שעורי שבט הלוי סימן קצח סעיף לה
א"ר יוסף מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים, ולית הלכתא כוותי', והיינו דאין צריך מים עמוקים עד צוארה אלא סגי עד הטבור, [ועי' ג"כ בהגר"א סקמ"ב], ומשמע דאפילו בנדה אפשר לטבול בדרך ישיבה, ואף על פי שבמציאות יש בישיבה יותר קמטים מאשר בשוחה, ושחי' לא גרע מישיבה במים עד הצואר, ולפי הט"ז אין ראי' די"ל דקדמו מים, אבל להש"ך בנקה"כ דאין מעלה בקדמו המים יש סמך שאפשר לטבול כשהיא שוחה ואין חשש בקמטים. וא"כ בקדמו המים ממ"נ מהני לכ"ע. וכתב שם באמרי אש ששאל לרבו החת"ס אמאי אין חוששין שהמים יהיו גבוהים, וכתב חזיתי לדעתי' דמרן שלא הי' חמור בעיניו כ"כ, ולא זכיתי לשמוע מסקנת ההלכה מפיו ע"כ, (ומובא בדע"ת). - אשה חלשה או נכה וכד' הוי שעה"ד וטובלת בישיבה, (שבה"ל ח"ט סקע"ו אות ז').