אני כותב בתור אחד שקיבל המון המון ביזיונות בחיים, אבל המון ממש!, רובם לא מוצדקים כלל.
וכותב תובנה של גיל 58 שהיתה בי גם לפני שנים רבות
תאזין היטב לתוכחה והבזיון, ותחפש בה אם יש בה משהו נכון
אם יש - תאמר תודה רבה, ולך לדרכך, ושמח שכעת תוכל לתקן
ואם אין שום דבר נכון - קפל את הזנב, בלע את העלבון, ותאמר לך שוב ושוב ושוב
כשאני בסדר גמור - הרי הבעיה הנפשית היא של המבזה
אני לא מוכן להיות במצב דרוך [כלומר, שדורכים עליו]!
כלומר, הבזיון עובר לי ליד האוזנים [אם האזנתי היטב ונוכחתי שכלל אין קשר בין המצולם והכתבה] ואני לא דרוך ולא רמוס!
מי שצריך טיפול הוא המבזה, וזו הבעיה הבלעדית שלו
לא צריך לומר לו את זה, וזה גם לא יעזור
אבל אתה עצמך כלל אל תכנס לנישה של הרמוס.
בלי להחזיר מלחמה, בלי להשמיץ אותו, פשוט אל תתן לעלבון להכנס אליך
זה כלל גדול לחיים עם אנשים רבים, ועם עלבונות קטנים וגדולים
ומבחינתי אין זו סתם תיאוריה - אלא דרך חיים שביצעתי הלכה למעשה עשרות פעמים!