וירא וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי זה יצחק בן אברהם

[הצעיר שבחבורה]

מלבי"ם בראשית כב
כבר אמרו אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי זה עקדת יצחק. והלא צוהו והעלהו שם לעולה, וגם איך צוה וחזר בו,

 

[שטייגניסט]

מלבי"ם בראשית כב
כבר אמרו אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי זה עקדת יצחק. והלא צוהו והעלהו שם לעולה, וגם איך צוה וחזר בו,

לחץ כדי לכווץ...

יעויין במשנת יעבץ מסכת אבות פרק ד משנה יג
דח"ו לחשוב כן והביא לזה ראיות
וז"ל
עולה זדון. דבר זה יש לו מקרא מפורש במעשה הנביא אשר בא מיהודה שהומת מן השמים מיתה משונה על עברו פי ה' [מלכים א' יג, כד], אף על פי שהיה מוטעה, חשב שחזר בו ה' מצויו הראשון, כמו שעשה לאברהם אבינו בעקדה [בראשית כב, יב]. וככה ארע לשאול בחיר ה' בחשבו להיות צדיק הרבה בשתים הראשונות שהיו סבה להרשיע הרבה, והיה סופו רע ומר, שכל הגדול מחברו ענשו חמור בזה. [משנה לחם]

 

[הצעיר שבחבורה]

דח"ו לחשוב כן והביא לזה ראיות

לחץ כדי לכווץ...

דבריך אינם מובנים, ח"ו לחשוב ש?

 

[שטייגניסט]

דבריך אינם מובנים, ח"ו לחשוב ש?

לחץ כדי לכווץ...

אין זה דברי
אלא דברי היעב"ץ

 

[הצעיר שבחבורה]

אין זה דברי
אלא דברי היעב"ץ

לחץ כדי לכווץ...

מה ראית ביעב"ץ? מה אסור לחשוב?

 

[הצעיר שבחבורה]

לדעת המלבי"ם, וכפי העולה מדברי חז"ל, אכן לא נצטווה אברהם להקריב את יצחק לקרבן

וכך מבאר זאת המלבי"ם

אמנם אם היה אברהם מדקדק היטב, היה מבין שלא כוון ה' כלל שיצחק יהיה עולה
ומפרש זאת​

• ומזה מוכרח שמ"ש "אשר אומר אליך," אינו מוסב על ההר רק על "והעלהו שם", ר"ל העלה את מי שאומר אליך דהיינו את האיל, שע"ז באה אמירה שניה אל תשלח ידך אל הנער, ובא הכנוי עם הפעול, כמו הנני מאכילם את העם הזה לענה, ותראהו את הילד, וכן רבים כמ"ש באילת השחר כלל ר"י​
• ועוד התבאר אצלי בס' התו"ה (מצורע סי' ס"א) שלא השתמש בספר התורה על הקרבת העולה בשום מקום בלשון העלאה רק אם מדבר בבמה או בפעם הראשון שחנכו המזבח, אבל בהקרבה על מזבח שבמקדש, יזכיר תמיד לשון עשיה או הקרבה או הקטרה, ומזה הוכיחו חז"ל שמש"ש והעלה הכהן את העולה, מדבר בעולה שנשחטה שלא לשמה, שעיקר הרבותא שיעלה אותה, שאם הוא כבר על המזבח אין זה חידוש דכל הפסולים אם עלו לא ירדו, וכיון שפה כתוב ויבן שם אברהם את המזבח שהוא מזבח הידוע שבירושלים שעליו הקריב אדם הראשון וקין והבל ונח כמ"ש חז"ל, ולא היה לא במה ולא פעם הראשון שהקריבו עליו, לא יצדק עליו לשון עליה, והיל"ל והקריבהו או ועשהו שם לעולה, ומזה הי"ל להבין שהכוונה רק שיעלה אותו ואל יעש לו מאומה​
• וכן גם במקום שבא לשון העלאה בעולה לא בא בשום מקום בלמ"ד, רק אשר יעלה עולה בלא למ"ד, כי הלמ"ד מורה על ההקדש לבד לא על גוף המעשה​

ומכ"ז הי"ל לדעת האמת, רק שה' אמר לו לשון שיטעה בו שיצחק עצמו יוקרב לעולה, ומרוב אהבתו לאלהים ומרוב חשקו לקיים מצותיו ומרוב שמחתו שזכה שבנו יהיה עולה לה' לריח ניחוח, לא חקר כלל ולא העמיק בדברים, ורץ כצבי למהר לעשות מצותיו, עד שהוצרך המלאך לעכבו​