- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,441
- נקודות
- 1,280
וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו (יא, י)
רש"י מבאר (על פי חז"ל), ש"בכייה" זו של העם, הייתה על כך שנאסרו להם איסורי עריות. כלומר, בעקבות מתן תורה, נאסר עליהם להתחתן עם קרובות משפחה ("ורבותינו אמרו, למשפחותיו, על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להן").מקשה על כך המהר"ל בחיבורו גור אריה בפרשת ויגש (מו, ח), הרי באותו דור לא היו קרובי משפחה כלל, כי היו כולם נחשבים לגרים (שכן כידוע, ישראל עברו בשעת מתן תורה תהליך של גירות – מילה, טבילה וכו'), ואם כך, בטלו כל יחסי קרבת המשפחה, ע"פ הכלל הוא "גר שנתגייר, כקטן שנולד דמי" (דהיינו, כאשר אדם מתגייר, מתבטלים יחסי הקרבה המשפחתית שהיו לו עד גרותו, והוא נחשב כמי שנולד מחדש, ומותר להתחתן עם קרובותיו); וא"כ אדרבה, צריכים להיות מותרים בכל קרובותיהן.
ומיישב המהר"ל (והדברים מובאים בקצרה בהקדמת השב שמעתתא באות ט'), שהואיל ואותה "גירות" של עם ישראל במעמד הר סיני הייתה גרות בעל כרחם, שהרי כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית (כמבואר במס' שבת דף פח ע"א), לכן לא נאמר כאן הכלל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
מה ההסבר בדברים אלה, ומדוע הכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" הוא דווקא בגרות מרצון? הביאור הפשוט הוא לכאורה כך: כל הכלל שלפיו גר שנתגייר כקטן שנולד, נובע מכך שע"י רצונו להתגייר הוא נחשב כאילו נולד ונברא מחדש; אך עצם הגרות לבדה, בלי הרצון העצמאי הפנימי הנלווה אליה, אינה הופכת את האדם ל"קטן שנולד". ובהר סיני, מכיוון שהגרות לא הייתה רק מתוך רצונם בלבד ונלווה לרצון זה כפייה, אין אומרים גר שנתגייר כקטן שנולד.
הסבר אחר לדברי המהר"ל, מסביר הכלי חמדה בפרשת ויגש, וזו לשונו: "דלא שייך כלל בישראל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואדרבה, בזה נשלמה תכלית יצירתם הקודמת". כלומר בניגוד לכל גוי, שהגרות יוצרת אצלו מהות חדשה שלא הייתה בו עד כה (ולכן הוא "כקטן שנולד"), אצל עם ישראל תפקיד הגרות היה רק להשלים את תכליתם הטבעית מלכתחילה. לכן, הגיור לא הפך אותם ל"יצירה חדשה", שניתן לומר עליה "כקטן שנולד", אלא רק השלים וחתם את מצבם הטבעי שאליו נועדו מלכתחילה. וזו איפוא כוונת המהר"ל, שכיוון שאנו רואים שהגרות הייתה בעל כרחם של ישראל (שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית), ממילא מוכח מזה שהגרות לא יצרה אצלם מהות חדשה אלא רק הביאה אותם למצבם הטבעי (ולכן לא נדרש רצון, כי רק פעולות שיוצרות מהות, כמו קניין וקידושין וכו', מצריכות רצון); ומכיוון שכך, אין אומרים שהם "כקטן שנולד"