הלכה פסוקה היא בשו"ע (או"ח סי' ה) "יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה. ובהזכירו אלהים, יכוין שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכֹחות כֻּלם."
אך בזמה"ז ראיתי בני עלייה והם מועטין שמקפידים על הלכה זו, ואף עלי הדבר למשא, כשמעכב התפילה באופן ניכר.
על כן נפשי בבקשתי: האם למישהו ידוע על "קולות" בנושא?
או לחילופין, האם ידוע על אי מי מפוסקי זמנינו שהתירו לסמוך על ה"הרני מכוון" של ה'אשל אברהם'?
והאם דין זה הוא אך ורק על הברכות? (זה דין ב'ברכה' או ב'שם'? או שמא ב'ברכה שבשם'?)
אך בזמה"ז ראיתי בני עלייה והם מועטין שמקפידים על הלכה זו, ואף עלי הדבר למשא, כשמעכב התפילה באופן ניכר.
על כן נפשי בבקשתי: האם למישהו ידוע על "קולות" בנושא?
או לחילופין, האם ידוע על אי מי מפוסקי זמנינו שהתירו לסמוך על ה"הרני מכוון" של ה'אשל אברהם'?
והאם דין זה הוא אך ורק על הברכות? (זה דין ב'ברכה' או ב'שם'? או שמא ב'ברכה שבשם'?)
