה' ולהוסיף על הקיים, כן!.
ואם זה רק חיקוי שהרבי עשה וגם אני עושה, אוי לו ואוי לנפשו.
 
לאמץ הנהגה טובה, בוודאי.
לחקות הנהגה טובה, לאאאאאאא!
הדבר הזה הורס את החברה שלנו.
אם אתה מרגיש שאני יכול להתעלות בעבודת ה' ולהוסיף על הקיים, כן!.
ואם זה רק חיקוי שהרבי עשה וגם אני עושה, אוי לו ואוי לנפשו.
שידידי ישים לב למה שהוא אומר, הבעיה היא לא בחיקוי, הבעיה היא במניע, וכך היא גם דעתי,
רק שאני חושב שיש חשיבות להדגיש את זה, כי יש אנשים ששוללים את עצם החיקוי, כדבר שלילי בפני עצמו,
(ובפרט אנשים שיש להם נטייה לקוצקאיות....).
 

בין חסידי פולין לחב"ד - לחסיד חב"ד רע בעולם הזה ובעולם הבא...​

חסיד אחד מחסידי הוד כ׳׳ק הרבי האמצעי בא לליובאוויטש, בזמן שהבית היה נתון ברצינות מיוחדת, ורבנו לא קבל אנשים ל״יחידות׳׳, ולא השמיע דרושי דא״ח [אולי מפאת איזו מסירה].
דחק אותו חסיד ונכנס לבית רבנו, ויאמר לו רבנו: מדוע דחקת עצמך להיכנס, עתה אין הזמן מוכשר ל״יחידות״.
ויענה החסיד: הרי אמרו רז״ל^ על הפסוקי דאגה בלב איש ישיחנה - חד אמר ישיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים.
ויאמר לו רבנו: מה בלבך?
ויען החסיד: רואים אנו הפרש גדול בין חסידי חב״ד לחסידי פולין.
חודש ימים לפני נסיעתו של חסיד פולין אל רבו הצדיק, מכינה זוגתו את מלבושיו, צידה לדרך, ומלווה אותו בברכות, והוא נוסע בפומבי ובריש גלי ובשמחה רבה.
בבואו אל רבו, הוא מתקבל בשלום, והצדיק ומשמשיו והגבאים מקרבים אותו כל הזמן שהוא נמצא במחיצתו של הצדיק.
לפני נסיעתו חזרה לביתו הוא נכנס ל״יחידות״ והצדיק מברך אותו ואת בני ביתו בשנה של פרנסה טובה בגשמיות וברוחניות, ומוסיף כמה מלים להתנהג ביראת שמים ובשמחה של מצוה.
בבואו לביתו הוא מתקבל בפנים צוהלות ושוחקות, ושואלים אותו מה נשמע בבית הרבי הצדיק ומה אמר לו הצדיק, והוא מספר לבני ביתו על הקירוב שהיה לו בבית הצדיק, על הברכות שהרעיף הצדיק לו ולבני ביתו, ועל בקשתו להתנהגות ביראת שמים ובשמחה של מצוה, וכולם שמחים וצוהלים שזכו לקרבת הצדיק.
לאחר מאה ועשרים שנה, כשאותו חסיד בא לעולם העליון ועומד לפני בית דין של מעלה, שואלים אותו: עסקת בתורה? לא במיוחד - עונה החסיד. עסקת בתפילה? לא במיוחד ־ עונה החסיד. ושוב שואלים אותו:
האם נסעת אל צדיק? כן - עונה החסיד.
ומה אמר לך הצדיק?
הוא ברך אותי ואת בני ביתי, והוסיף להשתדל לנהוג ביראת שמים ובשמחה של מצוה.
האם קיימת את דברי הצדיק?
- בודאי, עונה החסיד.
לך לגן עדן ־ אומרים לו בבית דין של מעלה.
הרי שלאותו חסיד טוב בעולם הזה וטוב בעולם הבא.
ואילו חודש ימים לפני נסיעתו של חסיד חב״ד לרבי שלו, בא זוגתו בטענות כלפיו, אין כסף לאדון זה, במה יסע, ולמה לו לנסוע, ואשה רעה עוד מוסיפה מה שאין להעלות על הפה, כמו בהר עיבל ח״ו.
וסוף סוף, הזמן קצר וצריך לנסוע. מתגנב לו החסיד באישון לילה, ונוסע או הולך רגלי אל הרבי שלו.
ובבואו לבית חיינו, אין מקבלים שלום, ואם צריכים להיכנס ל״יחידות״, הרי בדוחק רב פועלים זאת אצל הגבאי או המשרת שירשה להיכנס.
וכאשר הוא מצליח כבר להיכנס ל״יחידות״ בא אליו הרבי בתביעות ובדרישות בעניני תורה ועבודת ה׳ בתפילה.
וכשהוא חוזר לביתו, סוחבים אותו מיד לבית המדרש החסידי ומצפים ממנו לחזור על מאמרי החסידות העמוקים ששמע במשך שהותו בבית חיינו. וכשמגיע סוף סוף לביתו מקבלת אותו אשתו בפנים זועפות ובקללות, על שהשאיר אותה לאנחות והטיל עליה עול פרנסת ביתם.
וכאשר הוא מגיע לבית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים, שואלים אותו האם קיימת דרישותיו של הרבי שלך בתורה ועבודת ה׳? והוא עונה בשלילה שלא יכול היה לבצע כל אשר נדרש ממנו על ידי הרבי.
פוסקים בבית דין של מעלה, מקומך בגהינום.
הרי, סיים החסיד, שמזלו של חסיד חב״ד רע גם בעולם הזה וגם בעולם העליון.
ויאמר לו הוד כ״ק הרבי האמצעי: ומה דעתך על כך?
ויענה החסיד: טוב לי הגהינום הזה מאשר הגן עדן שלהם.
(רשימות דברים ח"ב עמ' נט)
 

בין חסידי פולין לחב"ד - לחסיד חב"ד רע בעולם הזה ובעולם הבא...​

חסיד אחד מחסידי הוד כ׳׳ק הרבי האמצעי בא לליובאוויטש, בזמן שהבית היה נתון ברצינות מיוחדת, ורבנו לא קבל אנשים ל״יחידות׳׳, ולא השמיע דרושי דא״ח [אולי מפאת איזו מסירה].
דחק אותו חסיד ונכנס לבית רבנו, ויאמר לו רבנו: מדוע דחקת עצמך להיכנס, עתה אין הזמן מוכשר ל״יחידות״.
ויענה החסיד: הרי אמרו רז״ל^ על הפסוקי דאגה בלב איש ישיחנה - חד אמר ישיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים.
ויאמר לו רבנו: מה בלבך?
ויען החסיד: רואים אנו הפרש גדול בין חסידי חב״ד לחסידי פולין.
חודש ימים לפני נסיעתו של חסיד פולין אל רבו הצדיק, מכינה זוגתו את מלבושיו, צידה לדרך, ומלווה אותו בברכות, והוא נוסע בפומבי ובריש גלי ובשמחה רבה.
בבואו אל רבו, הוא מתקבל בשלום, והצדיק ומשמשיו והגבאים מקרבים אותו כל הזמן שהוא נמצא במחיצתו של הצדיק.
לפני נסיעתו חזרה לביתו הוא נכנס ל״יחידות״ והצדיק מברך אותו ואת בני ביתו בשנה של פרנסה טובה בגשמיות וברוחניות, ומוסיף כמה מלים להתנהג ביראת שמים ובשמחה של מצוה.
בבואו לביתו הוא מתקבל בפנים צוהלות ושוחקות, ושואלים אותו מה נשמע בבית הרבי הצדיק ומה אמר לו הצדיק, והוא מספר לבני ביתו על הקירוב שהיה לו בבית הצדיק, על הברכות שהרעיף הצדיק לו ולבני ביתו, ועל בקשתו להתנהגות ביראת שמים ובשמחה של מצוה, וכולם שמחים וצוהלים שזכו לקרבת הצדיק.
לאחר מאה ועשרים שנה, כשאותו חסיד בא לעולם העליון ועומד לפני בית דין של מעלה, שואלים אותו: עסקת בתורה? לא במיוחד - עונה החסיד. עסקת בתפילה? לא במיוחד ־ עונה החסיד. ושוב שואלים אותו:
האם נסעת אל צדיק? כן - עונה החסיד.
ומה אמר לך הצדיק?
הוא ברך אותי ואת בני ביתי, והוסיף להשתדל לנהוג ביראת שמים ובשמחה של מצוה.
האם קיימת את דברי הצדיק?
- בודאי, עונה החסיד.
לך לגן עדן ־ אומרים לו בבית דין של מעלה.
הרי שלאותו חסיד טוב בעולם הזה וטוב בעולם הבא.
ואילו חודש ימים לפני נסיעתו של חסיד חב״ד לרבי שלו, בא זוגתו בטענות כלפיו, אין כסף לאדון זה, במה יסע, ולמה לו לנסוע, ואשה רעה עוד מוסיפה מה שאין להעלות על הפה, כמו בהר עיבל ח״ו.
וסוף סוף, הזמן קצר וצריך לנסוע. מתגנב לו החסיד באישון לילה, ונוסע או הולך רגלי אל הרבי שלו.
ובבואו לבית חיינו, אין מקבלים שלום, ואם צריכים להיכנס ל״יחידות״, הרי בדוחק רב פועלים זאת אצל הגבאי או המשרת שירשה להיכנס.
וכאשר הוא מצליח כבר להיכנס ל״יחידות״ בא אליו הרבי בתביעות ובדרישות בעניני תורה ועבודת ה׳ בתפילה.
וכשהוא חוזר לביתו, סוחבים אותו מיד לבית המדרש החסידי ומצפים ממנו לחזור על מאמרי החסידות העמוקים ששמע במשך שהותו בבית חיינו. וכשמגיע סוף סוף לביתו מקבלת אותו אשתו בפנים זועפות ובקללות, על שהשאיר אותה לאנחות והטיל עליה עול פרנסת ביתם.
וכאשר הוא מגיע לבית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים, שואלים אותו האם קיימת דרישותיו של הרבי שלך בתורה ועבודת ה׳? והוא עונה בשלילה שלא יכול היה לבצע כל אשר נדרש ממנו על ידי הרבי.
פוסקים בבית דין של מעלה, מקומך בגהינום.
הרי, סיים החסיד, שמזלו של חסיד חב״ד רע גם בעולם הזה וגם בעולם העליון.
ויאמר לו הוד כ״ק הרבי האמצעי: ומה דעתך על כך?
ויענה החסיד: טוב לי הגהינום הזה מאשר הגן עדן שלהם.
(רשימות דברים ח"ב עמ' נט)
מה המקור לכך?!
של מי רשימות הדברים?
 
האם כתבים אלו נכתבו בסגנון כתביו של הרבי הריי'ץ?!
כתבים? זה ספר סיפורי תולדות נשיאי חב"ד, משא"כ שיחותיו של כ"ק אדמו"ר הרייץ' היו שיחות עם ורובם היו סיפורים, (וידועה המעלה של העין יעקב..)
 
כתבים? זה ספר סיפורי תולדות נשיאי חב"ד, משא"כ שיחותיו של כ"ק אדמו"ר הרייץ' היו שיחות עם ורובם היו סיפורים, (וידועה המעלה של העין יעקב..)
לא הבנת את דבריי...
סיפורי הריי'ץ היו סיפורים שהיו ולא נבראו
כך הוא עצמו אמר שכתב זאת כדי להטעים את דבריו וכדו'
אז האם זה סיפורים אמיתיים או משוכתבים
 
כך הוא עצמו אמר שכתב זאת כדי להטעים את דבריו וכדו'
אשמח לדעת היכן בדיוק
אז האם זה סיפורים אמיתיים או משוכתבים
הוא כותב בהקדמה שלו וז"ל כ"ק אדמו"ר שליט"א הציע לפני כמה שנים להעלות על הכתב מה ששמעתי וראיתי מהמשפיעים מחסידים ואנשי מעשה, = הכול אמיתי,
 
לא הבנת את דבריי...
סיפורי הריי'ץ היו סיפורים שהיו ולא נבראו
כך הוא עצמו אמר שכתב זאת כדי להטעים את דבריו וכדו'
אז האם זה סיפורים אמיתיים או משוכתבים
נשמע לא הגיוני שהסיפורים מדוייקים, כי הוא מספר סיפורים על אנשים שחיו מאה שנה לפני שהוא נולד, פרטים דקים כמו שיחות רחוב והכל לפרטי פרטים.
 
כך הוא עצמו אמר שכתב זאת כדי להטעים את דבריו וכדו'
אז האם זה סיפורים אמיתיים או משוכתבים
אפילו לו יהא כדבריך שאין זה סיפורים אמיתיים, מכל מקום מודה אתה שכוונת הסיפורים הוא להטעים את הדברים, וכלומר, הנקודה אמיתית הוא.
ולכן אין נפקא מינה באמיתית הסיפור, העיקר שהבאתי את הסיפור היה להמחיש את נקודת הענין. וזה נתבאר יפה על ידי סיפור זה.
 
נשמע לא הגיוני שהסיפורים מדוייקים, כי הוא מספר סיפורים על אנשים שחיו מאה שנה לפני שהוא נולד, פרטים דקים כמו שיחות רחוב והכל לפרטי פרטים.
לפיך כל ספר הזכרונות כולו בדוי? פרטים קטנים זה מה שאומר שהם לא מדוייקים?
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓