מה משמעות המושג "בצלם"? (1 צופה)

[יישר כח גדול]

כאשר בורא הקב"ה את האדם נאמר עליו שהוא נוצר "בצלם א-לו-הים". מה משמעות המושג "בצלם"?

על השאלה הזו ניסו לענות מפרשים רבים, וגישתו של הרמב"ם מציעה לראות במה דומה האדם לקב"ה ולהבין שבכך התייחד גם האדם.

הרב סולובייצ'יק אומר שמה שאנו רואים בפרקים הראשונים של התורה, הינו שהקב"ה הינו יוצר ובורא. זה מה שמייחד את הקב"ה בפרקים אלו ומה שאנו לומדים עליו, מכאן שיחודו של האדם, מה שהופך אותו להיותו "בצלם", הינה העובדה שגם הוא יכול ליצור ולברוא דברים חדשים בעולם (גם אם לא יש מאין). מהצד השני, אנו רואים שעל ברייתו של האדם לא נאמר "כי טוב". מדוע על העצים והאבנים, על השמים והארץ נאמר "כי טוב" ואילו על בריאתו של האדם לא? ישנו עוד מקרה אחד שבו נמנע הקב"ה מלומר "כי טוב" וממנו נוכל ללמוד. ביום השני, לא נאמר "כי טוב" על הבדלת המים מעל ומתחת לרקיע. הסיבה הינה שהפעולה עדיין לא נסתיימה בכך. רק ביום השלישי כאשר המים נקוו אל מקום אחד, סיים הקב"ה את מה מלאכת המים, ולכן אמר אז "כי טוב". כלומר אנו רואים שלא נאמר "כי טוב" על דבר שעדיין לא נשלם. רק כאשר תהליך היצירה נשלם, נאמר "כי טוב". זו הסיבה שעל האדם לא נאמר "כי טוב". תהליך יצירתו של האדם עדיין לא הושלם בבריאה. הוא מוטל על האדם עצמו, אשר נוצר בצלם, ואשר חלק מתפקידו הינו להשלים ולשכלל את עצמו ואת מהותו. א-לוקים ואדם שותפים במעשה בראשית, והאדם הוא גם בורא וגם נברא... יש פגמים רבים ובעיות במין האנושי. יש תרבויות שזה גרם להם להתייאש מהאדם. התורה אומרת לנו ההיפך יש באדם את היכולה להשלים וליצור את עצמו, וזהו דווקא תפקידו. רק כאשר ישלים האדם את השלמת עצמו, נוכל לומר גם עליו "כי טוב".

 

[בנימין לוריא]

כאשר בורא הקב"ה את האדם נאמר עליו שהוא נוצר "בצלם א-לו-הים". מה משמעות המושג "בצלם"?

לחץ כדי לכווץ...

צלם אלוקים במשמעות של הידמות לא-ל
רש"י מפרש שהצלם הוא חותם כמו תבנית של מטבע, ואותה תבנית היא תבנית אלוקית ודמות דיוקנו של הא-ל, כלומר שצלם אלוקים עניינו הידמות האדם לא-ל, דבר הבא לידי ביטוי בכמה מישורים[2]. הרמב"ם ורבנו בחיי בן אשר סברו שצלם אלוקים הוא התבונה המופשטת של האדם, שבה הוא משיג ומתבונן במהותו של העולם ויוצר הפשטה של העולם. הרמב"ם מבחין בין צלם, תואר ודמות. בעוד שתואר הוא צורתו החיצונית של הדבר, צלם הוא מהותו הטבעית וצורתו הפנימית, ואילו דמות הוא מלשון דמיון, שלשכלו של האדם יש דמיון מה לשכל הא-לוקי, ולכן נאמר על האדם שהוא בצלמו ובדמותו של אלוקים[3]. הידמות נוספת של האדם לאל היא בהליכה בדרכיו בעשיית טוב לזולת, כפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות (עשין ח), שהאדם מצווה להדמות אל ה'בהתנהגות של חמלה ורחמנות כלפי הזולת, וכפי שכתב "החפץ חיים" בספרו אהבת חסד, שצלם הא-לוקים ענינו כוח בנפשו של האדם להידמות אל השם בדפוסי התנהגותו שהם רק להיטיב ולעשות חסד עם הזולתו.

ברם לחזקוני קשה לקבל את הפרשנות שיש דמיון בין האדם לאלוקים ולכן הוא מפרש שלושה פירושים אחרים.

1. בצלם אלוקים הכוונה בדמות המלאכים, כפי שמפרשים בפסוק "והייתם כאלקים".
2. מלשון שופט - "בצלם דיין ושופט ברא אותו".
3. שהמקרא צריך להיות כתוב באופן הבא: "אלקים ברא אותו בצלם".
צלם אלוקים במשמעות של כוח
הרב חיים מוולוז'ין, בכיר תלמידי הגאון מווילנה, מדבר על הא-לוקים – כבעל הכוחות כולם, ולאדם שנברא בצלמו יש כוח כזה לשלוט ולהניע את כל הכוחות שביקום, מרומה ועד תחתיתה ולהוסיף קדושה ואור במעשיו ומחשבותיו הטובים אפילו בפמליה של מעלה[4].
הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבאר שצלם אלוקים שבאדם מתבטא הן ביצירתיות הכריזמתית שבו, שבין היתר מאפשרת לו ליצור מודל תפיסתי של העולם ולהפוך מאובייקט לסובייקט, להשתלט על הטבע ולפתח אותו, והן בחיפוש אחר המשמעות שבבריאה ובכמיהה לנשגב.[5]
צלם אלוקים הכוח לבחור בטוב
במקורות רבים משמעות בריאת האדם בצלם אלוקים היא, שלאדם יש הידמות אל ה' בכוח הבחירה החופשית שיש לו. וכדברי רבי המגיד מדובנא שקבע כי המושג "צלם אלוקים" "נאמר על הבחירה הרצוניית... כי מצד שהאדם בצלם הקדוש ברוך הוא נתן לאדם רשות לעשות מה שירצה ואין האדם מוכרח במעשיו... ודבר זה מפני כי האדם נברא בצלם אלקים..."[6].וכן הראי"ה קוק גם הוא, בדומה למשך חכמה, מבאר כי "עיקר הצלם הוא החופש הגמור שאנו מוצאים באדם, שעל כן הוא בעל בחירה"[7]. כוח הבחירה הוא כוח אלוקי, ש"כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה, וכן האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה"[8].וכך גם המשך חכמה טען שדווקא יכולת הבחירה החופשית שיש לאדם, בניגוד לכל נוצר אחר, ואפילו לפעול כנגד נטיותיו היא הצלם, כשם שהא-לוקים חופשי באופן מוחלט לעשות כרצונו, כך האדם אינו נשלט בידי הטבע, אלא יכול לבחור בין טוב לרע.

הציפיה מהאדם, שינצל את כוח הבחירה החופשית לבחור בטוב, כמפורש בכתובים: "...החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך[9]. כוח הבחירה החופשית נועדה אפוא רק כדי לאתגר אותו, ולאפשר לו להתגבר על דחפיו ויציריו. לאור זאת המושג 'צלם אלוקים' משתף את המשמעות של כוח האדם להתגבר על עצמו, למשמעות גם של השתקפות רצון הא-ל מתוך מעשה האדם, כאילו האדם נושא עליו את דיוקנו ה"צלם" של הא-ל. ברוח זו כותב הרב הירש: "ברם אתה, בן אדם, רק אתה בלבד לצדק נוצרת. בין כל היצורים רק אתה בידך לפעול באי-צדק, כלומר, רק אתה בידך לשלול, כביכול, מאת ה' ומן העולם את שמגיע להם, וליטול יותר ושונה מן המגיע לך..." הבחירה החופשית היא זו שעל ידה הקדוש ברוך הוא "הפקיע אותך מן השיעבוד לחוקתו", וזאת כדי "שבחירות רצונך תנהג בצדק כלפי מצוות ה' וכלפי כל יצור. עליך להגביל מרצון את שליטתך, לרסן מרצון את מעשיך ומוצא פיך, להתגבר מרצון על צרות עינך – והכל רק על פי דרישת הצדק, כי לכך נוצרת. אם תקיים את מצות הצדק הזה, הרי שתזכה באמת להיות "צלם אלוקים", זעיר אנפין אלוקי של כבוד ה' הצדיק בכל דרכיו..."[10]

עמידת האדם באתגרי החיים בכוח 'צלם הא-לוקים' שבו, בהליכה בדרכי הא-ל, מזכה אותו להגיע בעתיד לעולם הבא, שלדעת המהר"ל מפראג זוהי פונקציה של מעלת האדם בתור 'צלם אלוקים', כדבריו: "...האדם... יש לו מדרגות אלו; האחד, הגוף הנגלה. השני, הנשמה הנעלמת. השלישי, המדרגה שיש באדם שהוא מוכן לעולם הבא... והוא צלם אלקים שנברא בו האדם, ועל ידי זה יש בו המעלה האחרונה היא עולם הבא..."[11]

צלם הא-לוקים כמבטא יחסי גוף-נשמה
הרמב"ן ואבן עזרא טוענים שהנשמה שבאדם - החלק הרוחני המטפיזי שבו שאיננו מתכלה ונשאר לעד - הוא הצלם, שבו הוא מתדמה לאלוקים. ובעוד שמדברי הרמב"ן בפירושו על התורה נראה כי צלם הא-לוקים שבאדם מתייחס אל החלק הרוחני – חלק אלוק ממעל – שבו מתדמה האדם אל הבורא, ולא אל החלק הגשמי – שבו מתדמה האדם אל הארץ[12], בדברי מהר"ל לעומת זאת מבואר להפך, ש"בריאת האדם בעולם הגשמי ומצד עולם הגשמי נאמר על האדם שהוא בצלם אלקים...[13], כלומר שצלם הא-לוקים מתייחס דווקא לחלק הגשמי שבאדם. זאת אומרת שהאדם מתדמה לבורא אפילו מצד החלק הגשמי - "כי האדם אינו גשמי גמור, הן בנשמתו הא-לקית, שיש לו נשמה קדושה, והן מצד שנאמר בו "כי בצלם אלקים עשה את האדם" . כי יש בצורתו עניין אלקי, למי שיודע ברזי חכמה"[14].בהתאם לקו הזה המהר"ל מפראג, לדוגמה, טען שצורת עמידתו של גוף האדם הזקופה, בשונה משאר החיות שכפופות וכאילו משתחוות לפניו, מרמזת שהוא כאלוקים יש בו את תכונת המלכות והשליטה. אלוקים שולט בעולמות המטפיזיים ואילו האדם שולט בעולם הפיזי.

לאמיתו של דבר, צלם הא-לוקים שבאדם מתייחס – לא לנשמת האדם בנפרד ולא לגופו – אלא הוא מורה על הצירוף של שניהם יחד,וכדברי הרב פינקוס: "...הפלא האמיתי שבבריאת האדם, להרכיב נשמה קדושה עם גוף מעפר, וזה פלא אמיתי של מין האדם והמובן הנכון של צלם אלקים..."[15]. מתוך כל איברי האדם הגשמיים, חיבור הנשמה עם הגוף מתבטא במיוחד בפנים, שכן פני האדם הוא "המקום שבו ניכר אור הנשמה בכלי הגוף"[16]. ולכן, צלם הא-לוקים המורה על חיבור הגוף עם הנשמה, מתייחס במיוחד אל פני האדם, כי "עיקר הצלם בא על הפנים דווקא, כי מציאות האדם בפנים שלו, שבו ניכר האדם, ונמצא מה שהוא, וזהו מציאותו"[17], ולכן "מלת 'צלם' בא על הפנים בפרט. וזה מפני כי הפנים בו ניכר ונמצא הדבר שיש לו פנים"[18]. התבוננות בפני האדם מלמדת על חכמתו הפנימית, כי "עקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא, שנתן לאדם יתרון על הבהמה, היא המאירה בפני אדם, בבחינת: "חכמת אדם תאיר פניו"[19]" – כלומר, "פני האדם הם המקום היחידי שבגוף, שדרכו זהרורי השכל בוקעים אל החוץ, חכמת אדם תאיר פניו"[20].

צלם אלקים כמודל התנהגותי
על פי הרמב"ם כל האנשים נולדים בצלם אנוש, ורק אחרי עבודה תבונית ומוסרית מאומצת, בדבקות ברעיונות מופשטים ובהגעה אל איזונים נפשיים של דרך האמצע הנודעת, יש מתי מעט שזוכים להגיע לצלם אלוקים. אמנם היו אחרים שטענו שהאדם נברא בצלם אלוקים מתחילת הווייתו, והוא רק צריך להוציא אל הפועל את עצמו, ולהיזכר במה שהיה לו בילדותו. רבי ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים בספרו 'אהבת חסד', רואה בצלם הא-לוקים מודל התנהגותי, ומבאר שבבריאת האדם בצלם אלוקים נתן הא-ל באדם "בכוח נפשו שיתדמה במדותיו להשם יתברך, שהוא רק להיטיב ולהתחסד עם זולתו". לאור זאת הוא קובע כי רק "ההולך בדרך הזה נושא עליו צלם אלקים" ואילו "המונע עצמו ממדת החסד, ואומר בלבו: מה לי להיטיב לזולתי, מרחיק עצמו מן השם יתברך מכל וכל".

צלם אלוקים כמעלה המייחדת את עם ישראל
האור החיים בעקבות הכפילות בפסוק, מפרש כי יש לאדם שני צלמים, אחד גלוי שמצוי בכל אדם (בצלמו), והשני נסתר שמצוי רק בעם ישראל (בצלם אלוקים). בספרי מחשבת ישראל מתואר תהליך היסטורי ארוך, שבתחילת הבריאה, בעת שאדם הראשון חטא, מעלת 'צלם אלקים' שהייתה לו נאבדה ממנו, ולאחר מכן אברהם אבינו בכוח מעשיו הטובים, החזיר מעלה זו לאנושות, ובמיוחד לעם ישראל שהם בניו.

צלם אלקים במשמעותו הרחבה
בתפיסה רחבה יותר, היו שטבעו את הביטוי "האדם - עולם קטן, העולם - אדם גדול"[21] ובו ציינו את הכוליות של כל אדם ואדם ואת המכלול הרב שיכול להשתקף באדם אחד. בהתאם לגישה זו אמרו חז"ל (במשנה, מסכת סנהדרין, ד, ה), "כל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", ואכן אפשר לראות בכל אדם ואדם עולם ומלואו. המלבי"ם בפרשנותו על הפסוק בתהילים: ”אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ, אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן, יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם.” (ספר תהילים, פרק ל"ט, פסוק ז'), סובר, כי היחס שבין גוף האדם לנפשו הוא כמו היחס שבין עולם הטבע לאלוקות, וכמו שהא-לוהות מתלבשת בעולם הטבע בעל החוקים הקבועים להנהיג אותו באופן בחירי ועל טבעי, כך לאדם יש יכולת להחלץ מהטבע של גופו וחוקיו ו"לברוא את עצמו בריאה חדשה להיות כבני אלקים", מתוך טבע תשוקת הנפש להתעלות לשורשה העליון. על פי הקבלה צורת גופו של האדם היא בצלם, באשר צורת תבניתו רומזת על רעיונות מופשטים ובמיוחד על האצילות העליונה ועשר הספירות שצורתו דוגמה להם[22].

משמעויות הנגזרות ממושג הצלם
מתוך הידיעה שהאדם נברא בצלם אלקים נובעת התפיסה של קידוש החיים האנושיים והאיסור החמור על רציחת אדם באשר הוא, באשר היא מבטלת חיים שיש להם או יכולה להיות להם משמעות אלוקית. מכאן גם נובעים רעיונות השוויון, החירות והאחווה בין בני האדם, באשר כולם צאצאיו של אדם הראשון ונבראים בצלם. חז"ל ביטאו זאת באומרם, שאין דמו של אדם אדום יותר משל חברו[23], ולכן לא ראוי שאדם גדול ככל שיהיה, יבטל את קיומו של הזולת למען קיומו הוא, או ישלוט בו, אלא צריך לנהוג אחד בשני במנהג אחווה ואהבה. בהתאם לתפיסה זו היו הוגים שטענו שכאשר אדם פוגע ברעהו פגיעה פיזית או נפשית הוא עובר על עבודת אלילים, באשר הוא פוגע בצלם אלוקים, ומי שמבזה אדם בעצם מבזה את הא-לוקים שמשתקף בו.

מסקנה נוספת מעניין הצלם, היא משמעות החיים העמוקה ביותר של האדם וייעודו הנעלה ביותר, הוא להלך בדרכי הא-לוקים, ולדבוק במידות הא-לוקיות של חכמה, תבונה, חסד ואהבה, יושר ואמת. כפי שכותב המקובל הרב משה קורדובירו בספרו תומר דבורה: "האדם ראוי שיתדמה לקונו, ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות. שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה, ויאמרו עליו, צורה נאה ומעשים כעורים"

משמעותיות הלכתיות
בשל מעלת הצלם, המקרא מחמיר בעונשו של מי שהורג אדם, עד לכדי עונש מוות. ”שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם - דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אלקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (ספר בראשית, פרק ט', פסוק ו'). עוד על פי מקרא, אשר מייחס את צלם הא-לוקים לגופו ולרוחו של האדם גם יחד, אין להשאיר אדם תלוי כל הלילה עד שירקב בשל חשש לביזויו וכך גם לביזוי אלוקים, אשר בדמותו קיים התלוי על פי הפסוק ”"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אלקים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אלקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלה"” (ספר דברים, פרק כ"א, פסוק כ"ג). הרמב"ם פוסק זאת במשנה תורה, אך נאמן לשיטתו מתיר כחריגה מהמשפט הסדיר את השארת התלוי למען הרתעה, כי עצם הפגיעה בגופו בלבד, אין בה פגיעה בצלם אלוקים.

רבי עקיבא במסכת אבות למד מספר בראשית כי "חביב אדם שנברא בצלם"[24], ולכן חז"ל בהתאם לתפיסה זו אף הסיקו מסקנות התנהגותיות: שצריך להקדים בשאילת שלום לכל איש ברחוב אף לגוי[25], ולקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות[26] ואף בשמחה[27]. מכאן גם נובע רעיון כבוד האדם, באשר הוא בצלם, כל פעולה שהיא בגדר עלבון איננה רק פוגעת בו בממד האישי אלא בממד הנפשי העמוק, ולכן חז"ל התריעו להיזהר בכבוד החבר בפרט[28] והאדם בכלל, ודימו הלבנת פנים לרציחה[29], באשר פגיעה בשמו הטוב של האדם ורציחת אופיו, חמורות לא פחות מאשר פגיעה פיזית בו.

למעשה הרבה מאד מהמצוות שבין אדם לחברו, ובראשה מצוות ואהבת לרעך כמוך[30], נובעות ונגזרות מתפיסה ראשונית זו ביחס לאדם. אין לפגוע או להזיק לאדם אחר בכל רובד ולעזור לו כמידת האפשר, ואף לפתח כלפיו רגשות חיוביים ולא שליליים, לא רק בגלל סיבות פרגמטיות או מוסר סובייקטיבי, אלא בעיקר בגלל מעלת הצלם שבו שאיננה ניתנת לערעור. אף שבדרך כלל, נושא זה לא מאוזכר בדת היהודית בריטואל הדתי הרגיל, בברכות החתונה אחת מהברכות (ברכת יוצר האדם) עוסקת במפורש בעניין ואומרת: "אשר יצר את האדם בצלמו. בצלם דמות תבניתו. והתקין לו ממנו בנין עדי עד." (ברכות אירוסין ונשואין).

צלם אלוקים – המכלול

www.hamichlol.org.il