כל השפות בעולם הם מקריות, הסכמת האומות משא"כ לשון הקודש היא לשון בעצם (עי' ביאור הלכה סימן ס"ב ד"ה יכול). ומאי משמע 'לשון בעצם'?
העניין הוא שכמו שיש 107 יסודות שמהם נברא העולם [ברזל, אבץ, פחמן, נחושת, כלור, זהב, יוד, חמצן, מימן וכו'] אלו האבני בנין המכונים יסודות, וכל המציאויות האחרות הם הרכבה
[1] למשל 'מים' מורכבים משני סוגי אטומים שני אטומים של מימן ואטום אחד של חמצן. קיימים 107 סוגי אטומים שהם היסודות.
כך גם ברוחניות ישנם יסודות רוחניים שאיתם נברא כל העולם כולו, והם הכ"ב אותיות, שאנחנו בעוניינו מכירים אותם רק כסימני קריאה כמו להבדיל אותיות ה- ABC רק אנחנו מבינים שהם יותר קדושות. אבל האמת היא שהאותיות הם כוחות רוחניים שאיתם נברא העולם וכמו ששנינו בספר יצירה (פרק א' משנה א') "בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ק יקו"ק צבקות את עולמו". וכמו שכתב הרמח"ל (קנאת ה' צבקות עמ' קל"ב) "והנה כבר ידעת כי הרבה מאורות מתקבצים ומתרכבים בקיבוץ והרכבה פרטית לעשות כל דבר בפני עצמו, ומקור ההרכבה הוא המתגלה בשם, דרך משל: 'לחם' התקשרות שלשת מאורות אלה בצירוף זה גורם הרכבה כך של מאורות שתוציא בחינת הלחם בכל פרטיו. והנה כ"ב אותיות הם המקורות לכל מציאות וכו'
ומכיון שכך כל המילים בלה"ק ששורשם זהה הרי שיש קשר פנימי ביניהם, וכמו ב'מה מצינו' שמושג אחד מלמד על השני, [ובפרט במקום שהקשר חוזר על עצמו באותו נושא יותר מפעם אחת (היינו יש לכל מושג עולם של מילים, טרמינולוגיה ומינוחים, ואם מצאנו שמינוחים משני המושגים חוזרים על עצמם יותר מפעם אחד, הרי זה סימן מובהק שהקשר בין המושגים אינו מקרי אלא עיקרי, מהותי ועמוק יותר וברמה מסוימת המשמעות של שניהם זהה ושניהם ממקור אחד יצאו].
לדוגמא: המושג כבוד ['הקנאה התאוה והכבוד'] והמושג 'כבד'
[2] השורש של שניהם הוא כ'ב'ד' (במילה 'כבוד' יש את האות וו, אך זוהי וו הניקוד ואיננה מן השורש], אך הקשר שבין המושגים חוזר על עצמו מספר פעמים ובוריאציות שונות: ההיפך מכבד זה קל ואילו ההיפך מכבוד הוא קלון
<sup>[3]</sup> ועוד הרבה.
דוגמא נוספת: אניה שטה במים, שטר, שוטה, שוטר, משוטט, שיטה שבספר תורה ושיטת לימוד וכו' שורש הכל הוא ה"שיטה" היינו קו, יש קו פיזי [כתב ההולך תחת השיטה, כמו שיש בס"ת] ויש קו רעיוני [שיטת ר"ת וכדו'] מה שמחזיק את השיטה הוא ה"שטר" ומי שממונה לשמור על השיטה הוא השוטר. ומי שממציא לעצמו קו נקרא שוטה מייצר קו, ולכן הדס שונה נקרא הדס שוטה. ומי שהולך ללא קו מסויים נקרא משוטט, ובמים שאין דרך האניה שטה במים.
עוד דוגמא: 'קץ', 'קצבה' [- אין 'קצבה' לשנותיך, ואין 'קץ' לאורך ימיך] 'קצתי בחיי', 'בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה', [- במוקצין שבהם לשפלות, רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים] קצר, קצות החושן, וכו'
והמשמעות נוצרת מתוך האותיות [לכל אות ישנה משמעות מסוימת והשילוב שלכל האותיות יחד גורם למושג. דוגמא, האות ס' מביאה למשמעות סגורה ולכן היא תשמש מרכיבה במילים שמשמעותם סגירות כגון: סגר, סתם, ספון, סוגה בשושנים, הסתר, סוד, סיג, סכר, סכך, סנוור, אסר, בית הסוהר, וישם בסד רגלי.
ולעומת זאת האות פ' משמעותה פתיחות ולכן תשמש ב: פתח, פה - פי הבאר, פקח את עיניו, פָשָׂה הנגע, פטר רחם, פתר חלום, פרץ - פרצת עליך פרץ, פרשׂ - פורשי כנפיים, פרא אדם, פוצה פה, פדה בשלום נפשי, פזר, הפיץ, פצע - הפוך מחבורה שהיא סגורה ופצע הוא פתוח].
[1] כל העולם מורכב מאטומים (אטום הוא החלקיק הקטן ביותר של החומר א - לא טומוס - חלוקה, כיום הצליחו לחלק את החומר לחלקים קטנים יותר). האטום עצמו מורכב מאלקטרונים, פרוטונים וניטרונים כשהגרעין מורכב מפרוטון וניטרון, וסביב הגרעין מסתובבים האלקטרונים. היחד בגודל בין הגרעין לבין האטום כולו הוא כשל גרגיר אבק לעומת חלל של חדר. וההבדל בין סוגי האטומים הוא מספר הפרוטונים, מספר הפרוטונים הוא קבוע ולא ניתן לשינוי ואילו מספר אלקטרונים ניתנים לשינוי.
[2] וְאַבְרָם
כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב: וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַ
כָּבֹד הַזֶּה: וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי
כָבֵד הוּא מְאֹד:
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹוקיךָ נֹתֵן לָךְ.
[3] בפסוק שהוזכר קודם(- משלי יא ב) "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה".
