יש לעיין האם שם רשע ניתן רק לאחד שחייב במצוות ועובר עליהן,
או גם לשוטה שעובר עבירות נקרא רשע אע''פ שהוא פטור מכל מקום הוא רשע כי סוף סוף הוא עושה מעשה רשע
ונפק''מ מי שקורא לשוטה רשע
אם זה ביזוי או לא ?
אני מסתפק מה ביאור המילה רשע
האם פירושו עושה מעשי רשע ואז גם אינו בר דעת הרי סוף סוף עושה מעשה רשע
כי עצם הפעולה של הגניבה או הגזילה היא רשע בין אם אותו אדם חייב בזה או פטור
אני מסתפק מה ביאור המילה רשע
האם פירושו עושה מעשי רשע ואז גם אינו בר דעת הרי סוף סוף עושה מעשה רשע
כי עצם הפעולה של הגניבה או הגזילה היא רשע בין אם אותו אדם חייב בזה או פטור
לכמה פוסקים (או רוב פוסקים) שוטה לדבר אחר דינו כשוטה ולא מחמת ספק דאולי אין בו דעת, רק דמדיני תורה נידון כשוטה עכת"ד (עונג יו"ט בית יצחק שו"ת מהרי"א שו"ת משנת רבי אהרן סימן נג ועוד), ועד"ז שוטה כזה נראה ודאי דאפשר להקרא בשם רשע כאשר עובר על מצוה שכלי ואחשורוש קראוהו ז"ל טיפש ורשע (מגילה יב), גם מי שהוא שוטה בכל דבריו לא נעשה לו כהיתר להיות רשע בעניני מושכלות מידות טובות שגם בן נח חייב עלה דהרי עד שלא הגיע לשכרותו של לוט מתחייב על כל מעשיו (אולם על מצוה שאינה שכלי הרי פטור עליה).
ובסהדרין אמר לו נח לעורב רשע וכן קראו חז"ל לעכברי הני עכברי רשיעי נינהו, א"כ עד שיש להשוטה מעט דעת כמו עורב ועכבר אכתי יוכל להיקרא רשע, (ולפי המדע כמדומה דסוברין דבעלי חיים יש להם דעת כתינוק, וכמובן דמעורב דנח אין ראיה ברורה כי אין אתנו יודע עד מה והנסתרות לה' אלקינו, ודברינו בכ"ז לאסמכתא בעלמא).
אכן בשטות יש בזה צד לימוד זכות וזה מועיל לכל חוטא כי נכנס בו רוח שטות ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה.
זה משום 'גנאי' לשבת, וכביכול 'פיצוי' לשבת,
אטו קסבר מר שהוא מחוייב למות בשבת?
לפעמים שייך גנאי גם אין איסור (לכן יתכן שלא ראוי להאכיל שוטה נבלות וטרפות גם אם מותר לו)
אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות.
אבל זה לא מתיר לו להכניס לעצמו רוח שטות.
והיסוד עמוק מאד, כי בד"כ אדם לא נכשל בעבירה שהוא בפוקוס.
עבירה היא מתוך אי שימת לב.
כלומר, שבן אדם מדליק את האור בשבת, כי הוא לא שם לב.
ואנחנו מצווים להיות תמיד בעמדה שאנחנו יודעים מה קורה איתנו.
הנסיון, הוא שלב אחרי זה שאנחנו יודעים מה קורה איתנו ואנחנו לא מצליחים לעצור.