פסח, חודש ניסן - מצוה הבאה בחצי עבירה | פורום אוצר התורה פסח, חודש ניסן - מצוה הבאה בחצי עבירה | פורום אוצר התורה

פסח, חודש ניסן מצוה הבאה בחצי עבירה

נסתפקתי במצוה הבאה בעבירה בחצי שיעור, וכגון גזל מצה שאין בה ש''פ האם נחשב מהב''ע?
לא כל כך הבנתי מה שכתבת "האם נחשב מצווה הבאה בעבירה". הלא הטעם במצה גזולה דלא יד"ח דילפינן מחלה בגז"ש דלחם מה התם אין אדם מפריש חלה אלא מעסה שלו אף כאן.
כמו כן גם בפחות משוו"פ קיים איסור גזל רק שאינו בהשבה וכנפסק בשו"ע חו"מ ריש סימן שס.
 
לא כל כך הבנתי מה שכתבת "האם נחשב מצווה הבאה בעבירה". הלא הטעם במצה גזולה דלא יד"ח דילפינן מחלה בגז"ש דלחם מה התם אין אדם מפריש חלה אלא מעסה שלו אף כאן.
כמו כן גם בפחות משוו"פ קיים איסור גזל רק שאינו בהשבה וכנפסק בשו"ע חו"מ ריש סימן שס.
איסור ח''ש כמבו' במ''מ ועו''ד
 
יש''כ על ההפניה!
עיינתי שם, ומביא את דברי התורי''ד בסוכה דמ''א שכ':
ואי קשיא כיון דכל מידי דאינו ש"פ לא חשיב ממון למיחל הקדש עלויה אי הכי גם גזל לא יקרא ואמאי תנן סוכה ל"ב ע"ב הדס הגזול פסול וערבה גזולה פסולה והרי אם תובעו בדין אין בי"ד נזקקין לפחות מש"פ ואין יכול הנגזל להוציאו בדיינים והוי בדידיה וקרינא ביה שלכם כדאמרן לעיל בריש פרקין סוכה ל' ע"ב וליקניה בשינוי מעשה כי היכי דהתם אינו יכול להוציאו בדיינין מפני ששינהו ואין לו עליו אלא דמים הם הכי נמי הבא כיון שאין בו שוה פרוטה אינו יכול להוציאו בדיינים ואמאי לא יצא בו
תשובה כשגזל ושינהו קנאו בשינוי ליתן דמיו הוה ליה כאילו קנאו בדמים וקרינא ביה לכם אבל כשגזל דבר שאין בו שוה פרוטה אע"פ שאינו יכול להוציאו בדיינים ולאו בר השבה היא מ"מ הגוזל במה קנאו ואע"פ שאינה חשובה גזילה אצל הנגזל רחמנא קפיר עלה כיון דלא הויא דידיה ופסלה משום גדלה וזה דומה למאי דאמרינן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להישבון אלמא אע"ג דלגבי ישראל הנגזל לא חשיבא גדלה לגבי בן נח חשובה גדלה להתחייב עליה

והי' דנקט התורי''ד דבאין שו''פ ל''ח מהב''ע, והביא הס' הנ''ל [נר חוה] מהאמ''ב שטוען שתמיד הטעם שאין יוצא הגזלן משום חובת ההשבה [וצל''ע בפנים שם דלכאו' זה נגד פשטות הסוגיא], ועיש''ע.​
 
אולי לא הבנתי קושייתו כראוי, אנא יואיל לבאר אותה לקטן הבנה שכמותי
הסברתי, שבשו"ע פסק שגם פחות משוו"פ חשיב גזל. ומש"כ חצי שיעור, אכן כתב כן הסמ"ע שם, דהתורה הזהירה בזה משום חצי שיעור.
ועל כן, לא ברור לי מדוע פשוט למר שבפחות משוו"פ לא חשיב מצווה הבאה בעבירה.
 
אולי יבאר כ''ת דבריו
הרי התורה נתנה שיעורים לאיסור, ובהכרח דאף למ''ד דח''ש אסור מה''ת אינו איסור כשיעור גמור
אם יש איסור מה"ת על חצי שיעור למה לא יקרא מצוה הב"ע?
 
אם יש איסור מה"ת על חצי שיעור למה לא יקרא מצוה הב"ע?
אם נסכים שיש כאן ב' דרגות של עבירה, אם מצאנו שלא י''ח בדרגה החמורה, מנין לנו לומר שגם בדרגה הקלה יותר אינו יוצא?
 
הסברתי, שבשו"ע פסק שגם פחות משוו"פ חשיב גזל. ומש"כ חצי שיעור, אכן כתב כן הסמ"ע שם, דהתורה הזהירה בזה משום חצי שיעור.
אכן, והם דברי הה''מ
ועל כן, לא ברור לי מדוע פשוט למר שבפחות משוו"פ לא חשיב מצווה הבאה בעבירה.
באמת לא פשיט''ל, אלא נסתפקתי, די''ל דרק בעבירה גמורה מצאנו למעט דלא י''ח ולא בעבירה קלה כזו של ח''ש
 
אכן, והם דברי הה''מ

באמת לא פשיט''ל, אלא נסתפקתי, די''ל דרק בעבירה גמורה מצאנו למעט דלא י''ח ולא בעבירה קלה כזו של ח''ש
אבל זיל בתר טעמא. שכל מצווה שנתייסדה על ידי עבירה, תהיה חמורה יותר או פחות, מוגדרת כמצוה הבאה בעבירה. וכמו שדימו זאת הראשונים לאין קטיגור נעשה סניגור, ומיהת"י לחלק.
 
אם יש איסור מה"ת על חצי שיעור למה לא יקרא מצוה הב"ע?
האיסור של חצי שיעור אינו איסור עצמי, וכמו שמבואר בגמ' שאיסורו הוא מחמת שכיון שחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל, שכיון שנאסר עליו לאכול שיעור שלם הרי גם חצי שיעור בכלל האיסור, שהרי כשם שאם יגמור יהא חצי זה בכלל השיעור השלם, כמו"כ כעת נדרש לא לאכול חצי זה*, ולכן לכאו' אי"ז איסור גמור.
*כלומר, כיון שבזה הוא אוכל כשיעור שלם, שהרי אם ישנו אדם שהחליט לעבור עבירה אינו יכול לעשות זאת אלא ע"י אכילת חצי שיעור ואחריו חצ"ש נוסף, ואז הרי ברור מסברא שהחצ"ש הראשון הוא חלק מאכילה של שיעור שלם, [וכן קיי"ל בירושלמי (תרומות פ"ו ה"א) שמודה ר"ל בדעתו להשלים], והטענה של 'חזי לאיצטרופי' היא שגם אם בדעתו לאכול רק חצי נידון הדבר כתחילת איסור, כיון שעצם האפשרות שחצי זה יצטרף לאכילה שלמה כבר מגדירה אכילה זו כתחילת איסור, ואכ"מ.
 
האיסור של חצי שיעור אינו איסור עצמי, וכמו שמבואר בגמ' שאיסורו הוא מחמת שכיון שחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל, שכיון שנאסר עליו לאכול שיעור שלם הרי גם חצי שיעור בכלל האיסור, שהרי כשם שאם יגמור יהא חצי זה בכלל השיעור השלם, כמו"כ כעת נדרש לא לאכול חצי זה*, ולכן לכאו' אי"ז איסור גמור.
*כלומר, כיון שבזה הוא אוכל כשיעור שלם, שהרי אם ישנו אדם שהחליט לעבור עבירה אינו יכול לעשות זאת אלא ע"י אכילת חצי שיעור ואחריו חצ"ש נוסף, ואז הרי ברור מסברא שהחצ"ש הראשון הוא חלק מאכילה של שיעור שלם, [וכן קיי"ל בירושלמי (תרומות פ"ו ה"א) שמודה ר"ל בדעתו להשלים], והטענה של 'חזי לאיצטרופי' היא שגם אם בדעתו לאכול רק חצי נידון הדבר כתחילת איסור, כיון שעצם האפשרות שחצי זה יצטרף לאכילה שלמה כבר מגדירה אכילה זו כתחילת איסור, ואכ"מ.
יש להאריך בזה טובא, ואך דרך הערה, כ''ת נוקט דסברת חזי לאצטרופי היא גופו של דין [וכפה''נ נקטו כן רבנן קדמאי], אך להסוברים דיש ח''ש באיכות [כלשון המורגלת בפי הלומדים] ע''כ אינו כן, וכמדו' שבצ''פ חקר אם הוא איסור בפנ''ע או תולדת האיסור הראשון.
 
חזור
חלק עליון