כעת - כשאיני בסוגייא ואיני יודע מקורות היטב - אני חושב על המקרה הזה של ספק קרוב לו ספק קרוב לה, וקשה לי לומר שם אין ספק מוציא מדי ודאי, כי לדעתי יש מקום לומר שאין ספק מוציא מדי ודאי היינו היכא שיש ודאות מסויימת, ומול הוודאות נעמד ספק שבא לומר שמא יצאנו מכלל הוודאות. וכגון ספק ויבם (מת אחד ויש לו אח - יבם, ויש עוד אדם שהוא ספק בנו של המת ויורשו, ספק בנו של היבם - ספק. ומת הסבא - אבי המת ואחיו, והיבם הוא ודאי בנו של סבא, רק ספק אם הספק יורשו של סבא מצד אביו המת או שהוא בנו של החי ואינו יורש הסבא כל זמן שאביו בחיים.) והנה התם הרי יש לנו כאן אדם שהוא וודאי יורשו של סבא (וכדהקדימו האחרונים שכל יורש זכאי בכל הנכסים אלא שמתחלקים בפועל כאשר יש כמה יורשים) ומול מציאות זו יש ספק שמא יש כאן יורש נוסף, וזהו גוף הספק האם יש יורש נוסף על פני היורש הוודאי, או שהיורש הוודאי הוא לבד.
אבל בספק קרוב לו אין כלל וודאי שהרי הגט נזרק, והספק עצמו הוא איפה נפל הגט ובזה אין שום "וודאי" הוא ספק גמור ולהגיד שהגט שנזרק נפל במקום מסויים כשלא ידוע היכן נפל,אינו כלל "נגד" שום "וודאות" מוקדמת, אדרבה הרי נזרק כאן גט, ואיזה וודאות יש שהגט לא נפל קרוב לה???
אלא שמצד חזקה יש לדון שגוף האשה עומד בחזקת אשת איש והוי חזקה דמעיקרא, למרות שהחזקה היא לא בגוף צדדי הספק.
עיקר טענתי שאסממ"ו הוא רק היכא שבגוף צדדי הספק בעצמם הספק בא נגד וודאות מוקדמת (כגון בספק אם הספק יירש יחד עם היבם או לא), אבל היכא שבגוף הספק עצמו אין וודאות (כמו ספק איפה נפל הגט, שאין שום וודאות מוקדמת איפה הוא נפל, והוא ספק גמור ומוחלט), ורק אתה בא מצד חזקתה של האשה בגופה שהיא אשת איש, בזה לא שייך אסממ"ו.
