מילים ושורשם (1 צופה)

[שיל"ת]

ברצוני לפתוח אשכול שיעסוק במילים ושורשם דהיינו, מצאנו בתנ"ך ובלשה"ק בכלל מילים ששורשם דומה אך על פניו אין פירושם שווה ולפעמים לאחר עיון ועומק באים להגדרה נפלאה.
דבר זה יכול לעזור במלא דברים הן בדברי מחשבה כמו שמצאנו בהרבה מבעלי המחשבה והחסידות הראשונים והאחרונים שלמדו בצורה זו (כגון מהר"ל ורש"ר הירש) והן בגדרים בסוגיות עמוקות בש"ס שע"י שנבוא להגדיר מילה אחת בכל הסוגיא יפתח לפנינו צוהר בהבנת אותה סוגיא.

והנה דוגמא:
בפחד יצחק להגר"י הוטנר מביא ששורש המילה 'הודאה' (דהיינו מודה במקצת וכיוצ"ב) ושורש המילה 'הודיה' (דהיינו "הפעם הודה את הוי"ה") אחד הוא דהיינו שבשני המצבי הללו מגיע האדם ומודה שהוא החסר והשני הוא השלם בהודאה הדבר ברור שכשאדם מודה שחייב למשהו חפץ מודה בכך שהוא החסר מהחפץ והשני הוא בעליו והנותן ושייכות החפץ שלו וכן בהודיה מודה שהוא החסר אלא שהשני השלימו בכך שנתן לו מבוקשו.

וכן שמעתי ממו"ר הרה"ג ר' יעקב אסטרייכר שליט"א שזה הטעם למה שקיבל יהודה את המלכות משום שהודה בחטאו ובזה שתמר צדקה ממנו שרק ע"י הודאתו בחסרונו מברר מלכותו ושליטתו וכן דוד המלך מיד לאחר שאמר לנתן הנביא חטאתי שב נתן ואמר לו וסר עוונך ונשאר מלך.

וכן שמעתי מהרה"ג ר' חיים יצחק קפלן שליט"א שביאר שאף המילה והמושג 'וידוי' הינה ג"כ מאותו השורש שכן מצינו בוידו מעשררות שאומר 'ביערתי הקודש מן הבית' ופירושו הוא שביערתי שייכות הבית לקב"ה דהיינו לקודש ביערתי ממחשבתי שהכל מאיתו והכל שלו והכל שייך לו ובאמת אני החסר והכל מאיתו' והדברים נפלאים.

 

[נדיב לב]

כגון מהר"ל ורש"ר הירש)

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח על האשכול. יש בנותן טעם לקשר -

ביאורי מילים במשנת רבי שמשון רפאל הירש - הרש"ר

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[שירת העשבים]

"מקווה"
קיים בהקשר של מקווה מים, וכלשון הפסוק, "ולמקווה המים קרא ימים".
ומלשון קיווי, וכלשון הפסוק בתהילים "קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי" (פרק מ')
האם ישנו קשר בין שניהם?

 

[שיל"ת]

"מקווה"
קיים בהקשר של מקווה מים, וכלשון הפסוק, "ולמקווה המים קרא ימים".
ומלשון קיווי, וכלשון הפסוק בתהילים "קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי" (פרק מ')
האם ישנו קשר בין שניהם?

לחץ כדי לכווץ...

כפי איך ששמעתי יש קשר אדוק
בשתי מילים הביאור הוא: יש קשר בין קווי מים התחתונים למים העליונים לבין קיווי עם ישראל לה' יתברך וזהו שכתוב באיכה "קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה'" וזהו שכתוב "יקוו המים" "ולמקוה המים וכו'" "מקוה ישראל ה' וגואלו" אין הבכי בבין המצרים הוא חלב שנשפך אלא על געגוע עמוק לקב"ה עכשיו וכגעגוע מים עליונים למים תחתונים.
אם רצונך לשמוע באריכות לדברים ממליץ בחום להאזין לב' שיחות על בין המצרים ות"ב מפי מו"ר הרה"ג ר' יעקב אסטרייכר שליט"א שמסביר בטוב טעם הדברים. אם יסתייע בידי העלה אותם לפה בלא נדר בעזה"י וברצונו.

 

[אידך גיסא]

"מקווה"
קיים בהקשר של מקווה מים, וכלשון הפסוק, "ולמקווה המים קרא ימים".
ומלשון קיווי, וכלשון הפסוק בתהילים "קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי" (פרק מ')
האם ישנו קשר בין שניהם?

לחץ כדי לכווץ...

הנה פשט הפסוק "מקוה ישראל ה'", פירושו - תקוות ותוחלת ישראל בעת צרה הוא ה' יתברך, ואילו במשנה דרש ר"ע מקוה מלשון מקווה טהרה, האם יש קשר בין הפשט לדרש?

הרב אליהו דיסקין שליט"א מבאר על השאלה ומתרץ שיש מקרה שהביטחון נהפך למקווה טהרה:

הנה מצאנו בהפטרת שובה קורים "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך: קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו: אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלוקינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום". מה הקשר של אשור לא יושיענו לחזרה בתשובה?

ללמדך שמתי אדם חוזר בתשובה, שהוא מרגיש שאשור לא יושיענו והוא מרגיש כמו יתום שאין לו על מי להשען רק על אביו שבשמים, כאשר האדם מקווה אל ה' אז הוא שב אליו.
נמצא כאשר הביטחון והתקווה של אדם זה רק ה' הוא הקיווי שלו - אז הוא נהיה המקווה שלו מעוונתיו.

דהיינו כאשר האדם זוכה לתלות את כל תקוותו וביטחנו בה' - התקווה נהפכת להיות מקווה טהרה ומטהרת אותו מעוונתיו.

 

[אידך גיסא]

ורבי משה שפירא פרשת וילך מ"ט מבאר את עניין טהרת המקווה, שהיא משום שתכונת המים היא להציף את העולם, וכשכתוב בפסוק "יקוו המים" הוא מלשון תקווה להציף את העולם, וממילא שורש הטהרה במקווה היא, שנכנס למים שהם בעצם נוגדים את החיים, ואז יוצא בריאה חדשה, וכך מפרש את ההקבלה של מקווה המים, למקווה ישראל השם, שעניין הטהרה של המים הוא משום הקיווי שלהם.

 

[שירת העשבים]

איך מסתדרים פירושיכם בפסוק: "ולמקווה המים קרא ימים"?
האם הכוונה ש"לתקוות" המים קרא ימים?
הראב"ע ביאר את מילת "מקווה" מלשון חיבור וז"ל: " יקוו - יתחברו , וכן "ונקוו אליה" (יר' ג , יז)".
וביותר זה קשה בפסוק שלפניו "ויאמר אלוקים יקוו המים מתחת השמים אל־מקום אחד ותראה היבשה ויהי־כן".

 

[שיל"ת]

איך מסתדרים פירושיכם בפסוק: "ולמקווה המים קרא ימים"?
האם הכוונה ש"לתקוות" המים קרא ימים?
הראב"ע ביאר את מילת "מקווה" מלשון חיבור וז"ל: " יקוו - יתחברו , וכן "ונקוו אליה" (יר' ג , יז)".
וביותר זה קשה בפסוק שלפניו "ויאמר אלוקים יקוו המים מתחת השמים אל־מקום אחד ותראה היבשה ויהי־כן".

לחץ כדי לכווץ...

בעצם הקיווי והציפיה (לישועת ה') נעשה חיבור
קיווי=ציפיה=חיבור=גאולה

 

[שירת העשבים]

בעצם הקיווי והציפיה (לישועת ה') נעשה חיבור
קיווי=ציפיה=חיבור=גאולה

לחץ כדי לכווץ...

והוא על דרך הרמז...

 

[נדיב לב]

הנה פשט הפסוק "מקוה ישראל ה'", פירושו - תקוות ותוחלת ישראל בעת צרה הוא ה' יתברך, ואילו במשנה דרש ר"ע מקוה מלשון מקווה טהרה, האם יש קשר בין הפשט לדרש?

לחץ כדי לכווץ...

ראה כאן ותרו"נ מדבריו הנפלאים של בעל הברכת מרדכי זצ"ל

מה קורה ביום כיפור? - מקוה ישראל ה' הקב"ה בעצמו הופך את עצמו למקוה שלנו!

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[שיל"ת]

כ.פ.ר= כמין מחילה "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם"

כ.פ.ר= כיסוי "וכפרת אותה מבית ומחוץ"

כ.פ.ר= כופר "אם כופר יושת עליו נתן פדיון נפשו"

כ.פ.ר= כפרים "כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה" (מגילה ב') וכן בתנ"ך "וְעַ֣ל הָֽאֹצָר֡וֹת בַּשָּׂדֶ֞ה בֶּעָרִ֤ים וּבַכְּפָרִים֙ וּבַמִּגְדָּל֔וֹת יְהוֹנָתָ֖ן בֶּן־עֻזִּיָּֽהוּ"

כ.פ.ר= קור\קרח "כפור כאפר יפזר" "דק ככפור על הארץ"


קישרם ופישרם?

 

[שירת העשבים]

כ.פ.ר= כמין מחילה "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם"

כ.פ.ר= כיסוי "וכפרת אותה מבית ומחוץ"

כ.פ.ר= כופר "אם כופר יושת עליו נתן פדיון נפשו"

כ.פ.ר= כפרים "כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה" (מגילה ב') וכן בתנ"ך "וְעַ֣ל הָֽאֹצָר֡וֹת בַּשָּׂדֶ֞ה בֶּעָרִ֤ים וּבַכְּפָרִים֙ וּבַמִּגְדָּל֔וֹת יְהוֹנָתָ֖ן בֶּן־עֻזִּיָּֽהוּ"

כ.פ.ר= קור\קרח "כפור כאפר יפזר" "דק ככפור על הארץ"


קישרם ופישרם?

לחץ כדי לכווץ...

כולם מלבד הכפרים (ועיירות) לכאו' הם כיסוי לדבר אחר.
מחילה - מכסה על העוונות.
וכפרת אותה - כיסוי לתבה.
כופר - הוא כיסוי לעונש אחר.
כפור=שלג - המכסה את הארץ.
אך על כפרים לא מצאתי...

 

[שיל"ת]

כ.פ.ר= כפרים "כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה" (מגילה ב') וכן בתנ"ך "וְעַ֣ל הָֽאֹצָר֡וֹת בַּשָּׂדֶ֞ה בֶּעָרִ֤ים וּבַכְּפָרִים֙ וּבַמִּגְדָּל֔וֹת יְהוֹנָתָ֖ן בֶּן־עֻזִּיָּֽהוּ"

לחץ כדי לכווץ...

עתה עולה בראשי לומר שאף כפרים הם מלשון כיסוי מהמוניות הבני אדם שבעיר

 

[נדיב לב]

מה המכנה המשותף למילים הבאות:
כפרה
כופרא (תמרים, זפת)
כפירה
כפרא
כפיר (אריה בבחרותו)
כפורת
כפורי
כפורים
כופר
כפר
וכל מילה ששורשה כ.פ.ר

עיין רש"י ב"ק קא. וחולין ח: וגיטין נו. ולפי זה יש לי הסבר די פשוט לרוב הרשימה מלבד המודגש.
כופרא דיכרא, כמו שפירש רש"י בפי השני שהוא ענף רך וכו', וכל דבר הראוי לקנח הוא רך.
וכפיר, על שם שפושט צורתו (קינוח..) ומגדל רעמה. (כפיר הוא בשלב שיצא מנערות לבחרות) דחוק.
ופירוש המילה כופר בטובתו. כמו בקינוח שמסיר דבר מה, כך אדם שכופר מסיר מעצמו חיוב ממון/מצוות.

כופר (גם סוג בושם וגם זפת)
רש"י בראשית פרק ו פסוק יד
בכפר - זפת בלשון ארמי. ומצינו בגמ' כופרא. בתיבתו של משה ע"י שהיו המים תשים דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת אבל כאן מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ:
אמנם רש"י בשיר השירים. "אשכול הכופר" - יש בושם ששמו כופר כמו (שיר השירים ד) כפרים עם נרדים ועשוי כעין אשכלות "בכרמי עין גדי" - שם מקום ושם הוא מצוי וראיתי באגדה שאותן כרמים עושין פירות ארבעה או חמשה פעמים בשנה ודוגמא היא לכמה כפרות ומחילות שמחל להן הק"בה על כמה נסיונות שנסוהו במדבר.

ואולי זהו הפירוש למילה "פרפרת" המכונה קינוח ע"ש שמסיר את טעם הסעודה, את תחושת השובע.

 

[יראת ה' היא חכמה]

מה המכנה המשותף למילים הבאות:
כפרה
כופרא (תמרים, זפת)
כפירה
כפרא
כפיר (אריה בבחרותו)
כפורת
כפורי
כפורים
כופר
כפר
וכל מילה ששורשה כ.פ.ר

עיין רש"י ב"ק קא. וחולין ח: וגיטין נו. ולפי זה יש לי הסבר די פשוט לרוב הרשימה מלבד המודגש.
כופרא דיכרא, כמו שפירש רש"י בפי השני שהוא ענף רך וכו', וכל דבר הראוי לקנח הוא רך.
וכפיר, על שם שפושט צורתו (קינוח..) ומגדל רעמה. (כפיר הוא בשלב שיצא מנערות לבחרות) דחוק.
ופירוש המילה כופר בטובתו. כמו בקינוח שמסיר דבר מה, כך אדם שכופר מסיר מעצמו חיוב ממון/מצוות.

כופר (גם סוג בושם וגם זפת)
רש"י בראשית פרק ו פסוק יד
בכפר - זפת בלשון ארמי. ומצינו בגמ' כופרא. בתיבתו של משה ע"י שהיו המים תשים דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת אבל כאן מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ:
אמנם רש"י בשיר השירים. "אשכול הכופר" - יש בושם ששמו כופר כמו (שיר השירים ד) כפרים עם נרדים ועשוי כעין אשכלות "בכרמי עין גדי" - שם מקום ושם הוא מצוי וראיתי באגדה שאותן כרמים עושין פירות ארבעה או חמשה פעמים בשנה ודוגמא היא לכמה כפרות ומחילות שמחל להן הק"בה על כמה נסיונות שנסוהו במדבר.

ואולי זהו הפירוש למילה "פרפרת" המכונה קינוח ע"ש שמסיר את טעם הסעודה, את תחושת השובע

לחץ כדי לכווץ...

וכן הוא בגמ' זבחים [כ"א, אם איני טועה]
דהק' שם במאי מקנח ליה, ומתרצי' בשפת מזרק דכתיב כפורי זהב - ושוב חזינן דהוא מלשון קינוח / או הראוי לקנח / עומד לקנח.

 

[נדיב לב]

וכן הוא בגמ' זבחים [כ"א, אם איני טועה]
דהק' שם במאי מקנח ליה, ומתרצי' בשפת מזרק דכתיב כפורי זהב - ושוב חזינן דהוא מלשון קינוח / או הראוי לקנח / עומד לקנח.

לחץ כדי לכווץ...

רש"י זבחים כה.
כפורי זהב - קרי למזרקין בספר עזרא על שם קינוח כדאמר במסכת חולין (דף ח) אי איכא בליתא דפריסא למכפריה א"נ ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא גבי נירון קיסר (גיטין דף נו):

רש"י שם צג:
כפורי זהב - גבי כלי שרת כתיב בספר עזרא והן מזרקין ועל שם שמקנח בו אצבעו קרי להן כפורי לשון וכפר ידיה דנירון קיסר (גיטין דף נו):

 

[שיל"ת]

מילים ושורשם בלשוה"ק ובארמית.

ש.כ.ח = שכחה

ש.כ.ח = מציאה (ודו"ק ותשכח)

האם יש קשר בין המילים.

 

[שיל"ת]

ס.כ.ה = סוכה, סוכות, סיכוך.

ס.כ.ה = ניסוך.

ס.כ.ה = סיכה.

ס.כ.ה = נסיכות.

(לגבי שרה אמנו מצאנו ג' פירושים על מה שנקראת בשם יסכה שאף זה משורש ס.כ.ה)

יש קשר בין הדברים.

 

[דוד המלך]

ס.כ.ה = סוכה, סוכות, סיכוך.

ס.כ.ה = ניסוך.

ס.כ.ה = סיכה.

ס.כ.ה = נסיכות.

(לגבי שרה אמנו מצאנו ג' פירושים על מה שנקראת בשם יסכה שאף זה משורש ס.כ.ה)

יש קשר בין הדברים.

לחץ כדי לכווץ...

סוכה משרש סכך, ניסוך משרש נסך וכן נסיכות. סיכה משרש סוך.

 

[עוזי ומגני]

תגידו
זה לא ערבוב שמנסים למצוא שורש אחד למילים בלשה"ק וארמית?
זה לא ב' שפות?
יש לכך מקור כל שהוא?