ישנה תמיהה עצומה שאיני מוצא לה מזור.
מסופר בגמ' [ב"מ פו, א;] שמתיבתא דארעא חלקו על השי"ת, בנוגע לספק בהלכות נגעים [באשר איננו יודעים האם הבהרת קדמה לשער הלבן או לא] ורצו שרבה בר נחמני יפסוק כאחד הצדדים ואז יהא דינא ד'אחרי רבים להטות', וכעי"ז הסיפור הידוע עם רב אלעזר [ב"מ נט, ב;] – שכל יצורי עולם הוכיחו את צידקתו [החרוב, אמת המים, דפנות בית המדרש] ואף היה סימוכין מבת קול מפורשת – ואעפ"כ נפסק כחכמים מפני ש'אחרי רבים להטות'.
ואיני מבין, שהרי בכל דינא דרוב – כבר עמדו רז"ל שאין בו כוח לשנות את הדבר בעצמותו – אלא אנו רק 'תולים' שהדבר הגיע והופרש מן הרוב [והכי חזינן מכו"כ דוכתין ואכ"מ] ואילו ייתגלה שבאמת עבר עבירה – אזי אכן יעבור בהאיסור [אלא שקרבן אינו זקוק להביא בגלל שהוא אנוס] וכל שכן אילו אנו יודעים בהדיא מהי האמת - שלא יהיה שייך כלל ללכת אחר הרוב, שהרי האמת עומדת גלויה לפנינו.
ואם כן קשה, כיצד פסקנו בהאי גוונא שהלכה כרבים [מדינא ד'יחיד ורבים הלכה כרבים'] הרי האמת עומדת גלויה לפנינו – שהרי דבר פשוט וברור שהאמת לאמיתה היא כדברי השי"ת?
מסופר בגמ' [ב"מ פו, א;] שמתיבתא דארעא חלקו על השי"ת, בנוגע לספק בהלכות נגעים [באשר איננו יודעים האם הבהרת קדמה לשער הלבן או לא] ורצו שרבה בר נחמני יפסוק כאחד הצדדים ואז יהא דינא ד'אחרי רבים להטות', וכעי"ז הסיפור הידוע עם רב אלעזר [ב"מ נט, ב;] – שכל יצורי עולם הוכיחו את צידקתו [החרוב, אמת המים, דפנות בית המדרש] ואף היה סימוכין מבת קול מפורשת – ואעפ"כ נפסק כחכמים מפני ש'אחרי רבים להטות'.
ואיני מבין, שהרי בכל דינא דרוב – כבר עמדו רז"ל שאין בו כוח לשנות את הדבר בעצמותו – אלא אנו רק 'תולים' שהדבר הגיע והופרש מן הרוב [והכי חזינן מכו"כ דוכתין ואכ"מ] ואילו ייתגלה שבאמת עבר עבירה – אזי אכן יעבור בהאיסור [אלא שקרבן אינו זקוק להביא בגלל שהוא אנוס] וכל שכן אילו אנו יודעים בהדיא מהי האמת - שלא יהיה שייך כלל ללכת אחר הרוב, שהרי האמת עומדת גלויה לפנינו.
ואם כן קשה, כיצד פסקנו בהאי גוונא שהלכה כרבים [מדינא ד'יחיד ורבים הלכה כרבים'] הרי האמת עומדת גלויה לפנינו – שהרי דבר פשוט וברור שהאמת לאמיתה היא כדברי השי"ת?