יחוד עם קרובים

[רבי]

הגמ' בכמה דוכתי לומדת עיקר יחוד מן התורה מהפסוק "כי יסיתך אחיך בן אמך".
ושואלת הגמ', וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית? אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו.

והשאלה היא, האם הגמ' באה לומר שלא חיישינן למעשה כלל בבן עם אמו, או שזה רק באופן כללי כי אין ליבו נוקפו, אבל אם יודעים שהוא פרוץ אה"נ יהיה אסור.

 

[הרב מרודוש]

בגמ' (סנהדרין קג ב) משמע שלבן אין כלל תאוה לאימו
אך אי משום הא צ"ע איך ילפינן לשאר קרובים
ע"כ לא כטעם ראשון

 

[רבי]

בגמ' (סנהדרין קג ב) משמע שלבן אין כלל תאוה לאימו
אך אי משום הא צ"ע איך ילפינן לשאר קרובים
ע"כ לא כטעם ראשון

לחץ כדי לכווץ...

לעיקר השאלה איך ילפינן, אין ספק שהוא רק רמז ולא לימוד ממש.
כי יחוד לרוב הפוסקים הוא מדרבנן.

ושם בגמ' מוכח שהיא טענה מצד שהוא בא מאותו מקום ולכן שבע ממנו, ולכן היה מוזר בעיניה. ע"ש בפירוש רש"י.
ואה"נ הוא השיב שלא היה לו הרהור אלא רק להכעיס.

 

[רבי]

וצ"ע על הזהרו בי מפני ביתי לפי מה שרש"י מסביר בסנהדרין.
ואולי שלבן לא יהיה תאוה אבל לבת שאני. ועוד י"ל שזה לא מדבר כלפי האב והאם שיתכן שלהם יש כן תאוה. וצ"ע.

 

[שקדתי]

ברמב"ם כ' שאסור לחבק ולנשק את אחותו ושאר קרובותיו שאין לבו נוקפו עליהם משום שזה מגונה, (ועיי' בסוגיא בגמ' ע"ז אינני זוכר היכן שמבואר שם בתוס' שזה מדין ונשמרת מכל דבר רע) אך האב את בתו והבן את אמו אפשר, ומבואר שאין מצב של הרהור בכלל באמו ואם בכ"ז יש זה מצב לא תקין וזה דבר שאמור לעבור עם הגיל או משהו בסגנון

 

[רבי]

ויש לעיין מה זה מגונה.
ומה גדר האיסור של ונשמרת.
לכאורה מגונה זה לא אסור ממש אלא לא טוב.
ונשמרת זה אסמכתא.
@שקדתי