ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.
מהו בלבב שלם? אנו מכירים את דרשת חז"ל במשנה (ברכות נד,א), בכל לבבך - בשני יצריך.
אך התעוררה בי הכרה אחרת.
מצינו שישנם שבעים פנים לתורה, שבעים איש בסנהדרין (ועוד אחד מכריע), שבעים לשון, ושבעים אומות. על הכתוב בפרשת האזינו (דברים לב) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, מפרש רש"י ששבעים האומות הם כנגד שבעים נפשות יעקב היורדות למצרים.
וכבר ביארו שיסוד הכל הוא שבעים הכוחות באדם (שמנאם הגר"א בישעי'), וכל אחד מאיתנו כולל כל הכוחות, ובכל אופן אין איש דומה לרעהו, מפני שהאיזון בין הכוחות הוא שונה. ועל כן ע' פנים לתורה, וע' איש בסנהדרין מייצגים את הנסיון להתבונן בנידון שלפניהם בכל צדדיו האפשריים, וכשם בלכל אחד יש אפיון אישי, כך גם קבוצות שלמות 'נצבעות' בקו אופי יחודי שהוא דומיננטי ובולט. הם בחברון והן בפוניבז ישנם בחורים תוססים ובחורים שקטים, בחורים שקדנים ובטלנים, בעלי מידות טובות והפכן, כאלו שעובדים את בוראם בהתבוננות ואחרים שעושים מצוותם מלומדה. ובכל אופן יש משהו שהופך את בני הקבוצה הזו ל'חברונערס' ואת האחרים ל'פונביז'ערס'. כך ממש, שבעים הכוחות יוצרות שבעים אומות ולשון, כל אומה וקו האופי היחודי שלה.
כל קהל מיוחד בקו אופי, ואם ילמדו כולם אלו מאלו תווצר שלמות נוראה
אחר שכל אחד קהל מישראל הוא תולדה של קו אופי מסוים ומודגש, יוצא שכל אחד מוכשר לעבודת השם מפריזמה די מצומצמת. זה ביראתו וזה באהבתו, זה בתמימותו וזה בחריפותו. הדבר בא לידי ביטוי בתפילות ראש השנה בקהלים שונים.
יש לי מנהג רב שנים. בראש השנה, אחרי שאני מסיים את תפילת היום, אני הולך ונכנס בכל מיני בתי מדרשות של כל מיני קהילות. וגליתי בצורה מאוד בולטת שלכל קהל יש את ראש השנה שלו. בקהילת יוצאי ישיבות ליטא, ברור שהקו הבולט הוא יום הדין, מידת היראה שולטת בחלל האויר. והנה הגעתי לבית כנסת ופגשתי כמה מתפללים עומדים בחוץ בהפסקת עישון... נכנסתי פנימה. יראה גדולה לא מצאתי שם, אבל כל הסגנון שידר רוממות מלכותית, והחזן הקביל את פני המלך בקול עמוק ומלא הדר. הנה קו חדש בראש השנה שלא חויתי מעצמי!... שוב נכנסתי לבית כנסת חסידי והרבי ניצח את השטן והצליח לסיים את התקיעות. שמחת הקהל הרקיע שחקים: המלכנו את המלך! ישמח ישראל בעושיו!... ואז הגיעה אלי הקלטה (!!!) מתפילת ראש השנה בקלויז באומן. ה'ממקומך' של הרב כרמל! הגעגועים! כלות הנפש! מתי תמלוך מציון! מתי? מתי? לבי נמס בקרבי.
ואז חשבתי, מה צורה תהיה לו לאיש הישראלי, אם יזכה ללמוד לעבוד את השם בכל כוחותיו וחושיו, בכל ריבוי הגונים של העבודות השונות הנולדות מריבוי הכוחות?... בשלמות השמחה, בשלמות היראה, בשלמות הזריזות, בשלמות הרוממות, בשלמות הגעגועים, בשלמות האמונה ובשלמות הבטחון!!!
וכך התפרשה לי הבקשה, ויעשו כולם אגודה אחת, כולם מעורבים זה בזה, כולם למדים זה מזה, ואז נעשה את רצונך, בלבב שלם, בכל רגשי ונימי הלב, בריבוי הלבבות שכלולים בלב.
[אמרתי זאת בהזדמנות לנכדו של הצדיק הקדוש רבי שריה דבלצקי זיע"א, שאמר זאת לסבו. הרב הגיב ברמיזה כדרכו: 'אזכרה...'. וכוונתו למעשה הנודע באותו שעמד ודרש את הפיוט 'אזכרה אלקים ואהמיה בראותי כל עיר על תילה בנויה ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה', ודרש את כוונת הפיוט על הנשמה והגוף. אמר לו גדול אחד, אם המציאות היתה שעיר האלקים ירושת"ו עומדת על תילה וקיסרי מושפלת אז נשמע לדרושך, אבל המציאות היא שעיר האלקים מושפלת ממש וכל עיר על תילה בנויה, ועל זה נהמה...]
