אימתי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
839
תודות
3,005
נקודות
246
תוכן מומלץ
1
דעת תבונות, אחרי שהעמיד את השלמות והחסרון

ואמנם כאן אנו צריכים להקדמה אחת עיקרית מאד:
אמרה הנשמה – ומה היא?

אמר השכל – שהאלוה ב"ה היה יכול ודאי לברוא האדם וכל הבריאה בתכלית השלמות; ולא עוד, אלא שמחוקו היה ראוי שיהיה כך, כי להיותו שלם בכל מיני שלמות - גם פעולותיו ראוי שתהיינה שלמות בכל שלמות.
אלא שכאשר גזרה חכמתו להניח לאדם שישלים הוא את עצמו, ברא הבריות האלה חסרות השלמות.
והרי זה כאילו עכב מדת שלמותו וטובו הגדול שלא לעשות כחק גדולתה בבריות האלה, אלא לעשותם באותה התכונה שרצה בה לפי התכלית המכוון במחשבתו הנשגבת.
וכאן נכללת ידיעה אחרת, והיא, מה שאמרו ז"ל (חגיגה יג ע"א), "שדי - שאמר לעולמו די"; ושהשמים היו נמתחים והולכים עד שגער בהם כמו שכתוב במדרש (תנחומא בראשית סוף פרשת מקץ). והיינו, כי ודאי היה יכול לברוא יותר בריות ממה שברא, והבריות עצמם יותר גדולות ממה שברא; ואם היה רוצה לברוא בריותיו לפי ערך הפועל, לא היה להם שיעור, כמו שאין שיעור לו וליכלתו.
אבל בראם לפי ערך הנפעל, דהיינו ששיער בהם המדה והתכונה הנאותה בהם לפי המכוון בהם. ונמצא, שעכ"פ עיכב, כביכול, יכולתו הרבה ובלתי בעלת תכלית, שלא תפעל בבריותיו כמו ערכה, ולא תפעל אלא לפי ערך הבריות האלה הנפעלות ממנה:

אמרה הנשמה – כל זה מוכרח ודאי, כי מן האמונה הוא שהאלוה יתברך שמו הוא כל יכול בכל פנים, ואי אפשר לשום שום גבול או שיעור ליכלתו כלל. וכל מה שאנו רואים שנברא ממנו בשיעור מיוחד ומוגבל - לא יהיה לפי ערכו ח"ו, אלא לפי מה שגזר רצונו לפעול:

אמר השכל – נגדור הכלל הזה, אחר נלך אל הקדמה אחרת עיקרית מאד. זה הכלל, האלוה ית"ש מנע, כביכול, את עצמו, פירוש, שמנע את יכלתו, בברוא נבראיו שלא לעשות אותם כפי כוחו, אלא לפי מה שרצה וכיון בהם; ובראם חסרים כדי שישלימו הם את עצמם, ויהיה שלמותם שכרם בזכות מה שטרחו להשיגו. וכל זה רק ברצותו להטיב הטבה שלמה:

אמרה הנשמה – עתה נשמע ההקדמה הזאת שאמרת:

אמר השכל – אנו צריכים להבין עתה מהיכן נמצא כח באדם להשלים חסרונותיו, כיון שנברא חסר. אמנם, הנה אנחנו נכנסים עתה בים גדול ורחב ידים מאד, כי הצעות רבות וגדולות יצטרכו לנו קודם שנבא להשלמת עניננו. והנה לך צריך מתון מתון, להבין הדברים בסדר נכון, כי זה דרך החכמה - לקנות ידיעות זו אחר זו, עד שבסוף הכל יצא לאור ענין אחד שלם, שהוצרכו בעבורו כל ההקדמות ההם:

אמרה הנשמה – דבר דבריך על הסדר הנכון, ואני הנני מקשבת בכל ההמתנה וישוב המצטרך:

אמר השכל – ראשונה צריך שתדעי, שאף על פי שאמרנו כבר שרצה האדון ב"ה לתת השגה מיקר שלמותו אל נבראיו, ודאי הוא שלא היה הרצון בזה לתת להם השגה מכל שלמותו אשר אין לו סוף שיעור ותכלית כלל;
אלא אדרבה, רק קצה קטן ממנו רצה לגלות להם, ובו יהיה כל תענוגם בהשיגם אותו, כמו שביארנו. וזה דבר פשוט ונרצה מאד, מן הטעם כי אי אפשר לעלול ונברא אשר כמונו להשיג כל שלמות הבורא ית"ש, וכענין שנאמר (איוב יא, ז), "החקר אלוה תמצא, אם עד תכלית שדי תמצא". ונמצא, שכל מה שיוכלו להשיג הנבראים, לא יהיה אפילו כטפה מן הים הגדול מן השלמות של הבורא ית"ש:

אמרה הנשמה – זה פשוט אצל כל חכמי לב, וכבר נאמר (תהלים קו, ב), "מי ימלל גבורות ה'" וגו':
 
נערך לאחרונה:
אחרי הפסקה נצרכת (לי) ממשיכים... בעז''ה
ואם היה רוצה לברוא בריותיו לפי ערך הפועל, לא היה להם שיעור, כמו שאין שיעור לו וליכלתו.
זהו מושג שבלתי אפשרי לתפוס אותו בשכל אנושי, אנחנו תמיד מתייחסים לאין סוף של ה' כמשהו בלתי מושג ופה מבאר הרחמ''ל שלו היינו נבראים בלי ההגבלה למען המטרה וכו' היינו אמורים להיות אין סופיים, האמנם?

 
אמר השכל – אנו צריכים להבין עתה מהיכן נמצא כח באדם להשלים חסרונותיו, כיון שנברא חסר. אמנם, הנה אנחנו נכנסים עתה בים גדול ורחב ידים מאד, כי הצעות רבות וגדולות יצטרכו לנו קודם שנבא להשלמת עניננו.
הצעות אין הכוונה כל מיני כיוונים אלא סוג של הקדמות לכאו'.
 
והנה לך צריך מתון מתון, להבין הדברים בסדר נכון, כי זה דרך החכמה - לקנות ידיעות זו אחר זו, עד שבסוף הכל יצא לאור ענין אחד שלם, שהוצרכו בעבורו כל ההקדמות ההם:
יש פה יסוד עצום למי שמכיר את את ספריו של הרמח''ל ובפרט דעת תבונות, דעת תבונות כולל המון המון פרטים שכל א' מעניין לכשעצמו ומוסיף..
אבל - וזה אבל גדול - התועלת האמיתית היא במבט, בתמונה הכוללת שמקבלים.
בשינוי התפיסה על כלל תפיסת החיים, ושינוי אמיתי שמורגש לאדם, כלומר שדווקא בסוג כאלו של לימודים האדם יכול להישאר מאוד תיאורטי וחסר חיבור והקשר לעולם המעשי שלו!
והמושג הידוע שכאשר תקום מן הספר תחפש מה וכו'... - איני זוכר הלשון במדוייק של רבינו יונה כמדומה לי - רלוונטי מאוד פה, שכאשר האדם קם מן הלימודים מן הסוג הזה, הוא צריך לשאול את עצמו, מה השתנה לי? איזו תפיסה התחדשה לי? איך אני רואה היום את הדברים שונה ממה שראיתי?
כלומר לחפש את ההשפעה שזה יכול להשפיע עליך או את ההשפעה שזה השפיע עליך. והפעולה הזו עצמה היא התוצאה וההטמעה של הלימוד לחיים שלנו.
ואכן עיקר ההשפעה מקבלים מהתמונה השלמה, אך גם בדרך לשם הרעיון הזה חשוב. ולענ''ד גם תועלתי.
 
שאף על פי שאמרנו כבר שרצה האדון ב"ה לתת השגה מיקר שלמותו אל נבראיו, ודאי הוא שלא היה הרצון בזה לתת להם השגה מכל שלמותו אשר אין לו סוף שיעור ותכלית כלל;
אלא אדרבה, רק קצה קטן ממנו רצה לגלות להם, ובו יהיה כל תענוגם בהשיגם אותו, כמו שביארנו. וזה דבר פשוט ונרצה מאד, מן הטעם כי אי אפשר לעלול ונברא אשר כמונו להשיג כל שלמות הבורא ית"ש, וכענין שנאמר (איוב יא, ז), "החקר אלוה תמצא, אם עד תכלית שדי תמצא". ונמצא, שכל מה שיוכלו להשיג הנבראים, לא יהיה אפילו כטפה מן הים הגדול מן השלמות של הבורא ית"ש:
וזה דבר פשוט ונרצה מאד, מן הטעם כי אי אפשר לעלול ונברא אשר כמונו להשיג כל שלמות הבורא ית"ש
הטעם לא כ''כ מובן שהרי הבורא החליט כמה ואיך אנחנו נוכל להשיג אותו וברצותו נשיגהו וברצותו לא נשיגהו, אז מה זה קשור יכולותינו לענין. היכולות שלנו תלויות לגמרי ברצונו, ואם אנחנו באים להסביר את רצונו לגלות לנו כל יקר שלמותו או לא, א''א לתלות זאת ביכולתינו המוגבלת, כי זה גופא חלק מהשאלה שהוא יכל לברוא אותנו אחרת?
השאלה היא לא על עצם המציאות שאיננו יכולים להשיגו אלא על העמדה של זה כטעם?
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓