מה כל כך מפחיד במוות? (1 צופה)

[מתחילים מחדש]

ועיי' בדברי רבן יוחנן בן זכאי "ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי"

 

[יודע רזי תורה]

צודק זה לא ברשי אני זוכר שראיתי את זה כשלמדתי את הסוגיה אני יבדוק

לחץ כדי לכווץ...

כוונתך אולי למו"ק כח. דנפיש ביעתותיה וברש"י דמלאך המות

לחץ כדי לכווץ...

אולי זה התבלבל לי עם הסיפור של ר' כהנא כי באמת חפשתי אתמול ולא מצאתי
אז קבלו את התנצלותי
אבל שם כן
תודה רבה ל @געגועים

 

[דניאל]

בספר על היחד ועל הפחד שיעורים מאת ר' שלמה הופמן זצ"ל יש אריכות והסברים מניחים את הדעת על כך, כולל סיפור מאד מעוניין ולא מוכר על הגר"ח מבריסק שהתחיל ללמוד מס' אהלות לעת זקנותו כדי שע"י קליטת השכל בענייני המוות הוא ירגיש שייכות לעניין וזה יוריד מסף הפחד של הלא נודע עי"ש.

 

[קטלא קניא]

הבריה הזאת שנקראת "אדם" היא בריה מלאה "ישות". המוות הוא ההיפך הגמור מ"ישות".
זאת שאלה קיומית לדידו.
האדם מפחד מאוד "לא להיות".

 

[זוטא]

בברכות כח: ר' יוחנן בן זכאי מתייחס לשאלה זו וכך מובא שם: וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי - אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה; ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון; ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה?

 

[קטלא קניא]

בברכות כח: ר' יוחנן בן זכאי מתייחס לשאלה זו וכך מובא שם: וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי - אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה; ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון; ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה?

לחץ כדי לכווץ...

שימו לב, השאלה לא הייתה "למה יהודי מפחד ממוות?" אלא "למה אדם מפחד ממוות".
גם גוי מפחד מהמוות, אף אם הוא אתאיסט, וכן כל בעל חי מפחד מהמוות, אף אם שכלו מסתכם בחיפוש אחר טרף ובשרידות.
זה הטבע שהקב"ה הטביע בבריותיו.
כל בריה רוצה להיות קיים, והמוות שולל את קיומו. זה הכל.

 

[הספר התורני]

זה הטבע שהקב"ה הטביע בבריותיו.

לחץ כדי לכווץ...

האם זה טוב או לא
לדוג' יש גם טבע של פחד, ואפשר ורצוי להתגבר על הפחד [נכלל בתלמידי קלם, שהיו יוצאים ליערות, לשבור את מידת הפחד]
האם גם כאן זה משהו טוב במהותו, או לאו דווקא, ואדרבה, יש ענין להתגבר עליו?

 

[מעיינות]

האם זה טוב או לא
לדוג' יש גם טבע של פחד, ואפשר ורצוי להתגבר על הפחד [נכלל בתלמידי קלם, שהיו יוצאים ליערות, לשבור את מידת הפחד]
האם גם כאן זה משהו טוב במהותו, או לאו דווקא, ואדרבה, יש ענין להתגבר עליו?

לחץ כדי לכווץ...

אם לא יפחד,
לא יוכל לקיים בנפשו 'יזכיר לו יום המיתה'

 

[הספר התורני]

אם לא יפחד,
לא יוכל לקיים בנפשו 'יזכיר לו יום המיתה'

לחץ כדי לכווץ...

אפשר בשכל, ובאמת רוב הענין הוא בשכל
לא חייבים עם רגש הפחד.

 

[קטלא קניא]

ואפשר ורצוי להתגבר על הפחד

לחץ כדי לכווץ...

סתם כך, להתגבר על פחד? בשביל מה?
אם כבר, הדבר המועיל שצריך לעשות עם פחד זה לדעת שהקב"ה מביא על האדם פחד חיצוני כדי להזכיר לו שתהיה לו יראה מהקב"ה.
מה שצריך לעשות עם פחד, זה להפוך אותו, לקחת אותו למקום טוב שזה ישמש כ"יראה". (מה שנקרא "העלאת המידות")
לא להתגבר סתם.

 

[מעיינות]

אם לא יפחד,
לא יוכל לקיים בנפשו 'יזכיר לו יום המיתה'

לחץ כדי לכווץ...

אפשר בשכל, ובאמת רוב הענין הוא בשכל
לא חייבים עם רגש הפחד.

לחץ כדי לכווץ...

שו"ר בדברי המהרש"א שיזכיר לו יום המיתה אינו כפשוטו, וז"ל המהרש"א שם
ואם לאו יזכור לו יום המיתה וכו'. דהיינו שיזכיר לו שכל עצת יצה״ר לרעה לו להמיתו כמ״ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ומייתי מדכתיב ודומו סלה עש״ה לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה וק״ל:

 

[שלמה דייטש]

אחות בשם ברוני וייר, עבדה שנים רבות בהוסטל בארה”ב, עם אנשים שנשאר להם מספר חודשים לחיות.
היא החליטה לבדוק איתם על מה הם הכי מתחרטים וניהלה רישום מסודר של התשובות.
מכך נולד רב המכר שלה “חרטות מובילות של גוססים”.

המעניין הוא שהיא שמה לב ל 5 דברים עיקריים שהמשיכו לחזור על עצמם,
ועל כולנו לשים לב אליהם במהלך חיינו:

1. הלוואי והיה לי את האומץ לחיות חיים נאמנים לעצמי, לא החיים שאחרים ציפו ממני.
“זאת הייתה החרטה הנפוצה מכולן.
כשאנשים מבינים שחייהם כמעט הסתיימו ומביטים עליהם לאחור במבט צלול,
קל לראות כמה חלומות נעלמו מבלי להיות מסופקים.
רוב האנשים לא ניסו אפילו מחצית מהחלומות שלהם ונאלצו למות בידיעה שאלו היו הבחירות שהם עשו או לא עשו.
בריאות מביאה חופש שמעטים מבינים אותו, עד שכבר אין להם אותו.”

2. הלוואי ולא עבדתי קשה כל כך.
“זה הגיע מכל גבר שטיפלתי בו בהוסטל. הם התגעגעו לילדות של ילדיהם ולמערכות יחסים.
גם נשים דיברו על כך, אבל מכיוון שהיה מדובר בדור הותיק רבות מהנשים לא עבדו.
לכל הגברים שטיפלתי בהם הייתה חרטה עמוקה על כך שבילו כל כך הרבה זמן מחייהם בעבודה.”

3. הלוואי והיה לי את האומץ לבטא את הרגשות שלי.
“אנשים רבים מדכאים את הרגשות שלהם על מנת לחיות בשלום עם אחרים.
כתוצאה מכך הם מתפשרים על קיום בינוני ולעולם לא הופכים למי שהם יכולים להפוך.
רבים פיתחו מחלות בגלל המרירות וההתנגדות הפנימית שנוצרה בעקבות כך.”

4. הלוואי והייתי נשאר בקשר עם חברי.
“לעתים הם לא העריכו כמו שצריך את הערך של חברים ותיקים עד שנשארו להם מספר שבועות לחיות,
ולא תמיד היה ניתן לאתר את אותם חברים.
רבים כל כך נתפסו בשגרת החיים שלהם שהם שחררו חברויות זהב לאורך השנים.
היו חרטות עמוקות רבות על חוסר נתינת זמן ומאמץ לחברויות. כולם מתגעגעים לחברים שלהם כשהם גוססים.”

5. הלוואי והייתי נותן לעצמי להיות שמח יותר.
“זה אחד הנפוצים באופן מפתיע. רבים לא הבינו עד לקראת הסוף שאושר הוא בחירה.
הם נשארו תקועים בתבניות והרגלים ישנים.
ה”נוחות” של המוכר חלחלה לתוך הרגשות שלהם כמו לתוך החיים הפיזיים שלהם.
הפחד משינוי גרם להם להעמיד פנים בפני אחרים, ובפני עצמם, שהם מרוצים,
בזמן שעמוק בפנים הם רצו לצחוק כמו שצריך ולהחזיר את השטותניקיות לחייהם שוב.”

 

[שש וארגמן]

נראה ברור, כי הקב"ה הטביע באדם, שמאוד מאוד רוצה לחיות. כי החיים זה ה"עצם" שלו. וממילא הוא מאוד לא רוצה למות.
ואכן אין לזה שום קשר ליום הדין.

לחץ כדי לכווץ...

באמת פשוט שכל חי מעצם היותו חי, מבוסס על 2 דברים עיקריים שהם הישרדות ורביה, השאלה העמוקה יותר היא, האם יש לזה גם הבנה לוגית חיצונית לטבע שלנו? לדעתי כן, גם במובנים רוחניים של סוף ההזדמנות לעשות את תפקידנו וייעודנו נאמנה, וזה אגב, משותף לכל בני האנוש באשר הם, כל אחד על פי אמונותיו, וכן, גם במובנים יותר ארציים, משום שאחד המוצרים החשובים ביותר לאדם, הוא השליטה בחייו, ומוות ותוצאותיו זהו הדבר שהמהות הכי בסיסית שלו היא חוסר שליטה, ובאמת ככל שאדם מאמין שהגוף הוא הקליפה החומרית של הנשמה הנצחית כך יפחת הפחד מעצם המוות, ויגבר הרצון לבוא למוות מוכן, ולפחד ממצב שבו המוות יתפוש אותו לא מוכן.

 

[י"ג מידות]

אם הבנתי את כוונתך, שאלתך היא גם על מינים ואפיקורסים או גויים שאינם מאמינים כלל בלפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון,

לחץ כדי לכווץ...

מוכר הסיפור על איזה אפיקורס שקנה חפץ שהוא סגולה נגד דיבוקים
שאלו אותו הרי אתה לא מעמין בזה
ענה שמעתי שזה עוזר גם למי שלא מעמין
לעניינינו: הפחד אצל אפיקורסים הוא ממה שמצפה להם, כי אפילו שהם אומרים שהם לא מאמינים, בסופו של דבר הם מאמינים טוב טוב

 

[לב טוב]

ואני הקטן שואל, למה?
מה כל כך מפחיד בזה?

לחץ כדי לכווץ...

אנשים רואים מה קורה כשאדם נפטר...
רואים את התגובה של המבוגרים..מסכן כמה הנפטר סבל..מסכן מסכן...
בכי...וכו' רמקול שמכריז בקול בכי ובקול אימים...
אז אנשים לומדים לפחד מהדבר הזה
כי רואים את המבוגרים שמתכנסים בתחושת אין אונים והרבה מסכנות
אז לומדים לפחד
אף אחד לא שואל למה
כאן בפורום אנשים מעיזים לשאול למה כי הכל אנונימי וזה מאוד מובן שכאן שואלים שלא נעים לשאול בחיים האמיתיים [כולל @לב טוב ]
אבל בחיים האמיתיים אף אחד לא יעיז לשאול למה

 

[אוראל סולטן]

שמעתי מהגאון רבי שמחה כהן זצ"ל
שהסיבה שאדם לא רוצה למות
זה נובע מהפחד מהבלתי נודע

לחץ כדי לכווץ...

זו גם הסיבה שהרבה מפחדים מהחושך...

ובאמת זה מה שהכי נראה לי. (אצל אלו שא"י זו לא שאלה - כי אצלם המוות מתואר לרוב כמשהו אכזרי וכואב. אצלנו - כנראה שזה בגלל הסיבה הנ"ל.)

 

[מאפילה לאורה]

לעניינינו: הפחד אצל אפיקורסים הוא ממה שמצפה להם, כי אפילו שהם אומרים שהם לא מאמינים, בסופו של דבר הם מאמינים טוב טוב

לחץ כדי לכווץ...

זה מזכיר לי סיפור, בהותי בחור בישיבה, נפגשנו קבוצת בחורים באיזה אחד שטען שהוא כופר ואינו מאמין בכלום, זה היה בשעת לילה פגשנו אותו באיזה חוף, ומהכא להכא התגלגלה שיחה, בה התווכח וטען חלק משטיותיו.

בשלב מסוים אמר לו אחד הבחורים, תגיד 'שמע ישראל', הוא ענה לו אני לא מסכים בשום אופן, אז הוא שאל אותו בתגובה, מה אכפת לך אתה הרי לא מאמין בזה בכלל, תגיד בשבילי בלי להאמין.

לתדהמתנו הוא ענה, 'אם אני יגיד עכשיו שמע ישראל מה אני יענה אחרי זה...'

 

[הספר התורני]

אבל בחיים האמיתיים אף אחד לא יעיז לשאול למה

לחץ כדי לכווץ...

אני נוהג לשאול את זה גם בחיים האמיתיים

[וגם שואל עוד שאלה דומה.... כמעט כל אחד רוצה לחיות הרבה שנים.... מברכים אנשים ב'אריכות ימים'
סימן שאנשים רוצים להיות בעולם הזה הרבה שנים.
אז למה לא רוצים לחזור בגלגול....?]

 

[לב טוב]

כמעט כל אחד רוצה לחיות הרבה שנים.... מברכים אנשים ב'אריכות ימים'
סימן שאנשים רוצים להיות בעולם הזה הרבה שנים.
אז למה לא רוצים לחזור בגלגול....?

לחץ כדי לכווץ...

כי ברור ששם יותר טוב

 

[הספר התורני]

כי ברור ששם יותר טוב

לחץ כדי לכווץ...

אז אתה רוצה להגיע לשם מהר יותר?