האם מי ששמח בקיום מצוות ה', מקיים מצוות עשה דאורייתא? | בית המדרש – דיונים תורניים האם מי ששמח בקיום מצוות ה', מקיים מצוות עשה דאורייתא? | בית המדרש – דיונים תורניים

החושב

משתמש רשום
gemgem
פרסם מאמר
הודעות
44
תודות
141
נקודות
70
הביטו וראו איזה ספורנו נפלא נזדמן לידי!

בפירושו לפסוק "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ו', ה', ד"ה ואהבת) כותב הספורנו:

"תשמח לעשות דבר שייטב בעיניו, כאשר תבין שאין תכלית נכבד כזה."


והשאלה שבוער לי לשאול את חו"ר בית המדרש:

האם אכן עולה מדבריו, שמי ששמח בעשיית רצון ה', מקיים בזה מצוות עשה דאורייתא של "ואהבת את ה' אלוקיך"?
 
אתה מגזים! - למה אתה הולך לדרגות הגבוהות.

מי שעיניו בראשו - מבין שאין לך מה שעושה את הבן אדם מאושר באמת, חוץ מעשיית רצונו ודביקות בו ית'.
 
אתה מגזים! - למה אתה הולך לדרגות הגבוהות.

מי שעיניו בראשו - מבין שאין לך מה שעושה את הבן אדם מאושר באמת, חוץ מעשיית רצונו ודביקות בו ית'.
להבין שזו התכלית הנכבדה ביותר - זו דרגה גבוהה מאד.

כן נראה לענ"ד.
 
ברור - שכפי איך שאתה כותב את זה - זה הדרגה הגבוהה ביותר.

אבל חייב להיות שזה לא או 0 או 100 - אלא זה כמו כל המצוות, שמתחיל בדרגות נמוכות יותר.

וההתחלה היא, להכיר ולדעת, שהדבר היחיד שעושה את האדם מאושר באמת, זה לימוד התורה וקיום המצוות.
 
האם אכן עולה מדבריו, שמי ששמח בעשיית רצון ה', מקיים בזה מצוות עשה דאורייתא של "ואהבת את ה' אלוקיך"?
ברור.
הוא גופא קיום מצוות ה'

אכן.
וזה קיים בכל שש מצוות תמידיות, רק חבל שלא שמים לב.

לדוגמא: שמעת על טיל שלא נפל, או נפל ללא נפגעים, או יותר פשוט - הגעת לסופר ולא היה תור, אמרת ברוך ה', והופ! קיימת מצוות אמונה! אם רק התבוננת קצת במה שאמרת.

הזדמן לך להתבטל קצת, התגברת בשביל הקב"ה, חוץ ממה שקיימת מצוות ת"ת - קיימת מצוות יראה!

וכן הלאה.

זה פשוט מדהים!

לא?
 
והדברים מדהימים ומפליאים בכלליותם.

החידוש שלי הוא, על כך שאנשים מחפשים מקורות על כך שיש מצווה להיות בשמחה - הנה לכם מקור שהיא מצוות עשה דאורייתא!!!
 
הנה לכם מקור שהיא מצוות עשה דאורייתא!!!
לא בעצמותה, אלא רק בקיום מצוה, שלגבי זה יש בכל מקרה מקור מפורש מהתורה (אם כי לא מצות עשה) - תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה
 
א. כהסתעפות מאהבת ה' יש ממילא שמחה בקיום מצוותיו.
כבר מתאים יותר לשייך את זה ל"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב..." - רמב"ם הלכות שופר סוכה ולולב פ"ח. ומכאן רואים שזה עניין לעצמו, שעליו אין ציווי, אלא הוא נלווה לציווים כחלק ממעלה בעבודת ה'.
ב. מסתבר שכל עוד אין ציווי מפורש זה נשאר בגדר פרט במצוה המסויימת הנוכחית שהאדם מקיים כרגע בשמחה של מצוה.
ג. בדרך אגב - בהקדמה לספר חרדים מובא שהאר"י אמר שכל השגותיו היו בזכות שמחה של מצוה!
 
האם השמחה נכללת בספר המצוות להרמב"ם או לרס"ג?
הספורנו רק מסביר את האהבה.
אהבת הבורא כוללת מאוד הרבה, וחלק מזה זה הרגשת שמחה בעבודת ד'.
אם יש רק שמחה ללא אהבה, לא קויימה שום מצווה, דהיינו לא השמחה מצווה אלא האהבה.
ומכאן עד מצוות עשה לשמחה עצמה הדרך ארוכה מאוד.

מלבד זאת לא הבנתי מה החידוש הגדול,
הרי הקללות בתורה הם "תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
 
שיש מצווה להיות בשמחה - הנה לכם מקור שהיא מצוות עשה דאורייתא!!!
הנתיבות בצוואתו כותב על כך,
איני זוכר הלשון המדוייק אבל משהו כמו
'אל תשמעו לאלו האומרים מצווה גדולה להיות בשמחה'.
כי כל המצווה היא רק שמחה בעשיית מצוות ורצון הבורא, ואינה כמטרה בפני עצמה כלל.
 
מלבד זאת לא הבנתי מה החידוש הגדול,
הרי הקללות בתורה הם "תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
כבר עמדתי בזה למעלה, ומ"מ אינו עשה ממש אלא רק גילוי רצונו ית' שהמצוות צריכים להעשות בשמחה
 
הנתיבות בצוואתו כותב על כך,
איני זוכר הלשון המדוייק אבל משהו כמו
'אל תשמעו לאלו האומרים מצווה גדולה להיות בשמחה'.
כי כל המצווה היא רק שמחה בעשיית מצוות ורצון הבורא, ואינה כמטרה בפני עצמה כלל.
נו נו, ז"ל שם: אהובי בני מה מאוד תרחיקו עצמכם מהשמחה והשחוק כי היאך ישמח האדם אשר בכל יום השכם וחטוא ואם היה אדם חייב ראשו למלך ב״ו היאך היה שמח בפורים ובחג ק״ו שחייב ראשו למלך מלכי המלכים הקב״ה. ולא תשמעו לאותן האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה. כי זהו הכל מעצת היצה״ר ושחוק וקלות ראש מרגילין האדם לערוה. ובכל עצב יהיה מותר רק בעת עשיית איזה מצוה או לימוד תורה יהיה בכוונה ובשמחת הלב אמנם לא בשחוק כי השחוק הוא מדה דעה מאוד.

מדבר שם בגנות השחוק ותו לא.
עיין שם
 
נו נו, ז"ל שם: אהובי בני מה מאוד תרחיקו עצמכם מהשמחה והשחוק כי היאך ישמח האדם אשר בכל יום השכם וחטוא ואם היה אדם חייב ראשו למלך ב״ו היאך היה שמח בפורים ובחג ק״ו שחייב ראשו למלך מלכי המלכים הקב״ה. ולא תשמעו לאותן האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה. כי זהו הכל מעצת היצה״ר ושחוק וקלות ראש מרגילין האדם לערוה. ובכל עצב יהיה מותר רק בעת עשיית איזה מצוה או לימוד תורה יהיה בכוונה ובשמחת הלב אמנם לא בשחוק כי השחוק הוא מדה דעה מאוד.

מדבר שם בגנות השחוק ותו לא.
עיין שם
מקובל כוונתו למימרא
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.
זה מאוד מקביל ל"להיות כל ימיו בשמחה".
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון