לא אוהב חסידות נצטרך להביא את הגר"ח דמפרש ג"כ עד"ז ברמב"ם דכוונה אינו פירוש המילות רק ישוב הדעת כעומד לפני המלך.
ברמב"ם פ''ד מתפילה ה"א הל' ט''ו כתב כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, וכתב הגר"ח פירשו וז"ל שיכון שהוא עומד בתפלה לפני ד' כמבואר בדבריו ז"ל ומה היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו עומד לפני השכינה ונראה דכוונה זו אינה מדין כוונה רק שהוא מעצם מעשה התפלה ואם אין לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ד' ומתפלל אין זה מעשה תפלה והרי הוא בכלל מתעסק כו' ורק היכא שמכוון ומכיר מעשיו ויודע שהוא עומד בתפלה אלא שאינו יודע פירוש הדברים שזה דין מסוים רק בתפלה לבד הוספת דין כוונה בזה הוא דאיירי הסוגיא דברכות ל"ד ע"א המתפלל צריך שיכוון לבו בכל הברכות ואם אינו יכול לכוון את לבו בכולם יכוון באחת מהן עכ"ל הגר"ח.
(ואין כוונתי כעת לפלפל אם דברי הקאמארנא והגר"ח מוסכמים להלכה, הבאתי דבריהם לראיה דכוונה יכול להתפרש על נקודת הדברים הלב של הדברים ולא על פירוש מילות).