עשי"ת, יום כיפורים שיתוף פירושים, הערות והארות בתפילות הימים הנוראים (2 צופים)

[צריך ביאור]

כמו כן יש להעיר מה טעם אומרים 'אב הרחמים', ולא אב רחמים.

לחץ כדי לכווץ...

לעצם ההערה היה מקום לומר שזה ה' הידיעה דהיינו הרחמים הידועים.

 

[נדיב לב]

הערה: המלבים מפרש את הפסוק הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם ה' (ירמיהו לא יט) כולו לגנאי, וצ"ב לפי"ז איך נכתב בפסוקי הזכרון שבר"ה שהרי אין מזכירים פסוקים שיש בהם פורענות לישראל

לחץ כדי לכווץ...

שאלה עצומה!

מלבי"ם ירמיה פרק לא פסוק יט
הבן יקיר - משיב להם ה' כי יש הבדל בין דורות ראשונים שהשיבם אליו ע"י שהראם אלהותו ועזוזו ונפלאותיו, ובין עתה, ויש הבדל בין בן יקיר ובין ילד שעשועים, ילד שעשועים הוא הילד הקטן שהגם שיחטא לפני אביו בכ"ז יאהבנו מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, והבן יקיר הוא הבן הגדול שי"ל מעלות רבות והוא יקר מצד מעלותיו, והוא אם יחטא בכ"ז יאהבנו כי יזכור מעלותיו ויקרו, והנה במצרים הגם שלא היה לישראל אז שום מעלה ושלמות, היו דומים בעיניו כילד שעשועים, כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו, ובהיותם במדבר ובא"י בימי קדם, היו כבן יקיר, כי היו ביניהם נביאים ושרי קדש וחכמים, ואז אם חטאו זכר את הצדיקים שביניהם, ונשא עונם, אבל עתה הבן יקיר לי אפרים - הלא אין בו שום יקר וחשיבות, וכן האם הוא ילד שעשועים - הלא אינו ילד כי כבר זקן בא בימים, והמאמרים מגבילים הבן יקיר לי אפרים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד - (כל דבור שאחריו ב', הוא לגנאי) שגם בעת שאדבר בו איזה גנות זכור אזכר עוד מעלותיו מצד שהוא יקר, אם ילד שעשועים על כן המו מעי לו - שיהמו מעי עליו ורחם ארחמנו - מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו, וא"כ איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם:

לעצם ההערה היה מקום לומר שזה ה' הידיעה דהיינו הרחמים הידועים.

לחץ כדי לכווץ...

הרחמים הידועים שבהם ברא הקב"ה את עולמו וכמבואר במדרש רבה (בראשית פרשה יב פסקה טו) ה' אלהים למלך שהיו לו כוסות ריקים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין צונן הם מקריסין ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד:

 

[צריך ביאור]

הרחמים הידועים שבהם ברא הקב"ה את עולמו וכמבואר במדרש רבה (בראשית פרשה יב פסקה טו) ה' אלהים למלך שהיו לו כוסות ריקים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין צונן הם מקריסין ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד:

לחץ כדי לכווץ...

ישר כח על המקור אני התכוונתי מסברא למידת הרחמים הידועה שקיימת.

 

[נדיב לב]

ישר כח על המקור אני התכוונתי מסברא למידת הרחמים הידועה שקיימת.

לחץ כדי לכווץ...

ועל פי המדרש הנזכר, מובן גם מדוע לא אמר אב הרחמן. משום שהעולם עצמו נברא במידת הרחמים ולא רק היחס של הבורא כלפינו במידה זו.

 

[צריך ביאור]

ועל פי המדרש הנזכר, מובן גם מדוע לא אמר אב הרחמן. משום שהעולם עצמו נברא במידת הרחמים ולא רק היחס של הבורא כלפינו במידה זו.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא חושב שזה לא נכון לומר "אב הרחמן" כי יש יחס של רחמים בין עמ"י לקב"ה אך בזמן שאומרים אב הרחמים זה מתפרש כגבורות ה' ולא כבקשה שלנו.

 

[צריך ביאור]

הרחמים הידועים שבהם ברא הקב"ה את עולמו וכמבואר במדרש רבה (בראשית פרשה יב פסקה טו) ה' אלהים למלך שהיו לו כוסות ריקים אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין צונן הם מקריסין ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד:

לחץ כדי לכווץ...

עיין יבמות דף ס"ד. א"ר יצחק למה נמשלה תפילתן של צדיקים כעתר מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפילתן של צדיקים מהפכת מידותיו של הקב"ה ממידת רגזנות למידת רחמים.
ומבואר שתפילה פועלת במישור של רחמים.

 

[אבא ביתך]

אברהם אבינו מאהבתו לקב"ה כבש את רחמיו על בנו יחידו שהקב"ה הבטיח לו שהוא יירש אותו, ועכשיו הוא מצווה ע"י בורא עולם לשחוט אותו.
כך אנו מבקשים מהקב"ה שיכבוש את כעסו מעלינו בזכות אותה אהבה שהיה לאאע"ה אליו.
מה הבעיה?

לחץ כדי לכווץ...

הלשון 'כן' יכבשו רחמיך, משמע שעולה כאן בקשה למידה כנגד מידה, כשם שהוא עשה כן תעשה אתה.
להבנה שהכוונה היא 'בשכר זאת', היינו מצפים לנוסח 'על כן' יכבשו רחמיך וכו'.

 

[הצעיר שבחבורה]

הערה: המלבים מפרש את הפסוק הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם ה' (ירמיהו לא יט) כולו לגנאי, וצ"ב לפי"ז איך נכתב בפסוקי הזכרון שבר"ה שהרי אין מזכירים פסוקים שיש בהם פורענות לישראל​

לחץ כדי לכווץ...

שאלה עצומה!​

לחץ כדי לכווץ...

וכן את הפסוק "כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃"

מבאר המלבי"ם ""כל ישבי", גם זה מדברי הצירים של אשור אומרים, לא לבד ישראל מוכרחים להמסר אליו, אבל גם "כל יושבי תבל" בקצות הישוב, ואפילו "שכני ארץ" הבלתי מיושב, לא תמלטו מידו, רק כולכם "תראו בעת ישאו נס על ההרים" לבא אליכם למלחמה, ואח"כ תשמעו גם קול תרועת המלחמה בעצמו:"​

וגם בזה אין ביאורו עולה בקנה אחד עם כך שמזכירים בפסוק זה בין פסוקי השופרות, על שופר המלחמה של אשור.
ולכאו' עולה מכך שלא חש המלבי"ם בביאורו לכך, וצ"ת.