חזקה כל מה שתח''י האם הוא רוב בממון (1 צופה)

[מחכה]

יבארו נא הרה''ג, (אחר שנחלק בין 'שלו' ל'ברשותו' נהיה מוכרחים לכאו' לומר ש)'חזקה כל מה שתחת יד האדם שלו' היא לכאו' ע''ד (או ממש מדין) רוב. א''כ, מהו החילוק והרי אין הולכים בממון אחר הרוב.

 

[מחכה]

האמת היא שקיבלתי הסבר נפלא ב'הודעה ישירה' שבה מענה על כל הפרטים לכאו', שמפני אריכותה לא העלו כאן, אמנם בכ''ז חשבתי להביא את הכיוון שלי למהלך מעט שונה על יסוד המקור לזה שאין הולכים בממון אחר הרוב.

אצטט המקורות שהביא הרבי ובכ''א מהם יש לדון בזה בפ''ע:

ב'שיעורים בספר התניא' ביאורים לפרק א' של אגרת התשובה:
בטעם "אין הולכין בממון אחרי הרוב" - כמה סברות.
ישנו ביאור - מפני שחזקת ממון מנוגדת לרוב (תרומת הדשן סימן שמט קרוב לסופו. שב שמעתתא ש"ד פכ"ד וראה גם תוס' ד"ה קמ"ל (ב"ק כז, ב), ד"ה חוץ (ב"ב כג, ב);
כן ישנו ביאור - שזה תקנת חכמים (גנת ורדים כלל לט).
אך כיוון ששני אלה לא שייכים בתשובה - גם המסובב (שאין הולכין אחר הרוב) אינו בתשובה.
ישנו, אבל, ביאור (שב שמעתתא פ"ח ט') שזו גזירת הכתוב: כיוון שכתוב "על פי שנים עדים יקום דבר", אי אפשר להוציא ממון על ידי שום הוכחות (גם לא על ידי רוב, שהוא הוכחה חזקה ביותר), אלא על ידי עדים, עדות היא ענין של ודאי (ולא רק הוכחה סתם). ולפי ביאור זה הרי בכל מקום צריך לומר כן. לבד באיסורין וכו' שהתורה מוציאה מגזירת הכתוב זו וכבסוגיא (פ"ק דחולין): מנ"ל דאזלינן בתר רובא כו'".

 

[מאן דהו]

האמת היא שקיבלתי הסבר נפלא ב'הודעה ישירה' שבה מענה על כל הפרטים לכאו', שמפני אריכותה לא העלו כאן,

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שאין הגבלה על מילים בהודעה

 

[פסיק פומיה]

יבארו נא הרה''ג, (אחר שנחלק בין 'שלו' ל'ברשותו' נהיה מוכרחים לכאו' לומר ש)'חזקה כל מה שתחת יד האדם שלו' היא לכאו' ע''ד (או ממש מדין) רוב.

לחץ כדי לכווץ...

באר נא להכרח.

 

[חפץ בחיים]

והרי אין הולכים בממון אחר הרוב.

לחץ כדי לכווץ...

הנ"ל הוא ברובא דאיתיה קמן ולא ברובא דליתיה קמן, וחזקת מה שתחת וכו' הוא רובא דליתא קמן.

 

[יחזקאל יחזקאלי]

הנ"ל הוא ברובא דאיתיה קמן ולא ברובא דליתיה קמן, וחזקת מה שתחת וכו' הוא רובא דליתא קמן.

לחץ כדי לכווץ...

רובא לרדיא שעליו נחלקו רב ושמואל
הוא רובא דליתא קמן ועוד כמה רובי שאמרו שאין הולכין אחריהן

 

[היושב בישיבה]

רוב הינו ראיה שאם הרוב כזה מסתמא גם הנידון, חזקת כל מה שתחת יד אדם שלו הינו ראייה שאנו רואים את הדבר כשלו דמסתמא אם זה אצלו זה שלו כנ"ל

 

[תשבי]

הנ"ל הוא ברובא דאיתיה קמן ולא ברובא דליתיה קמן, וחזקת מה שתחת וכו' הוא רובא דליתא קמן.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שחזקת שתחת יד אדם שלו היא פשטות כמו בחזקה א"א פורע תוך זמנו וחזקה בבנה כרוך אחריה [קידושין פ], שעליה נאמר שורפין ותולין על החזקות

 

[מחכה]

אנסה לתמצת, אם 'דאיתא קמן' עדיף או דליתא עדיף זהו מח' אחרונים - היינו דבשניהם יש חסרון.
וודאי שבחזקה יש וודאות שאינה ברוב והיא אומדנה אחרת כבידה יותר .
אמנם יש לברר המקור לחזקה.
המקור לרוב.
ובמקור לזה שאין הולכים בממון אחר הרוב
כדי לקבוע שבחזקות אלו נלך אחר החזקה.
וזו למעשה שאלתי, אם אפ''ל שבחזקות אלו הוודאות נובעת מיסוד שאינו בדיני רוב (שבהם ההכרעה היא הנהגה בלבד) ואפשר לדון בממונות.

 

[מחכה]

הכרח

לחץ כדי לכווץ...

לענ''ד שייך לאשכול אחר, אבל כמאמר המוסגר (אחר מה שכתב כת''ר בזה בבמה מפוארת זו): בהיות ה'שלו' שייך למציאות הדינית של החפץ ולגבי מציאות זו היא החזקה הנ''ל, דווקא בזה שייך להסביר יותר את הכח של חזקה זו על יסוד הרוב (דהרי על ברשותו, אין רק 'רוב' אלא כל מי שמחזיק בדבר הוא ברשותו) אמנם מאידך וודאי שלא כל מי שבידו דבר ה''ה שלו, ויש חילוק בין מי שאמוד בכך למי שאינו אמוד בכך ועוד חילוקים.

 

[מאן דהו]

האמת היא שקיבלתי הסבר נפלא ב'הודעה ישירה' שבה מענה על כל הפרטים לכאו', שמפני אריכותה לא העלו כאן,

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שאין הגבלה על מילים בהודעה

לחץ כדי לכווץ...

קבלתי בפרטי

בעצם השאלה קשה גם על חזקה אין אדם פורע תו"ז
ותשובה בזה שמעתי מאחד מרבותי שליט"א
אם תרצה אשלח לך קובץ בעניין חזקה אין אדם פורע שהתשובה לשאלתך מבוארת שם בהרחבה
אבל בקצרה:
יש להקדים מסוגיא דפסחים י אם ספק מוציא מידי ודאי או לא
והוכיחו שם בגמ' מהא דחבר שמת פירותיו בחזקת מעושרין הרי שספק מעשר מוציא מידי ודאי טבל
ודחו הראיה בשני אופנים
האחד שגם המעשר הוא ודאי דחזקה על חבר שמעשר מיד
והשני שלעולם אין זה ודאי אלא ספק אלא שגם היות הפירות טבל ג"כ הוי ספק דשמא הכניס דרך גגות
ומבואר שם ברש"י שגם לצד שחזקה זו היא ספק אין זה ספק שקול אלא יש בזה הילוך אחר ברוב
ומצאנו פה שני גדרים של חזקה האחד קרוי ספק, ופירש רש"י שהוא רוב
והשני חשיב ודאי ואינו הילוך אחר הרוב
והדברים מתמיהין וכי הנידון הוא האם יש מקרים או אין מקרים ולכאו' ברור שיש מקרים מועטים
ומה החילוק
וביאור העניין לפי מה שמדוקדק שם ברש"י שלצד שהוי ספק כתב שרוב חברין מעשרין
ולצד שהוי ודאי כתב שכל חברין מעשרין
וביאור העניין: שהרי כידוע לכל בר בי רב שספק הוא במקום שיש סיבה להסתפק
ואין צורך שנדע שלילת הצד השני בכדי שיחשב ודאי אלא כל שיש סיבה לחשוב על אחד ואין סיבה מספקת להעלות את הצד השני חשיב ודאי [וידועים דברי הגרע"א בכתובות יג ועוד רבים מרבותינו]
ופה יש לחלק בין סוג המיעוט בחזקה שהיא ודאי למיעוט בחזקה שהיא ספק
כאשר המיעוט יש לו סיבה להיות כמו לרוב אלא שהוא מיעוט והוא רוב כמו בבהמות כשרות וטריפות שאין הטריפה מהוה תופעה מחודשת יותר מהכשירה אלא שיש יותר טריפות מכשירות, בכה"ג הוי ספק ולא יועיל בממון
אבל כשבעצם תמיד אמור להיות צד אחד כמו בחבר שאם כל החברים מעשרין, המקרה שבו לא עישר החבר, הוא כי קרה משהו שלא איפשר לו לעשר
,כיון שכן אין אנחנו צריכים להמציא שקרה לו כן וחשיב ודאי כיון שאין לנו סיבה להסתפק

כמו"כ באין אדם פורע כולם לא פורעים תוך הזמן ומה שפורע, כי נזדמן לו כסף וכל כיו"ב, ע"ז אין אנו צריכים לחשוב וחשיב ודאי ומועיל בממון
כאשר אדם מחזיק ממון תחת ידו התפיסה הפשוטה היא שהוא שלו להמציא שזה לא שלו יש צורך להעלות צדדים שאין סיבה להעלותם
כה"ג חשיב ודאי ולא ספק, וכל שהוא ודאי מועיל בממון
עקב האריכות לא יכלתי לכתוב את זה באשכול

 

[פסיק פומיה]

יבארו נא הרה''ג, (אחר שנחלק בין 'שלו' ל'ברשותו' נהיה מוכרחים לכאו' לומר ש)'חזקה כל מה שתחת יד האדם שלו' היא לכאו' ע''ד (או ממש מדין) רוב. א''כ, מהו החילוק והרי אין הולכים בממון אחר הרוב.

לחץ כדי לכווץ...

הכרעת רוב בעלמא עניינה כי כיון שהרוב מסייע לאחד מן הצדדים נזיל בתריה ונדון ע''פ.
ובזה אמרו כי אין הולכין בממון אחר הרוב כי תורת מוחזק אלימה מן הרוב.
אך בדידן אין הרוב דאחזוקי איניש בגנבי - חזקה מה שתח''י שלו, מייצר הכרעה לנקוט בעלות למחזיק בממון, מכח רוב שמסייע לו.
אלא כתוצאה מן הרוב דאחזוקי כשעומד לפנינו מחזיק בממון, רואים אנו לו כבעלי הממון, שהיא היא תורת מוחזק, וכפי שביאר לן הגרש''ש בשער''י ש''ה פט''ו שתוקפה של המוחזקות בהיות התפוס נראה כבעלים.

 

[מחכה]

כי תורת מוחזק אלימה מן הרוב.

לחץ כדי לכווץ...

ג' אופנים בטעם הדבר (כמו שהבאתי קודם)
או בגלל גזה''כ כבפנ''י
או בגלל תק''ח (כביאור הגינת ורדים)
או בגלל שרוב בא להוציא ממון ולהוציא אפשר רק ע''י וודאות.

שהיא היא תורת מוחזק,

לחץ כדי לכווץ...

ולפי זה הוודאות של המוחזק מי שגוברת מצד תורת ודאי ולא רק תורת רוב והוא שצריך ביאור מה החילוק בין זה לבין רוב (ועל שניהם הרי באה החקירה אם הוא בירור או זכות הטענה והנהגה)

 

[פסיק פומיה]

ולפי זה הוודאות של המוחזק מי שגוברת מצד תורת ודאי ולא רק תורת רוב והוא שצריך ביאור מה החילוק בין זה לבין רוב (ועל שניהם הרי באה החקירה אם הוא בירור או זכות הטענה והנהגה)

לחץ כדי לכווץ...

אבאר שוב, הרוב לא מהני בדידן להכריע כאחד משני צדדים בממון, אלא הרוב מייצר סתמא מיהו שנראה כבעלים על הממון, וממילא תורת מוחזק חלה עליו.

 

[שלוות העמל]

שלא מעניין הנושא.
בקוב"ש לר' אלחנן ריש ב"מ כתב שהוא מטעם אחזוקי בגנבא לא מחזקינן ומסביר בזה למה בריש שניים אוחזין אין לחזקה הזאת

 

[מחכה]

אבל תראה בקצוה''ח סי' קלח סק''א שיתכן שאין וודאי רמאי

שלא מעניין הנושא.

לחץ כדי לכווץ...

שייך לאשכול נפרד

 

[דבר היושר]

יבארו נא הרה''ג, (אחר שנחלק בין 'שלו' ל'ברשותו' נהיה מוכרחים לכאו' לומר ש)'חזקה כל מה שתחת יד האדם שלו' היא לכאו' ע''ד (או ממש מדין) רוב. א''כ, מהו החילוק והרי אין הולכים בממון אחר הרוב.

לחץ כדי לכווץ...

נא' מס' מהלכים בדין זה ['ראיה' 'מספק' 'פשטות' ועו"ר אם הרב @מחכה מעונין אפרט, בעז"ה אעלה בקצרה את הענין] וא"א מהם לא הולך בדרך הנ"ל [שה'חזקה' פועלת מכוח רוב] וכדי להוציא מהנ"ל ובלהלן באתי להוכיח דדינא דחזקה מה שתחת ידו שלו כוחו חזק יותר אף מכוח המוחזקות עצמה [דכוחו רב על פני ה'רוב' כהאמור] א. לרוב הראשונים מיגו להוציא אמרינן, ואילו מחמשתי"ש לכו"ע ל"מ [רמב"ן כתובות יט, א;] ב. מוחזק בעי טענה ואילו חמשתי"ש יש סוברים של"ב טענה [רביו"נ ב"ב כח, ב;] ג. גבי מוחזקות נח' אי תקפו כהן מוציאין מידו [ב"מ ו, ב;] ואילו גבי חמשתי"ש, דבר פשוט הוא דמוציאים מידו [רשב"ם ב"ב לד, א;] ד. מוחזקות אינה מועלת להכריע איסורין בתולדה [שער"י ש"ה] ואילו חמשתי"ש מהני להכריע איסורין, ולפסלו לעדות [כמבו' בסוגיית נסכא דר"א] ואף מתירין אשה לשוק בשביל זה [עיין אהע"ז יד, כד;] ה. סומכוס מודה ואף שפליג על המושג 'מוחזק' כמו שפזור בסוגיות הש"ס, מודי בהך דמהני אחיזתן.

 

[מחכה]

וא"א מהם לא הולך בדרך הנ"ל [שה'חזקה' פועלת מכוח רוב]

לחץ כדי לכווץ...

האמת שלא מפי אמרתי אלא מפי כתבם, כלומר זכרוני כך משיעורים שכתבתי (אינני יכול להצביע בייחוד על איזה מהם כעת).

אפרט, בעז"ה אעלה בקצרה את הענין

לחץ כדי לכווץ...

אשמח להנ''ל ועכ''פ בהודעה פרטית, אם כת''ר רואה בזה דברים הפשוטים לרוב הציבור.