האם תשלומין שייכים גם בע"כ, והיינו שתשלום בע"כ קרוי 'גביה' ומהלכו הוא שלא דנים את החיוב של הנידון להתקיים, אלא את הדין המחויב כלפיו מצד בי"ד, ועיי' לקמן כ"ו ישלם תשלומין מעליא, וברש"י ישלם לגמרי ובעינן מיטב. והיינו שלשלם ל'גמרי' דהיינו להיות לגמרי כפי דינו זה מתקיים בתשלומין. אבל בגביה אינו כן.
ועיי' עוד בב"מ ל"ה בכה"ג שגבו ממנו בי"ד קרקע בחובו שחשיב בל' הראשונים שם 'מכר שאינו גמור' ומשום שחסר בדעתו, והיינו מש"כ, שתשלום הוא דבר גמור, היינו שיש בו את קיום הדין של הגברא, ואילו בגביה לא מתקיים זה, אלא רק חיובו כיצד שהוא נידון בבי"ד.
 
האם תשלומין שייכים גם בע"כ, והיינו שתשלום בע"כ קרוי 'גביה' ומהלכו הוא שלא דנים את החיוב של הנידון להתקיים, אלא את הדין המחויב כלפיו מצד בי"ד, ועיי' לקמן כ"ו ישלם תשלומין מעליא, וברש"י ישלם לגמרי ובעינן מיטב. והיינו שלשלם ל'גמרי' דהיינו להיות לגמרי כפי דינו זה מתקיים בתשלומין. אבל בגביה אינו כן.
ועיי' עוד בב"מ ל"ה בכה"ג שגבו ממנו בי"ד קרקע בחובו שחשיב בל' הראשונים שם 'מכר שאינו גמור' ומשום שחסר בדעתו, והיינו מש"כ, שתשלום הוא דבר גמור, היינו שיש בו את קיום הדין של הגברא, ואילו בגביה לא מתקיים זה, אלא רק חיובו כיצד שהוא נידון בבי"ד.
למה לא שייך תשלומין בע"כ?
 
האם תשלומין שייכים גם בע"כ, והיינו שתשלום בע"כ קרוי 'גביה' ומהלכו הוא שלא דנים את החיוב של הנידון להתקיים, אלא את הדין המחויב כלפיו מצד בי"ד, ועיי' לקמן כ"ו ישלם תשלומין מעליא, וברש"י ישלם לגמרי ובעינן מיטב. והיינו שלשלם ל'גמרי' דהיינו להיות לגמרי כפי דינו זה מתקיים בתשלומין. אבל בגביה אינו כן.
ועיי' עוד בב"מ ל"ה בכה"ג שגבו ממנו בי"ד קרקע בחובו שחשיב בל' הראשונים שם 'מכר שאינו גמור' ומשום שחסר בדעתו, והיינו מש"כ, שתשלום הוא דבר גמור, היינו שיש בו את קיום הדין של הגברא, ואילו בגביה לא מתקיים זה, אלא רק חיובו כיצד שהוא נידון בבי"ד.
למה בזמן שהוא משלם בע"כ זה לא נקרא שמתקיים דינו לגמרי אפשר לומר שהדין מתקיים לגמרי אלא שהוא מתקיים בצורה שכופים אותו לשלם כי הדין הוא התשלומין בפועל ומדעתו ובע"כ זה רק צורה לתשלום.
 
למה בזמן שהוא משלם בע"כ זה לא נקרא שמתקיים דינו לגמרי אפשר לומר שהדין מתקיים לגמרי אלא שהוא מתקיים בצורה שכופים אותו לשלם כי הדין הוא התשלומין בפועל ומדעתו ובע"כ זה רק צורה לתשלום.
אתה שואל מה ההסבר? או למה לומר כך?
הסיבה לומר כך היא משום דברי הגמ' בב"מ.
וההסבר בזה.
שכאשר גובים ממנו בע"כ לא נידון בממונו תשלום, שהרי הוא לא דן מצד כח בעלותו את הממון כתשלום, ומה שנידון הוא ע"י כח בי"ד, ובי"ד הרי לא דנים שהוא משלם, שזה לא דין של בי"ד אלא של הגברא, אלא הם דנים את מה שנידון בבי"ד, שמחויב זה לשלם לזה, שיתקיים בממונו, ולכן לא מתקיים דין הגברא, אלא מה שנידון בבי"ד.
 
אתה שואל מה ההסבר? או למה לומר כך?
הסיבה לומר כך היא משום דברי הגמ' בב"מ.
וההסבר בזה.
שכאשר גובים ממנו בע"כ לא נידון בממונו תשלום, שהרי הוא לא דן מצד כח בעלותו את הממון כתשלום, ומה שנידון הוא ע"י כח בי"ד, ובי"ד הרי לא דנים שהוא משלם, שזה לא דין של בי"ד אלא של הגברא, אלא הם דנים את מה שנידון בבי"ד, שמחויב זה לשלם לזה, שיתקיים בממונו, ולכן לא מתקיים דין הגברא, אלא מה שנידון בבי"ד.
למה בזמן שהוא משלם בע"כ זה לא נקרא שהוא משלם?
 
למה בזמן שהוא משלם בע"כ זה לא נקרא שהוא משלם?
משום שמצד חיובו הוא לא דן לשלם, ומה שיש כאן ממנו פריעת חוב בממונו הוא רק מכח גביית בי"ד, וכשבי"ד גובים א"א לדון את החיוב שלו, אלא את מה שאצל בי"ד נידון חיוב, וזה גדר אחר ממה שמחויב אצלו.
 
משום שמצד חיובו הוא לא דן לשלם, ומה שיש כאן ממנו פריעת חוב בממונו הוא רק מכח גביית בי"ד, וכשבי"ד גובים א"א לדון את החיוב שלו, אלא את מה שאצל בי"ד נידון חיוב, וזה גדר אחר ממה שמחויב אצלו.
החיוב שלו הוא להשלים את החיסרון שיש אצל חבירו ומה זה משנה האם זה קורה ע"י שהוא מעצמו משלם או שב"ד גובים ממנו?
 
בגמרא ב"ק דף ז. ישנם ב' דעות האם משמעות המילה ישלם היא מדעתו או בע"כ ויל"ע מהי נקודת המחלוקת בזה?
למילה זו יש ב' משמעויות מבחינה דקדוקית, האחת היא הוראה לשלם והשניה היא סיפור דברים מה עתיד לקרות ועל כן נחלקו לאיזו מבן ב' משמעויות אלו כיוונו חז"ל.
 
החיוב שלו הוא להשלים את החיסרון שיש אצל חבירו ומה זה משנה האם זה קורה ע"י שהוא מעצמו משלם או שב"ד גובים ממנו?
ההסבר הוא כזה.
יש לו חיוב מצד דיניו, מצד הבעלות שלו, את החיוב הזה הוא לא מקיים.
לבי"ד יש אפשרות לגבות מנכסיו, אבל בי"ד לא דנים את החיוב שלו מצד דיניו, אלא מה שנידון מצד דיני בי"ד ולכך אמנם
החיוב שלו הוא להשלים את החיסרון שיש אצל חבירו
אבל יש כאן שני מקומות שונים שבהם נידון החיוב, אצל הגברא, ואצל בי"ד.
 
ההסבר הוא כזה.
יש לו חיוב מצד דיניו, מצד הבעלות שלו, את החיוב הזה הוא לא מקיים.
לבי"ד יש אפשרות לגבות מנכסיו, אבל בי"ד לא דנים את החיוב שלו מצד דיניו, אלא מה שנידון מצד דיני בי"ד ולכך אמנם

אבל יש כאן שני מקומות שונים שבהם נידון החיוב, אצל הגברא, ואצל בי"ד.
ב"ד לא דנים את מה שהבעלות שלו מחייבת?
 
בגמרא ב"ק דף ז. ישנם ב' דעות האם משמעות המילה ישלם היא מדעתו או בע"כ ויל"ע מהי נקודת המחלוקת בזה?
אולי אותו נידון של תוס' בכתובות ריש המדיר ואיתא עוד פעמים בש"ס
אי כתוב במשנה יוציא [לגבי גט] הכוונה בע"כ או מדעתו
 
ע"ז אמרתי שמוכח כן מהסוג' בב"מ ל"ה של שומא הדר, שחשיב גבית בי"ר 'מכר בע"כ' ול"ש מכר, וכאשר הוא משלם מדעתו הוי מכר מדעתו, והיינו שכאן הוי שמיה מכר וכאן לא הוי שמיה מכר, ובהכרח שגבית בי"ד אינה צרכיה לדון שמצד הבעלות שלו יש כאן תשלום שהרי"ז אין כאן, וסגי במה שדנה החיוב שלו מצד בי"ד.

ויש להוכיח כן ממקומות נוספים אם לא סגי בזה.
 
למילה זו יש ב' משמעויות מבחינה דקדוקית, האחת היא הוראה לשלם והשניה היא סיפור דברים מה עתיד לקרות ועל כן נחלקו לאיזו מבן ב' משמעויות אלו כיוונו חז"ל.
זה פסוק בתורה, מה הקשר חז"ל? לא מסתבר שהתורה רק סיפרה מה יקרה, התורה מדברת בפרשה דינית מהו דינו של המזיק.
 
ע"ז אמרתי שמוכח כן מהסוג' בב"מ ל"ה של שומא הדר, שחשיב גבית בי"ר 'מכר בע"כ' ול"ש מכר, וכאשר הוא משלם מדעתו הוי מכר מדעתו, והיינו שכאן הוי שמיה מכר וכאן לא הוי שמיה מכר, ובהכרח שגבית בי"ד אינה צרכיה לדון שמצד הבעלות שלו יש כאן תשלום שהרי"ז אין כאן, וסגי במה שדנה החיוב שלו מצד בי"ד.

ויש להוכיח כן ממקומות נוספים אם לא סגי בזה.
מה זה החיוב שלו מצד ב"ד אם לא שהם דנים את הבעלות שלו?
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון