ע' בתוס' מגילה ד. (ד"ה מאי) דבפורים אין דין לדרוש, וז"ל "נראה לי דה"פ מאי איריא פורים דאין דורשין בו מקודם לכן שלשים יום דמשום הכי לידרוש בו ביום אפילו בי"ט דדרשינן שלשים יום לפניו ואפילו הכי דורשין בו ביום כדתניא (לקמן לב.) וידבר משה את מועדי ה' וכו'. עכ"ל. ולכאו' ה"ה בחנוכה.
וע' בציץ אליעזר (חי"ז סי' א) דדן בזה ולכבוד התלמידי חכמים ואוהבי התורה דפה אביא לשונו "ולענין חנוכה לא נזכר אם יש בו מחיובים אלה, וראיתי בספר יבין דעת בחסדי אבות שבסוף הספר סימן י"ז שנשאל אי גם בחנוכה שואלין ודורשין ל' יום קודם, והשיב דאין מקום לשום ספק ואין בו חיוב על כך, דאפי' בפורים דהוא מדברי קבלה ונקרא יו"ט מ"מ אין חיוב כזה עיי"ש. אך הספר מדבר רק בנוגע להחיוב של שואלין ודורשין ל' יום קודם, אבל לענין החיוב השני, אי ישנו בחנוכה כמו בפורים לדרוש מיהת מעניניו של יום מזה לא דיבר.
ומה שכותב הספר הק"ו מפורים שנקרא יום טוב, יש להעיר מדברי הגמ' בשבת דף כ"א ע"ב דאיתא גם לענין חנוכה שעשאום "ימים טובים".
אלא שרש"י שם מדגיש לכתוב ולפרש שזה שעשאום ימים טובים "לא שאסורים במלאכה שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה", זאת אומרת שמפרש שזה שאיתא בגמ' בלשון "קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" הכוונה היא שעשאום ימים טובים לענין זה שיקראו בהם את ההלל ויאמרו על הנסים בהודאה.
אולם ראה זה ראיתי בספר רבינו ירוחם בתולדות אדם בנתיב התשיעי שכותב בזה וז"ל: וקבעום לדורות להיותם ימים טובים לקרות בהם ההלל ולהזכיר דינם ולהודות עליו עכ"ל. הנה למדנו מדברי רבינו ירוחם שפירש דזה שקבעום לדורות להיותם ימים טובים הוא גם לענין "להזכיר דינם" ומהו זה להזכיר דינם, בודאי הכוונה לדרוש בהם מענינו של יום כמו בשאר ימים טובים, וא"כ למדנו מזה שגם בחנוכה ישנו חיוב דרישה בענינו של יום דקבעוה לענין זה כמו שאר ימים טובים.
ובאמת דבסברא היה נראה שאין דין לדרוש קודם, דהא אם בפורים דהוי יו"ט ומדברי קבלה ואפי"ה אין דין לדרוש קודם המועד, כ"ש בחנוכה שאינו נחשב ליו"ט אין דין לדרוש.