• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,363
תודות
11,020
נקודות
885
כתב החזו"א (זרעים, ליקוטים סי' י סק"א) להוכיח שבעבר הירדן נוהגין המצוות התלויות בארץ מדאורייתא, שהרי מבואר בגמ' בערכין (לב, ב) שמשגלו בני גד ובני ראובן - בטל היובל, כי אין כל יושביה עליה; וחזינן שעבר הירדן נחשב ארץ ישראל לגבי יובל.

ויש לעיין אם אפשר לדון על ראיית החזו"א, שדין כל יושביה עליה אינו תלוי שכל עם ישראל מקיימין דין יובל, אלא דין בצורת יישוב הארץ - שתהיה בשלמות; ואם כן עבר הירדן, גם אם אין לו מצוות התלויות בקדושת הארץ - מכל מקום מעלת ארץ ישראל [כגון לגבי מצוות יישוב אולי, וסמיכה (עי' רדב"ז שיש דברים שיש בהם מעלת ארץ ישראל גם בלי הקדושה)] יש קצת בעבר הירדן, וזה נחשב כל יושביה עליה.

ובזה נרוויח שאמנם התשב"ץ (ח"ג סי' קצח) גם כתב כהחזו"א, ופירש דברי הגמ' בסוטה (יד, א) שמשה רצה להיכנס לארץ כדי לקיים מצוות רבות שנוהגות רק שם, שהכוונה למחיית עמלק, הריגת שבעה עממין, עיר מקלט, מינוי מלך ובנין בית המקדש; אבל לכאורה סתימת דברי הראשונים שלא כתבו במפורש שכך ביאור הגמ' [שלכאורה זה דוחק] - סברו כמו האחרונים שלא נוהגות מצוות התלויות בארץ בעבר הירדן מן התורה, וקשה עליהם קושיית החזו"א מהגמ' בערכין. ולהנ"ל אולי מיושב.

ועי' גבורת יהודה (להגר"י שפירא, זרעים) שכתב שנידון החזו"א הוא מחלוקת תנאים.​
 
ויש לעיין אם אפשר לדון על ראיית החזו"א, שדין כל יושביה עליה אינו תלוי שכל עם ישראל מקיימין דין יובל, אלא דין בצורת יישוב הארץ - שתהיה בשלמות; ואם כן עבר הירדן, גם אם אין לו מצוות התלויות בקדושת הארץ - מכל מקום מעלת ארץ ישראל [כגון לגבי מצוות יישוב אולי, וסמיכה (עי' רדב"ז שיש דברים שיש בהם מעלת ארץ ישראל גם בלי הקדושה)] יש קצת בעבר הירדן, וזה נחשב כל יושביה עליה.
ולפי זה צריך לומר שכוונת הדרשא היא שכאילו מפרשים את הפסוק "וקראתם דרור [כש]בארץ (ל)כל יושביה עליה".
והל' יש לפרש כמש"כ רש"י (שמות יד, כח) שלפעמים התורה כותבת ל' מיותרת.

אכן יתכן באופ"א, שהנה בגמ' (ר"ה ט, ב; קידושין לח, ב) מבואר ששילוח עבדים נוהג גם בחו"ל, ומה שכתוב "בארץ" - הכוונה שאם נוהג בארץ נוהג גם בחו"ל,
ולפי"ז אולי אפשר לחדש ששילוח עבדים שצריך להיות בארץ - לא תלוי בקדושה, אלא כל מקום שהוא ארץ ישראל.
 
ויש לעיין אם אפשר לדון על ראיית החזו"א, שדין כל יושביה עליה אינו תלוי שכל עם ישראל מקיימין דין יובל, אלא דין בצורת יישוב הארץ - שתהיה בשלמות; ואם כן עבר הירדן, גם אם אין לו מצוות התלויות בקדושת הארץ - מכל מקום מעלת ארץ ישראל [כגון לגבי מצוות יישוב אולי, וסמיכה (עי' רדב"ז שיש דברים שיש בהם מעלת ארץ ישראל גם בלי הקדושה)] יש קצת בעבר הירדן, וזה נחשב כל יושביה עליה.
מנלן ששייך קדושת א''י עם מצוות ישיבת א''י בלא חיוב מצוות התלויות בארץ?
 
מנלן ששייך קדושת א''י עם מצוות ישיבת א''י בלא חיוב מצוות התלויות בארץ?
ועי' גם רמב"ן (גיטין ב, א) שרבי אבא היה מנשק כיפי דעכו אפילו אם בטלה הקדושה משגלו, ויש שם מצוות יישוב.
מיהו תוס' (שם) פליגי.
 
ועי' גם רמב"ן (גיטין ב, א)
וז"ל:
וא"נ ס"ל לא קדשה לעת"ל, לענין תרומות ומעשרות חביבה עלייהו דהא איכא דאמרי קדושה שלישית יש להם ואעפ"כ בחיבתה היא עומדת ובקדושתה לענין ישיבתה ודירתה.
 
ועי' גם רמב"ן (גיטין ב, א) שרבי אבא היה מנשק כיפי דעכו אפילו אם בטלה הקדושה משגלו, ויש שם מצוות יישוב.
כיון שזה מקום שהוא א''י אז יש מצווה גם אם בטלה קדושת הארץ
אבל לומר על מקום שלא נוהג בו בכלל מצוות התלויות בארץ שיש בו מצוות יישוב הוא יותר מחודש
 
כתב החזו"א (זרעים, ליקוטים סי' י סק"א) להוכיח שבעבר הירדן נוהגין המצוות התלויות בארץ מדאורייתא, שהרי מבואר בגמ' בערכין (לב, ב) שמשגלו בני גד ובני ראובן - בטל היובל, כי אין כל יושביה עליה; וחזינן שעבר הירדן נחשב ארץ ישראל לגבי יובל.
וכזאת בחזו"א בשביעית (סי' ג ס"ק כה).
 
וז"ל:
וא"נ ס"ל לא קדשה לעת"ל, לענין תרומות ומעשרות חביבה עלייהו דהא איכא דאמרי קדושה שלישית יש להם ואעפ"כ בחיבתה היא עומדת ובקדושתה לענין ישיבתה ודירתה.
ולשונו מוכיח כמו שכתבתי שזה דוקא במקום שבעיקרון יש קדושה
 
מעניין לציין בהקשר זה.
א. בלקו''ש מביא גבי נחלת ראובן וגד וחצי שבט המנשה שכבר בחלוקת הארץ היא הייתה ע''ד לע''ל (שהרי הייתה משטח שלוש אומות קיני קניזי וקדמוני שינתנו רק לע''ל)

ב. יש חילוק בין חלוקת הארץ ע''י יהושוע שהייתה ע''י כיבוש לבין ה'חזקה' שנעשה ע''י עזרא שהייתה בהקמת בי''ד

ג. שהרמב''ם בהל' שמיטה יובל הביא דינים על חלוקת הארץ באופנים שונים כגון כיבוש יחיד ונחלת הלוויים (ועיין מנ''ח), ואולי כוונתו בזה לומר שדין 'כל יושביה עליה' הוא דין יחודי ששייך בתנאים מסויימים בשונה משאר ענייני א''י

לחביבותא דמילתא, אצרף מ''מ שסידרתי פעם בעניין זה.
עולי מצריים בבלי: תוס' גיטין ח' סע"א. חגיגה ג' ב, וכן יבמות טז א, חולין ז' א. ברכות ב' א. ערכין יג א, וכן בבא מציעא פט א. בבא בתרא קיג ב,
ירושלמי: שביעית פ"ו ה"א.

יש גם על לעת"ל: יבמות פב ב, נדה מו ב. גיטין ח, מז א. עבודה זרה כא א.

גבולות הארץ: ברכות נה א, גיטין ב' -ז-ח, ובתוס'.
גבולות לעניין שביעית: מסכת ידיים פ"ד ה"ג.
גבולות לעת"ל: בבא בתרא נו א.
 
מעניין לציין בהקשר זה.
א. בלקו''ש מביא גבי נחלת ראובן וגד וחצי שבט המנשה שכבר בחלוקת הארץ היא הייתה ע''ד לע''ל (שהרי הייתה משטח שלוש אומות קיני קניזי וקדמוני שינתנו רק לע''ל)

ב. יש חילוק בין חלוקת הארץ ע''י יהושוע שהייתה ע''י כיבוש לבין ה'חזקה' שנעשה ע''י עזרא שהייתה בהקמת בי''ד

ג. שהרמב''ם בהל' שמיטה יובל הביא דינים על חלוקת הארץ באופנים שונים כגון כיבוש יחיד ונחלת הלוויים (ועיין מנ''ח), ואולי כוונתו בזה לומר שדין 'כל יושביה עליה' הוא דין יחודי ששייך בתנאים מסויימים בשונה משאר ענייני א''י

לחביבותא דמילתא, אצרף מ''מ שסידרתי פעם בעניין זה.
עולי מצריים בבלי: תוס' גיטין ח' סע"א. חגיגה ג' ב, וכן יבמות טז א, חולין ז' א. ברכות ב' א. ערכין יג א, וכן בבא מציעא פט א. בבא בתרא קיג ב,
ירושלמי: שביעית פ"ו ה"א.

יש גם על לעת"ל: יבמות פב ב, נדה מו ב. גיטין ח, מז א. עבודה זרה כא א.

גבולות הארץ: ברכות נה א, גיטין ב' -ז-ח, ובתוס'.
גבולות לעניין שביעית: מסכת ידיים פ"ד ה"ג.
גבולות לעת"ל: בבא בתרא נו א.
יישר כח עצום!!!
 
וקראתם דרור בארץ לכל יושביה (כה י)

כתב החזו"א (זרעים, ליקוטים סי' י' סק"א, וכזאת בשביעית סי' ג' ס"ק כ"ה) להוכיח שבעבר הירדן נוהגין המצוות התלויות בארץ מדאורייתא, שהרי מבואר בגמ' בערכין (לב:) שמשגלו בני גד ובני ראובן בטל היובל, כי אין כל יושביה עליה, וחזינן שעבר הירדן נחשב ארץ ישראל לגבי יובל.

ויש לעיין אם אפשר לדון על ראיית החזו"א, שדין כל יושביה עליה אינו תלוי שכל עם ישראל מקיימין דין יובל, אלא דין בצורת יישוב הארץ שתהיה בשלמות, ואם כן עבר הירדן, גם אם אין לו מצוות התלויות בקדושת הארץ מכל מקום מעלת ארץ ישראל [כגון לגבי מצוות יישוב אולי, וסמיכה (עי' רדב"ז שיש דברים שיש בהם מעלת ארץ ישראל גם בלי הקדושה)] יש קצת בעבר הירדן, וזה נחשב כל יושביה עליה[1].

ובזה נרוויח שאמנם התשב"ץ (ח"ג סי' קצ"ח) גם כתב כהחזו"א, ופירש דברי הגמ' בסוטה (יד.) שמשה רצה להיכנס לארץ כדי לקיים מצוות רבות שנוהגות רק שם, שהכוונה למחיית עמלק, הריגת שבעה עממין, עיר מקלט, מינוי מלך ובנין בית המקדש, אבל לכאורה סתימת דברי הראשונים שלא כתבו במפורש שכך ביאור הגמ' [שלכאורה זה דוחק] סברו כמו האחרונים שלא נוהגות מצוות התלויות בארץ בעבר הירדן מן התורה, וקשה עליהם קושיית החזו"א מהגמ' בערכין. ולהנ"ל אולי מיושב.

ובעיקר דברי הגמ' בסוטה לכאורה היה אפשר לומר שאמנם מצוות התלויות בארץ נוהגות בעבר הירדן מדאורייתא, אבל זה רק לאחר שנכנסו לארץ [וכמדומה שמפורש כן בתו"כ], ואם כן אולי זו הייתה בקשת משה רבינו. אך לפי זה דחוק לשון הגמ' שמתקיים רק בארץ, וגם לפי"ז לא צריך להיכנס לארץ, ומספיק שיחיה עד שיכנסו לארץ [ויכבשו ויחלקו], ומדוע אמר אכנס אני. מיהו יתכן שאין זה כבוד שמשה ישאר בחוץ לארץ וכל ישראל יכנסו, ועדיין לשון הגמ' דחוק, ומסתמא עמדו בזה.

ובדעת התשב"ץ יש לעיין שאם סבר כנ"ל שלשון הגמ' משמע שצריך להיכנס ממש, א"כ מלחמת עמלק יכול לקיים גם בחו"ל אחרי שיכנסו ומה תירץ. ואם הכונה שצריך לחכות עד הכניסה, גם בכל המצוות התלויות בארץ צריך לחכות, וכנ"ל.

ועי' גבורת יהודה (להגר"י שפירא, זרעים) שכתב שנידון החזו"א הוא מחלוקת תנאים.​


[1] ולפי זה צריך לומר שכוונת הדרשא היא שכאילו מפרשים את הפסוק "וקראתם דרור [כש]בארץ (ל)כל יושביה עליה". והל' יש לפרש כמש"כ רש"י (שמות יד, כח) שלפעמים התורה כותבת ל' מיותרת. אכן יתכן באופ"א, שהנה בגמ' (ר"ה ט:, קידושין לח:) מבואר ששילוח עבדים נוהג גם בחו"ל, ומה שכתוב "בארץ" הכוונה שאם נוהג בארץ נוהג גם בחו"ל, ולפי"ז אולי אפשר לחדש ששילוח עבדים שצריך להיות בארץ לא תלוי בקדושה, אלא כל מקום שהוא ארץ ישראל.​
 
כוונתי בפשטות, כאשר באנו לעיין אם אפ' לדון על ראיית החזו''א, באנו לחלק בין 'קדושת הארץ' ל'מעלת הארץ', החילוק הזה דורש תוספת ביאור, בפרט לפ''ז שבשאר העולם אין ערי מקלט ובא''י יש וגם בעבר הירדן יש.
 
כוונתי בפשטות, כאשר באנו לעיין אם אפ' לדון על ראיית החזו''א, באנו לחלק בין 'קדושת הארץ' ל'מעלת הארץ', החילוק הזה דורש תוספת ביאור, בפרט לפ''ז שבשאר העולם אין ערי מקלט ובא''י יש וגם בעבר הירדן יש.​
כמדומה שיש ברדב"ז
וכעין זה ברמב"ן גיטין ב' א', שאפילו אם קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא, מ"מ יש חביבות בארץ ולכן ר' אבא מנשק כיפי דעכו ומותר לצאת לשם.​
 
ר' אבא מנשק כיפי דעכו ומותר לצאת לשם.
זו חביבות גרידתא, ופשוט לכת''ר שלא שייכת שם מצווה כגון ערי מקלט.
גם זה שמותר לצאת לשם אי''ז ראיה כי יתכן שהאיסור לצאת הוא מצד חביבות א''י וכל עוד ביציאתו לשם לא סתר לחביבות זו, הותר לצאת.
אמנם אליבא דהלכתא האיסור לרוב הראשונים תלוי במצוות הארץ, אבל כיון שיצא במקום קרוב ומתכוון לחזור החילוק בין הראשונים אם כתבו שהאיסור להפקיע עצמו ממצוות או שכתבו באו''א ובלשונות הראשונים תליא מלתא.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון